92% מהתושבים חזרו לעוטף והאוכלוסייה גדלה, הצפון נשאר מאחור

מנהלת תקומה מפרסמת היום (ראשון) את דוח מחצית הדרך שלה, ובו תמונת מצב יוצאת דופן לשיקום אזרחי בישראל: מעל 92% מתושבי חבל תקומה חזרו לבתיהם, והאוכלוסייה באזור לא רק שלא התכווצה אלא אף צמחה. כיום מתגוררים בחבל כ־65 אלף תושבים, יותר מאשר ערב המלחמה, ולצדם כ־3,000 תושבים חדשים שהצטרפו. לראשונה מאז מתקפת 7 באוקטובר נרשם גידול נטו באוכלוסייה.

אלא שמתחת לנתונים המרשימים מסתתרת תמונה מורכבת יותר. מתוך תקציב כולל של כ־17.5 מיליארד שקל שהוקצו לתוכנית החומש, הושקעו עד סוף 2025 כ־11.6 מיליארד, כ־67% מהתקציב. אולם בפועל שולמו רק כ־5.4 מיליארד שקל, בעוד שאר הכסף עדיין תקוע בשלבי תכנון וביצוע. בנוסף, התוכנית עברה קיצוץ של כ־1.5 מיליארד שקל.

הפער בין התקציבים המאושרים לביצוע בפועל עלה גם בדוח מבקר המדינה שפורסם בתחילת פברואר. המבקר העלה 12 המלצות לשיפור, שמונה מהן הופנו למנהלת תקומה. הביקורת המרכזית נגעה לעיכוב של 18 חודשים באישור תוכנית החומש, שאושרה סופית רק באוקטובר 2025.

אלא שבחינה מעמיקה יותר חושפת תמונה אחרת. הממשלה אישרה כבר באפריל 2024 תוכנית חומש ראשונה בהיקף של 19 מיליארד שקל, אולם חמישה מיליארד מתוכם, שיועדו לפיתוח עתידי, הוקפאו. הסיבה: משרד ראש הממשלה לא הצליח לקבוע את הגבולות הגיאוגרפיים של עוטף עזה, על רקע מאבק של ראשי הערים אופקים ונתיבות וראש המועצה המקומית מרחבים, שביקשו אף הם נתח מתקציב תקומה. רק באפריל 2025 אושר חוק שהגדיר לראשונה את גבולות החבל, ובמקביל סוכם על הקיצוץ של 1.5 מיליארד שקל. באותו חודש גם מונה מנהל חדש למנהלת, אביעד פרידמן, שהחליף את משה אדרי. בנסיבות אלה, תוכנית החומש המעודכנת אושרה חצי שנה לאחר מכן.

המבקר הצביע גם על כישלון תוכנית לתמרוץ עובדי הוראה בחבל: מתוך תקציב של 40 מיליון שקל נוצלו בשנת 2025 רק 16.8 מיליון. לפי הדוח, הסיבה היא שנוהלי משרד החינוך אינם מאפשרים כפל תמריצים, ורבים מהמורים באזור כבר קיבלו מענקים בשנים שקדמו למלחמה. בנוסף, מענק חד־פעמי של 8,000 שקל לא היווה תמריץ מספק. מנהלת תקומה הקפיאה את התוכנית ומגבשת מתווה חדש עם הממונה על השכר ומשרד החינוך.

על אף הביקורת, הממשלה רואה בתקומה סיפור הצלחה, ובאוקטובר 2025 החליטה להעתיק את המודל גם לשיקום הצפון, לאחר שנתיים של דשדוש באזור קריית שמונה והגליל המערבי.

הצמיחה מרוכזת בערים

התמונה הדמוגרפית בחבל אינה אחידה. הצמיחה מתבטאת בעיקר במרחב העירוני: בשדרות נרשמה עלייה של כ־3.8%, כ־1,400 תושבים נוספים, בעוד במרחב הכפרי נרשמה יציבות ואף ירידה קלה. שיעור החזרה הכולל של 92% כולל גם תושבים המתגוררים ביישובים שאין בהם כיום מניעה ביטחונית לחזור אליהם, כלומר כ־96% מהיעד הושגו.

