"הכאב הגדול הגיע אחרי, כשגילינו שנלחמים בבירוקרטיה"

הטיל הבליסטי שפגע ברחוב תרצה ברמת גן, באותו לילה של יוני, הרג את אתי אנג'ל. בן זוגה, אהרון מזרחי, נפצע קשה. ארבעה חודשים הוא נאבק על חייו, עד שגם הוא הלך לעולמו. שני בני אדם, זוג אחד, בית אחד שנמחק מהמפה. אבל מותם הוא רק חלק מהסיפור. תשעה חודשים אחרי, אלפי משפחות בערי גוש דן עדיין מחכות לחזור הביתה.

תשעה חודשים אחרי מבצע "עם כלביא", בו ספגה ישראל מתקפת טילים בליסטיים מאיראן, התמונה שנחשפת בשטח מטרידה. ודווקא עכשיו, כשמבצע "שאגת הארי" נגד איראן עדיין בעיצומו, הדחיפות מתחדדת: הפצעים מהסיבוב הקודם טרם נרפאו, וסיבוב חדש כבר כאן. בערים שנפגעו, ובראשן רמת גן ובת ים, אלפי משפחות עדיין חיות בצל ההרס. חלקן חזרו לדירות שתוקנו בחופזה, חלקן עדיין מפוזרות בבתי מלון ובדירות שכורות, ולא מעטות מהן תקועות בלימבו בירוקרטי שאיש לא מצליח לפתור.

הנתונים מדברים בעד עצמם. לפי ערן סיב, יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים, הטילים בעלי ראשי הנפץ המתפצלים גרמו לרדיוס פגיעה רחב במיוחד: על כל בניין שספג פגיעה ישירה, כ-350 דירות נוספות בסביבתו זקוקות לשיפוץ. שיקום כל פגיעה ישירה צפוי להימשך כארבע שנים. ארבע שנים שבהן משפחות ממתינות, מתפללות ומנסות לשמור על שגרה בין קירות סדוקים.

רמת גן: שלושה טילים, עיר אחת, 257 מבנים

רמת גן ספגה את המכה הקשה ביותר. בתוך שבוע אחד בלבד נפלו על העיר שלושה טילים בליסטיים, ריכוז שלפי פיקוד העורף טרם נראה כמותו בעיר אחת בישראל. מעבר למחיר האנושי הנורא, 257 מבנים נפגעו ברחבי העיר, וכ-4,450 תושבים נאלצו לעזוב את בתיהם. מתוכם, 2,466 פונו לבתי מלון.

מעיריית רמת גן מציירים תמונה של התאוששות: כ-3,500 תושבים כבר חזרו לבתיהם, ו-235 מבנים שוקמו וחזרו לתפקוד. עשרה מבנים שספגו פגיעות קשות במיוחד עדיין נבחנים לפתרונות קבע. אבל העירייה לא עצרה בשלב התיקון. ברמת גן הבינו שההתחדשות העירונית, שלפני המלחמה נתפסה כעסקה נדל"נית, היא בפועל מערכת ההגנה האזרחית של הדור הבא.

הדוגמה הבולטת היא מתחם ז'בוטינסקי-המתמיד, שספג פגיעה ישירה מטיל איראני. במקום לשקם את הישן, העירייה וחברת "תדהר" מקדמות שם פרויקט חדש לחלוטין: מתחם מודרני שיכלול כ-320 יחידות דיור חדשות וממוגנות, שטחי מסחר, שטחי ציבור ומבני ציבור. ערימת ההריסות הופכת לאבן הפינה של שכונה חדשה.

