אחת השאלות הראשונות שאני בודקת בתחילת ייעוץ היא - מה לפי דעתך חושבים עליך בעבודה? זו שאלה שיווקית טריוויאלית, המנסה לברר את התדמית של האדם בעולם העבודה. בדומה לכל מנהל שיווק שבודק באופן שיטתי את התדמית של כל אחד מהמותגים שהוא מנהל בקרב קהל המטרה, אך בהבדל אחד - כשמדובר בקריירה המוצר מדבר ואפשר לברר את זה ישירות גם איתו. למרות שהשאלה פתוחה, מרבית האנשים משיבים משהו בנוסח 'מקצוען, כריזמטי, יסודי', כלומר התמקדות בנקודות החוזק בלבד, בחלק קטן מהמקרים התשובה מאוזנת, ובמקצתן הדגש מושם על החולשות. במילים אחרות, הרוב בוחרים להשיב כאילו נשאלו - מה היתרונות שלך? גם בהנחה שאכן כך גם הסביבה תופשת את יתרונותיהם, חלק לא מבוטל נוטים להתעלם בשיטתיות מהפידבק הפחות חיובי או לבטל אותו כלאחר יד ("אומרים שאני לא מאציל סמכויות, אבל זה ממש לא נכון", "אומרים שאני קפדן מדי, אבל זה שטויות אני פשוט מקצוען" וכדומה).
פידבקים מהסביבה (ממונים, כפיפים, קולגות בארגון ומחוצה לו, לקוחות, ספקים, חברות השמה וכו') הם מקור למידע שיווקי תדמיתי עצום, המלמד על המעמד בארגון ובשוק העבודה בכלל, על החוסן התעסוקתי, על פוטנציאל הקידום, על ההזדמנויות ומנופי הקריירה, ולא פחות חשוב (אם לא יותר) - הם כלי להבנת חסמי קריירה. אנשים מעבירים קריירה שלמה מבלי לדעת באמת מה התדמית שלהם, וכיצד הם נתפשים על-ידי הסביבה. ככל שהפער בין תפישת הסביבה לתפישת העצמי גדול יותר, הבעיה גדולה יותר. בין אם מדובר תפישה עצמית גבוהה מזו של הסביבה ובין אם מדובר בתפישה נמוכה יותר. אנשים כאלה נידונים לעשות שוב ושוב את אותן טעויות, מבלי להבין באמת למה הם לא מצליחים להתקדם או לממש פוטנציאל מקצועי/ניהולי או לשרוד בארגונים לאורך זמן וכו'. סביר להניח שרובם ככולם יחוו כעס, אכזבה, תסכול מתמיד או חמור מזה - יקבלו החלטות קריירה גרועות ובלתי הפיכות.
גם אנשים שרמת המודעות העצמית שלהם גבוהה יחסית מוגבלים ביכולת לבקר את עצמם. זה טבעי, זה אנושי, זה מחויב המציאות, ולו משום שלעולם לא נוכל לנטרל את המבט הפנימי ולראות את עצמנו רק מבחוץ. בשביל זה יש סביבה, רק צריך להסתכל במראה הזו ולהקשיב לה, גם אם זה לא ממש נעים ולא קל לקבל ביקורת. שימוש אפקטיבי במידע מהסביבה צריך להיעשות באופן שיטתי, הן ביקורת פורמלית, כזו שמתקבלת משיחות משוב תקופתיות, והן כזו שזורמת באופן בלתי פורמלי מידי יום ביומו. מומלץ מאוד, לפחות בהתחלה, לבצע רישום קפדני של הדברים, כי דווקא את הפידבקים השליליים איכשהו אנחנו נוטים לשכוח מהר. אין צורך לרשום כל קשקוש שמישהו אומר, אלא מסרים בולטים או חריגים, ואם ניתן לשחזר כאלה גם מהעבר, מה טוב. חשוב מאוד לרשום את כולם, כולל מקור המסר, ללא סינון או שיפוט (זה כן, זה לא, זה נכון, זה שטויות, זה נאמר רק מתוך כעס, זה רק בצחוק), ואחר-כך להתחיל לנתח את הדברים. השלב הראשון הוא לחפש מסרים שחוזרים על עצמם, ובשלב השני צריך לבדוק האם יש מכנה משותף בין המסרים הללו למקורותיהם. כלומר, האם את הביקורת הספציפית הזאת משמיעים רוב האנשים או קבוצה מסוימת (בעיקר ממונים, או קולגות, א ו לקוחות). רק אחר-כך אפשר להתחיל לבנות תוכנית התמודדות עם החסמים, במטרה להסיר אותם או לפחות למזער את נזקיהם.
למה יש חשיבות דווקא למסרים שחוזרים על עצמם? לא יכול להיות שהסביבה טועה? התשובה היא חד-משמעית - לא. הסביבה לא טועה. עד כמה שזה מדכא, מפחיד והזוי, מסתבר שמה שאומרים עלינו זה נכון. מספיק ששניים או יותר אומרים את אותו הדבר, רוב הסיכויים שהוא נכון, לטוב ולרע. גם בפולקלור תמצאו לא מעט פתגמים ואמירות ברוח הזו, דוגמת "אם שלושה אומרים שאתה שיכור, לך לישון".
* הכותבת היא יועצת לניהול קריירה. לתגובות: ornarudi@netvision.net.il