אחוז קטן של מפונים טרם שב, חלקם בשל מעבר ליישובים אחרים מחוץ לחבל. לדברי מנהלת תקומה, גם ערב המלחמה התקיימה תנודתיות קבועה של 3%–4% באוכלוסייה, כאשר תושבים החליפו מקום מגורים מדי שנה. לפיכך נשקל בימים אלה עדכון היעד בהתאם לתנועה הטבעית הזו.

אתגר דמוגרפי נוסף עולה מהנתונים: שיעור הצעירים בני 20–34 ירד בכ־0.4% ועומד על 22.3%, סימן לכך שמשיכת אוכלוסייה צעירה ושימורה באזור טרם הושגו במלואן.

אחד המפתחות להצלחת השיקום בדרום היה ניהול כולל של התהליך, מהפינוי הראשוני ועד חזרה קהילתית מתוכננת. לפי הדוח, השהות הממושכת בבתי מלון לא אפשרה תנאים מספקים לחיי קהילה, פרטיות או ניהול תקין של חיי משפחה, והמרחק בין המלונות ליישובים פגע ברציפות החיים.

על רקע זה הוגדרו 14 יישובים הזכאים לפתרונות דיור חלופיים, לפי קריטריונים שכללו את היקף הפגיעה הפיזית במבנים ובתשתיות לצד הפגיעה בנפש ובמרקם הקהילתי. בסך הכל הוקמו כ־1,846 יחידות דיור זמניות בשלושה מסלולים: עירוני, כפרי ומשולב. לצדן הוקמו מבני ציבור, מוסדות חינוך ומרכזי קהילה גם במגורי הביניים, מהלך שנועד לשמר את רציפות החיים ולא רק לספק קורת גג. ההשקעה בתהליך השיקום והחזרה עמדה על כ־4.6 מיליארד שקל.

ביטחון, חינוך וכלכלה

בתחום הביטחון הושקעו כ־827 מיליון שקל, עם שדרוג מערכי הגנה, מערכות טכנולוגיות והכשרת כיתות כוננות. התפיסה שעומדת מאחורי ההשקעה היא מעבר מהסתמכות על הצבא בלבד לבניית מעגל הגנה יישובי.

בקיבוץ בארי, אחד היישובים שנפגעו קשה, עומד תקציב השיקום הכולל על כ־470 מיליון שקל, נכון לפברואר 2026. מתוכם בוצעו בפועל כ־22%, ובמסגרת התוכנית נמצאים כעת בביצוע מתקדם שיפוץ והשלמה של כ־350 מבני מגורים.

בחינוך הושקעו כמיליארד שקל, ומאות מיליונים נוספים הוזרמו לבריאות, רווחה וכלכלה. בין המהלכים: הקמת מרכזים רפואיים חדשים בשדרות ובאשכול, תמריצים לרופאים להתיישב באזור, השקעות בעסקים מקומיים ובתעשייה, ופיתוח אזורי תעסוקה עם פוטנציאל של כ־5,000 מקומות עבודה. המגמה, לפי הדוח, היא לא רק להחזיר את המצב לקדמותו אלא לייצר קפיצת מדרגה.

תמונת מראה בצפון

ההשוואה עם הצפון בלתי נמנעת. בעוד בדרום נרשמת חזרה של מעל 90% מהתושבים, בצפון המציאות שונה: חזרת התושבים איטית וחלקית, חוסר הוודאות הביטחונית נמשך, המעטפת הכלכלית והחברתית אינה מספקת, והאמון הציבורי נשחק. לא בכדי החליטה הממשלה להעתיק את מודל תקומה לצפון, אלא שבינתיים, בעוד בדרום נבנתה חזרה מתוכננת, בצפון מתנהלים עדיין במצב של המתנה.

מנהלת תקומה הציבה יעד שאפתני: הכפלת אוכלוסיית החבל עד 2033. כדי להגיע לשם, השלב הבא ברור: מעבר משיקום לצמיחה. האתגר המרכזי לא יהיה להחזיר תושבים אלא לשכנע חדשים להגיע, להישאר ולבנות חיים ארוכי טווח באזור. ההצלחה של תהליך השיקום לא תימדד רק במספר מי שחזרו, אלא במספר מי שבחרו להישאר.