בת ים: כשהמהנדס אומר להרוס ומס רכוש אומר לתקן

אבל מה שקורה ברמת גן הוא יוצא דופן. בבת ים, עיר שגם היא ספגה פגיעות ישירות, המציאות שונה לחלוטין. ברחוב בן יוסף 3-5-7, שלושה בניינים שנפגעו ישירות הפכו לסמל של אבסורד בירוקרטי: מהנדס העיר קבע שהמבנים מסוכנים ויש להרסם מן היסוד, אבל מס רכוש התעקש על ניסיונות שיקום הנדסי. שתי רשויות, שתי עמדות סותרות, ובאמצע משפחות שלא יודעות אם הבית שלהן ייהרס או ישוקם.

יובל, חבר נציגות הדיירים בבת ים, מנסה לתאר את מה שעובר מי שהבית שלו קרס: "לראות את הבית הופך לערימת הריסות זה משהו שאי אפשר לתאר במילים". לדבריו, הליווי המשפטי והמקצועי הוא הדבר היחיד שנותן לדיירים כוח להמשיך.

גם במתחם דניאל בעיר, שספג פגיעה קשה, התסכול גואה. אלון וייזברג, שותף ומייסד חברת יגאל אלון ויו"ר לשכת המארגנים, שמוביל את הפיקוח והארגון במתחם, לא חוסך ביקורת: "לא הגיוני שלאחר למעלה מחצי שנה, עדיין לא ראינו התקדמות ממשית עבור בעלי הדירות", הוא אומר. "גם כאשר ראינו את הבעיה מול העיניים והטילים פגעו פיזית במבנים, התהליכים עדיין מדשדשים. הגיע הזמן שהמדינה תבין שזה לא עניין של נדל"ן, אלא עניין של ביטחון אישי דחוף".

עו"ד רועי דהן, שותף ומייסד משרד KDC שמייצג את בעלי הדירות ברחוב בן יוסף, קורא לסיטואציה "קריאת השכמה למחוקק". לדבריו, הפער בין הרשויות מותיר משפחות בערפל מוחלט לגבי עתידן. "אנחנו לא נרפה עד שהטרגדיה הזו תהפוך לשכונה ממוגנת ובטוחה", הוא אומר. "המטרה שלנו היא לקצר את מדבר הבירוקרטיה ולהבטיח שאף דייר לא יישאר מאחור".

מעיריית בת ים נמסר כי פעלה להריסת מבנים שהוגדרו כמסוכנים באופן מיידי, אך כ-20 מבנים נוספים שאינם ראויים למגורים נותרו נטושים, מכיוון שהטיפול של מס רכוש בהם טרם החל. העירייה מדגישה כי הפתרון הכולל ממתין להשלמת חקיקה חדשה, שאמורה להסדיר טיפול באתרי הרס בקנה מידה גדול ולהעניק סמכות מכרעת לעמדת הרשות המקומית.

ידיים עובדות: המשבר שמעכב את הכול

גם כשהבירוקרטיה תיפתר, מכשול נוסף ממתין. ערן סיב מתריע כי המחסור בכוח אדם הוא הבעיה המרכזית: כ-15 אלף עובדים פלסטינים שעבדו בענף הבנייה ערב ה-7 באוקטובר עדיין אינם מורשים להיכנס לישראל. "מדינת ישראל חייבת לתת עדיפות לאומית להבאת כוח אדם זר ייעודי לענף השיפוצים באופן מיידי", הוא אומר. "המוכנות הלאומית שלנו נפגעה. ללא תגבור דחוף, משפחות רבות יישארו מחוץ לביתן זמן רב מדי".

תשעה חודשים אחרי שטילים בליסטיים הפכו בניינים לערימות של בטון ואבק, ובזמן שמבצע "שאגת הארי" מזכיר לכולם שהאיום לא נעלם, הרשויות המקומיות והגורמים המקצועיים פועלים בנחישות. אבל בלי הכרה ממשלתית בהתחדשות עירונית כמשימה לאומית, בלי חקיקה מתאימה ובלי ידיים עובדות, אלפי משפחות ישראליות עלולות למצוא את עצמן מול הסיבוב הבא כשהן עדיין חסרות בית מהסיבוב הקודם.