ההייטקיסטים שעברו מתל אביב לגבעתיים ובטוחים שזו רק תחילת גל הנטישה

אור עופר, המנכ"ל והמייסד של סימילרווב, ממשיל את ההחלטה של עיריית תל אביב לשלול מהחברה שלו את ההנחה בארנונה הניתנת לבתי תוכנה באופן ציורי. "זה כאילו שהעירייה תתן הנחה בארנונה לזמרים - אבל רק לאלה שמוכרים קסטות בטאוור רקורדס, ומי שלא - לא נחשב לזמר", הוא אומר. "אתה שואל את עצמך: אתם מחוברים לעולם הזה? אני חושב שהעירייה הגיעה לרגע שבו היא צריכה להחליט האם היא רוצה לתת הנחות בארנונה לחברות הייטק, או שהיא רוצה להפסיק עם זה", הוא אומר.

בתחילת חודש ספטמבר הפסיד עופר בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית תל אביב לאחר שזו החליטה שלא להעניק לחברת התוכנה שבניהולו את הסיווג "בית תוכנה". הגדרה זו שווה כסף רב - היא מזכה את חברות הייטק בהטבה משמעותית בתשלום ארנונה באזורי ביקוש. ההנחה לבתי תוכנה קיימת בתל אביב מזה עשרות שנים - תחילה היא שימשה חברות לייצור מקומי של תוכנה, ולאחר מכן, עם התפתחות ענף ההייטק בשני העשורים הראשונים של האלף, היא הפכה לגורם שמשך חברות הייטק רבות לתל אביב, גם כאלה שאינן נחשבות לחברות תוכנה של ממש, כמו חברת השבבים אינטל ומרכז הפיתוח של סיטי בנק.

ההנחה מתבצעת על ידי השוואת תשלום הארנונה של בית תוכנה לזה של מפעל תעשייתי קטן בשטח של עד 200 מ"ר, המשלם ארנונה בתעריף של 176.43 שקל למ"ר. לשם השוואה, חברות שאינן מקבלות סיווג של בית תוכנה או מפעל תעשייתי משלמות את התעריף הרגיל לעסקים בתל אביב, שנע בין 276.31 שקל למ"ר ל-403.84 שקל למ"ר, בהתאם לאזור שבו נמצא בית העסק. מיקום המשרד של סימילרווב במגדל עזריאלי שרונה חייב אותה לשלם את הארנונה בקצה היקר של התעריף.

סימילרווב נהנתה מהנחה שכזו בעת ששכרה משרדים במגדל לוינשטיין בדרך מנחם בגין, אך מרגע שעברה ב-2017 למגדל עזריאלי שרונה ושכרה שם שתי קומות בשטח כולל של 5,000 מ"ר, החלה התדיינות מחודשות בינה לבין העירייה בנושא הגדרתה כבית תוכנה, שהתגלגלה לעימות משפטי בן חמש שנים שטרם הסתיים. כעת, לאחר ההפסד במחוזי, שוקלים בסימילרווב לעתור לבית המשפט העליון.

"עיריית תל אביב רוצה להחזיר את תעשיות ההייטק לסיווג רגיל של משרדים", אומר עורך דין בכיר בתחום הארנונה שביקש לדבר בעילום שם. "בגבעתיים אין תעסוקה ולכן היא משוועת לארנונה שאינה ממגורים. בתל אביב הביקוש נובע מכוח אדם שגר בעיר ורוצה לעבוד קרוב לבית. מאחר ולעיר מעין מונופול על המשאב האנושי היא יכולה לגבות פרמיה מונופוליסטית בתעריפי הארנונה".

"חלמאות וחוסר הבנה בסיסי מהי תוכנה"

עופר רואה עצמו כמי שנלחם את מלחמתן של כל חברות ההייטק בישראל. "ההפסד שלנו אומר שחברות הפועלות במודל של ענן - אינן חברות תוכנה. יהיו לכך השלכות מטורפות לכל צד", הוא אומר בראיון לגלובס. הזעם שלו על כך מגיע לדבריו לא מעצם העובדה שהיא נשללה ממנו, אלא מכך שהיא מנותקת מהמודל העסקי שלפיו פועלות כיום רוב חברות ההייטק: מכירת רישיונות שימוש בתוכנה מרחוק (SaaS), באמצעות הענן, ולא על ידי מכירת תוכנות להורדה למחשב.

"זו חלמאות וחוסר הבנה בסיסי לגבי תוכנה מהי: בעירייה קבעו שזו נחשבת סחורה שמזכה בהנחה רק כאשר החברה מעבירה את כל הבעלות על הקניין ללקוח - כלומר אם בעבר מכרנו דיסקים והיום אנחנו מוכרים רישיונות - אנחנו מעבירים את הקניין הרוחני הלאה ללקוח. אבל זה לא הגיוני - כי גם בעידן שבו מכרנו תוכנות בדיסקים מעולם לא העברנו את הבעלות, רק הענקנו זכות להשתמש בתוכנה. כיום אנחנו מוכרים מרחוק את הזכות להשתמש בתוכנה שלנו לזמן מוגבל".

עוד טוען עופר שהעירייה עושה איפה ואיפה בין חברות הטכנולוגיה: חברות תוכנה כמו גוגל ואיירון סורס נהנות מההנחה אף שאינן שונות בהרבה מסימילרווב. בעוד שגוגל מוכרת פרסומות וארנסט אנד יאנג - שגם כן נהנית מההנחה - מייצרת הכנסות משירותי ראיית חשבון, סימילרווב מוכרת למנהלי מכירות ושיווק בארגונים רישיונות תוכנה המאפשרת להם לזהות מהלכים של מתחרים ולקוחות פוטנציאליים. "יש אפליה וחוסר שקיפות בדיונים עם העירייה על ההגדרה של בית תוכנה", הוא טוען. "מתקיים משא ומתן מול העירייה והנציגים שלה וההנחה נסגרת בדרך כלל בחדרים סגורים - לכן ישנן חברות המוגדרות כ-60% או 70% בית תוכנה. אבל בין זה לבין לטעון שאנחנו לא בית תוכנה זו אפליה".