כשהמקלט הפך ליסודות: המפקחים שמנהלים התחדשות עירונית תחת אש

המלחמה שינתה מן היסוד את תפקידו של מפקח ההתחדשות העירונית. מה שהיה בעבר עיסוק בבקרת איכות, לוחות זמנים ותקציבים הפך בשנתיים האחרונות לניהול משברים אנושי, כשבמרכזו שאלה אחת: איפה הדיירים ממוגנים?

הפרויקטים המורכבים ביותר הם מסוג תמ"א 38/1, חיזוק ובינוי. בפרויקטים אלה הדיירים ממשיכים להתגורר בתוך אתר בנייה פעיל. המקלט הישן, שלרוב הפך ליסודות הבניין המחוזק, כבר לא נגיש. הממ"ד החדש נמצא בשלבי בנייה וטרם קיבל אישור פקע"ר. בכל אזעקה הדיירים נותרים ללא מרחב מוגן, והמפקח הוא הגורם המייצב היחיד שיכול לתת להם מענה.

חגית קודמן, מנכ"לית חברת קובי אורון ולשכת המפקחים, מתארת מציאות שבה הפיקוח חרג מכל הגדרה מקובלת. לדבריה, החברה מלווה את כמות הפרויקטים הפעילים הגדולה ביותר בענף מסוג זה, והקימה שירות זמינות מלא לדיירים לצד האצת בניית הממ"דים מול הקבלנים. "המטרה היא לייצר מרחב מוגן בהקדם האפשרי," אמרה קודמן.

במקביל לניהול הביטחוני, נדרשו חברות הפיקוח להתמודד גם עם אתגרים פנים־ארגוניים. עובדים שגויסו למילואים, עובדות שהן אמהות לילדים קטנים והנחיות משתנות של פיקוד העורף יצרו עומס תפעולי שדרש גמישות חריגה. קודמן הדגישה כי מעבר לפיקוח ההנדסי הרגיל, החברה פועלת כיום כמעטפת ביטחונית מלאה עבור הדיירים, הכוללת ניהול שוטף של צורכי החירום לצד קידום הבנייה.