"אנחנו באיחור של מאה שנה": מנהלת אגף המטרו מזהירה

"ישראל נמצאת באיחור של מאה שנה בתחום התחבורה הציבורית" – כך הזהירה אולה אקסלרוד, מנהלת אגף המטרו והסעת המונים במינהל התכנון. היא הדגישה כי היעדר תשתיות מודרניות פוגע לא רק באיכות החיים, אלא גם בכלכלה הישראלית כולה. "אנחנו חייבים לצופף מגורים ותעסוקה ליד תחנות הסעת המונים. זה לא רק תחבורה – זה מנוע צמיחה אורבני וכלכלי. אם לא נעשה את זה, נמשיך לשלם עשרות מיליארדים בזיהום אוויר, אובדן ימי עבודה ופקקים אינסופיים".

דבריה היו נקודת שיא בפאנל השלישי של כנס בונות את הארץ מבית נדל"ן מדיה, שנערך ביום ראשון האחרון (14.9) בבית ציוני אמריקה בתל אביב. לצידה התכנסו בכירות מתחומי הרשויות המקומיות, הבנייה, התכנון, השיפוצים, היזמות והמחקר. הדיון נע בין סוגיות תחבורה ובנייה מיידיות לבין החזון לישראל בשנת 2040 – והסתיים בקריאה לאחדות לאומית כבסיס לבנייה מחודשת.

את הפאנל הנחתה רוני לוגסי כהן, מנכ"לית קבוצת אורן כהן גרופ ואשת תקשורת, שפתחה בשאלה רחבה: "מי בעצם בונה את הבית שנקרא ישראל? זו לא רק שאלה של קירות ובטון, אלא של איך תיראה המדינה בעוד 20 שנה".

חזון לצד מציאות

ראשונה עלתה לדבר ליזי דלריצ'ה, ראש עיריית גני תקווה זו כבר למעלה מעשור. היא הציגה את חזון העיר: שכונה חדשה שתשלב מגורים, תעסוקה, חינוך, תרבות ושירותים – הכול במרחק הליכה. "החזון שלנו הוא שכונת לב הבקעה, שתהווה מנוע צמיחה וביטוי לעירוב שימושים אמיתי", אמרה. "יזמים שיגיעו אלינו יקבלו מסלול ירוק להיתרי בנייה, ליווי אישי והקלות בארנונה. בסופו של דבר, זה ישדרג את איכות החיים בעיר ויאפשר לנו להשקיע יותר בחינוך ובקהילה". דלריצ'ה לא הסתירה את התסכול מהיעדר חלוקת הכנסות בין רשויות: "כל רשות נאלצת להמציא את עצמה מחדש כדי לממן שירותים לתושבים. אנחנו עושים הכול כדי להפוך את העיר ליעילה, ירוקה ונעימה, אבל בלי תחבורה ציבורית אמיתית, אנחנו עדיין מאה שנה מאחורה".

כאן נכנסה לתמונה אולה אקסלרוד, מנהלת אגף המטרו והסעת המונים במינהל התכנון, עם הצהרה שהכתה גלים באולם. מעבר לדברים שצוינו בפתיחת הכתבה, אקסלרוד גם הדגישה בכנס את החשיבה הנשית בתכנון: "המשתמש הקצה הוא הציבור. כשאני מסתכלת על מדרכה צרה או רכב שחונה עליה, אני חושבת על אמא עם עגלה – זה תכנון שרואה את האדם לפני הכול".

"חסרים 15 אלף עובדים"

עו"ד נטלי שמעון ויינשטיין, מנכ"לית התאחדות קבלני השיפוצים, דיברה על האתגר המיידי: "המדינה צריכה לשקם את הנזקים, אבל איך עושים את זה כשחסרים 15 אלף עובדים? אנחנו מתמודדים עם בירוקרטיה קשה כדי להביא עובדים מסרי לנקה, הודו ותאילנד, אבל חייבים לייצר תמהיל נכון. אסור להישען שוב על סקטור אחד בלבד".

שירה ברנד, סגנית יו"ר מטה התכנון הלאומי, התייחסה לתהליכי השיקום אחרי המלחמה והציגה חשיבה רחבה יותר: "אנחנו כבר לא מתכננים לשנה הבאה – אלא ל-2040 ול-2050. מהפכת ה-AI תשנה את התעסוקה, את התחבורה ואת המרחבים שבהם נחיה. האחריות שלנו היא להכין את ישראל למציאות הזו".

תמר פוריה, סמנכ"לית תכנון בחברת ICR ולשעבר מהנדסת העיר באר שבע, הדגישה את הערך המוסף של תכנון נכון: "פרויקט טוב הוא לא רק נדל"ן. הוא יוצר חוויית חיים, מחזק את הקהילה ומקדם קיימות. כשיזם, רשות ודיירים עובדים בשיח משותף – כולם מרוויחים".

ד"ר רינה דגני, מנכ"לית מכון גיאוקרטוגרפיה, סיכמה מזווית מספרית וכלכלית: "אי אפשר שכל עירייה תרדוף לבד אחרי קליינטים ותעסוקה. חייבים מנגנון לחלוקת הכנסות בין רשויות. בלי זה – נמשיך לדרוך במקום".
חוזה חדש: אחדות כבסיס למדינה

לקראת סיום הפאנל נשאלו המשתתפות איך הן מדמיינות את "הבית שנקרא ישראל" בעוד שני עשורים. התשובות נעו בין "מדינה מאפשרת", "אדם במרכז" ו"קהילה ביחד", אך דבריה של ליזי דלריצ'ה סיכמו את התחושה: "צריך חוזה חדש בין כולנו – אחדות אמיתית, לא סיסמה. רק כך נוכל לבנות עתיד טוב יותר לדור הבא".