במקביל להצטרפותם של עובדים חדשים בכל חודש אל מעגל האבטלה, חל גם גידול עצום במספר העובדים הזרים בישראל. ב-2008 עומד מספרם של העובדים הזרים על לא פחות מ-400,000, כשמתוכם 300,000 מועסקים בצורה בלתי חוקית. החקלאים והקבלנים מפעילים לחצים על הממשלות השונות, שמצדן יוצאות בהצהרות אך בפועל לא מטפלות בבעיה: החל מממשלת רבין, שבזמנו התחילה לטפל בתופעה באופן שטחי בלבד, דרך ממשלת שרון בה הונהגה מדיניות "השמיים הסגורים" והוקפאו היתרים חדשים למעסיקים, ועד הממשלה הנוכחית - לא מצליחה המדינה ליצור את התמהיל הנכון על מנת לפתה את המעסיקים לפנות לעובדים ישראלים.
הכמות העצומה הזו של עובדים זרים בישראל נובעת ממספר תהליכים שקורים במשק בכלל ובמדינה בפרט. בגלל העובדה שמדובר בכוח עבודה זול מאוד, מתאגדים החקלאים ללובי בעל עוצמה גדולה במסדרונות המשק ומקשים על העברת חוקים וטיפול קונקרטי בבעיה. בנוסף, חברות כוח האדם הישראליות עושות הון מ"העסק" הזה והן לא מתכוונות לוותר בקלות. באופן מפתיע, או אולי לא כל כך, נוצר מצב בו טיוטות עם תוקף משמעותי מתבטלות ומתרככות ברגע שמגיעות לשולחן הממשלה.
למרות שנהוג להתייחס לישראלים כאל עובדים בעלי אופי עצלני, האשמה אינה בהם בלבד. עוד בימי הטרום-אינתיפאדה הסתובבו בארץ אלפים של עובדים לא ישראליים, שלאחר מכן התחלפו בעובדים זרים מחו"ל. האינטרס של בעלי העסקים ברור, אך דווקא כאן צריכה המדינה להתערב – ולאו דווקא בצורה רגולטורית. למרות פעילות משרד ההגירה, שגירש בכוח בשנים 2002-2004 לא פחות מ-40,000 עובדים מהארץ, היבוא של עובדים חדשים לא פסק מעולם.
הפתרון, לדעת פרשנים, אותו צריכה המדינה לשקול הוא מתן הטבות ותמריצים לחברות שמעסיקות עובדים ישראליים. בצורה כזו ישתלם למעסיקים לגייס עובדים ישראלים על חשבון אותם זרים בלתי חוקיים, תהליך אשר יצמצם את מעגל האבטלה ויחסוך מיליוני שקלים למשק.