"פנטגון" בלב ביירות: מה מסתתר מאחורי הפרויקט הענק?

השגרירות בירושלים שכל כך מזוהה עם ממשל טראמפ היא כאין וכאפס לעומת מה שמתוכנן בביירות. בצפון-מזרח ביירות הולכת ונבנית בשנים האחרונות שגרירות ארצות הברית החדשה בלבנון, שצפויה להיפתח רשמית ב-2026.

לא מדובר בעוד בניין זכוכית עם דגל. זהו פרויקט בהיקף חסר תקדים: המתחם משתרע על פני כ-43 דונם – שטח עצום בגודלו, המקביל לעשרה אצטדיוני כדורגל, ועלותו נאמדת ביותר ממיליארד דולר.

מדובר במעין "עיר אמריקנית" של ממש: 19 מבנים, בריכה, מרכז ספורט, גנים מעוצבים, מתחמי מגורים ואף בית חולים קטן עם אפשרות נחיתת מסוקים. כלפי חוץ הוא מצטייר כמרחב ירוק ובטוח, אבל מאחורי החומות הגבוהות מתרקם מבנה מבוצר עם תשתיות שמזכירות הרבה יותר בסיס צבאי מאשר נציגות דיפלומטית.

בדרך כלל, שגרירות גדולה מאכלסת כמה מאות עובדים, 300 עד 400 לכל היותר. כאן מדובר בסדרי גודל אחרים: לפי ההערכות, עד 5,000 אנשים יעבדו במקום. ההיקף החריג העלה גל של שאלות בלבנון ומחוצה לה: האם מדובר באמת במרכז דיפלומטי שנועד לשרת אזרחים אמריקניים ולחזק את היחסים הדו-צדדיים, או שמא מדובר במוקד מודיעיני אזורי שמטרתו לשלוט במידע הביטחוני והפוליטי של המזרח התיכון כולו?

בכירי מודיעין לשעבר כבר הגדירו את המתחם "פנטגון קטן". חלקם מעריכים כי השגרירות תשמש כחדר מבצעים משוכלל, עם יכולות איסוף מודיעין מהמתקדמות בעולם, ועם תשתיות שמאפשרות פעילות צבאית במידת הצורך.

חדר מבצעים בדמות שגרירות

הדעות בלבנון חלוקות. גורמים פרו-מערביים רואים בשגרירות החדשה סימן לתמיכה אמריקנית מתמשכת, שתסייע לרפורמות הכלכליות ותעניק גב לצבא לבנון מול חיזבאללה. מנגד, מתנגדים מזהירים כי נוכחות כה מסיבית של וושינגטון עלולה להעמיק את התלות במדינה זרה ולכרסם בריבונות הלבנונית.

חיזבאללה, כצפוי, תוקף את המהלך. בעיניו, המתחם החדש הוא "סמל לאימפריאליזם אמריקני" וניסיון לערער את היציבות הפוליטית במדינה. עם זאת, הארגון נמנע עד כה מעימות ישיר, בין השאר מחשש להסלמה אזורית שתפגע בו עצמו.

מנקודת מבט ישראלית, לשגרירות-העל יש פוטנציאל כפול. מצד אחד, היא עשויה להעצים את שיתוף הפעולה המודיעיני עם וושינגטון בנוגע לחיזבאללה ולסוריה. מצד שני, מתקן כה גדול ומבוצר עשוי להפוך גם למוקד מתיחות, במיוחד אם יתעורר החשש שהוא מגביל את חופש הפעולה הצבאי של ישראל בזירה הצפונית.

הצהרה אסטרטגית

הפרויקט האמריקני בביירות נבנה על רקע מציאות ביטחונית ופוליטית סוערת. רק ביוני האחרון פרסמה השגרירות עצמה הודעה חריגה, בה הורתה לפנות עובדים שאינם חיוניים ובני משפחותיהם. ההסבר הרשמי: "המצב הביטחוני הנפיץ והבלתי צפוי באזור". לצד זאת, השגרירות קראה לכל האמריקניים בלבנון להיזהר במיוחד ולעקוב אחר ההנחיות. כמה חברות תעופה בינלאומיות כבר השעו טיסות, אף שהמרחב האווירי ונמל התעופה של ביירות נותרו פתוחים.

בגבול הצפון, השקט שברירי: צה"ל ממשיך לתקוף מטרות חיזבאללה בדרום ובבקעת הלבנון, ולעיתים נפגעות גם נקודות סמוכות לכוחות האו"ם. הפסקת האש שהוכרזה מוקדם יותר השנה עדיין בתוקף, אבל קשה לומר שהיא יציבה באמת. במקביל, ממשלת לבנון אישרה בתחילת ספטמבר תוכנית היסטורית להמשך פירוק חיזבאללה מנשקו והעברת השליטה הבלעדית לידי הצבא. התוכנית עמומה למדי וללא לוחות זמנים ברורים, והתגובות בהתאם: שרים שיעים נטשו את הישיבה, פעילי חיזבאללה ערכו שיירות אופנועים בביירות, אבל בסך הכול המחאה הייתה מתונה.

כך או כך, נכון לספטמבר 2025, לבנון נמצאת בצומת רגיש: מצד אחד, מהלכים מדיניים שאפתניים שמנסים לצמצם את כוחו של חיזבאללה; מצד שני, מציאות ביטחונית שממשיכה להתדרדר מדי כמה ימים.

בתוך התמונה הזו, השגרירות האמריקנית שצפויה להיפתח כאמור כבר במהלך 2026 היא הרבה יותר מסתם פרויקט אדריכלי – היא הצהרה אסטרטגית אמריקנית וסמל לנוכחות המתמשכת שלה בלב אחת הזירות הנפיצות ביותר בעולם.