הסתירה מסמכים: תבוסה לרשות המסים בוועדת ערר

ועדת הערר למיסוי מקרקעין בירושלים הפחיתה באופן משמעותי את חבות המס על מכירת זכויות בנכס המוכר בעיר בשם "גג השקם", שנמכר ב-2020 בכ-36 מיליון שקלים. במקביל להכרעה, מתחה הוועדה ביקורת חריגה בחריפותה על רשות המסים, שהסתירה מסמכים מהותיים במהלך ההליך.

הנכס נרכש במקור מהקדש ב-1960 על ידי קבוצת קבלנים, ונמכר על ידי כונס נכסים. העוררים, יורשי אחד הקבלנים שהחזיקו בזכויות שביושר בכ-40% מהנכס, חלקו על השומות שהוציא מנהל מיסוי מקרקעין.

המחלוקת המרכזית נסבה על שאלה שנראית טכנית אך השלכותיה נמדדות במיליונים: מהו יום הרכישה? רשות המסים ביקשה לקבוע את המועד ל-1963, השנה שבה הועברו הזכויות לחברה שהוקמה לצורך החזקתן, מה שהיה מוביל לשיעור מס של 39%. העוררים טענו כי המועד הקובע הוא 1960, השנה שבה אושרה העסקה בבית המשפט, עוד לפני כניסת חוק מיסוי מקרקעין לתוקף במרס 1961. קביעה כזו מגבילה את שיעור המס ל-25%.

הוועדה אימצה את עמדת העוררים, אותם ייצג עו"ד ורו"ח עוזי שוחט ממשרד בן ציון כהן - רחל כהן, וקבעה כי יש לבחון את העסקה לפי תוכנה הכלכלי, לא לפי המבנה המשפטי הפורמלי.

אלא שמעבר לשאלת המס, הוועדה חשפה התנהלות בעייתית של הרשות. במהלך הדיון התברר כי רשות המסים החזיקה במסמכים מהותיים, ביניהם הצהרות היסטוריות הנוגעות למועד הרכישה, אך לא גילתה אותם לעוררים, אף שצו שיפוטי חייב אותה לעשות כן. הוועדה הגדירה את ההתנהלות כ"חמורה" וציינה כי המסמכים לא הוצגו משום שלא תאמו את עמדת הרשות.

עו"ד נועה מזרחי, ממשרד גינדי-כספי ושות' מסבירה כי "פסק הדין מדגיש את החומרה שבה רואה בית המשפט הסתרת מידע על ידי הרשות". לדבריה, הלקח הוא שעל הרשות לפעול כנאמנת הציבור ולחשוף את מלוא התשתית העובדתית, גם כשהיא תומכת בעמדת הנישום.

ההכרעה עשויה להשפיע על מקרים נוספים שבהם קיימות זכויות היסטוריות או מבני החזקה מורכבים בנכסים. הוועדה חיזקה את העיקרון שלפיו דיני המס נועדו לשקף את המציאות הכלכלית, והכירה בזכויות קניין שביושר של העוררים אף שלא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין.