הפגנות בסוף השבוע נגד יוקר המחייה ועליית מחירי הדיור הביאו אליהן מוחים מכל הארץ, אבל לא מספיק, למורת רוחם של המארגנים. דפני ליף ממקימי מחאת האוהלים ב-2011 סיפרה הבוקר (ב') לניב רסקין מה היא חושבת על ההתארגנות הנוכחית.
למה מחאת האוהלים שהחלה בשבועות האחרונים לא מתרוממת כמו מחאת האוהלים ב-2011?
"קודם כל בגלל שזאת השאלה ששואלים. לא נותנים לשום דבר צ'אנס ברגע ששואלים שאלות כאלה. זה לא פייר, כל דבר שמנסים לעשות ישר משווים. אני לא אוהבת להגיב על מעשים של אנשים אחרים בצורה הזאת. אני חושבת שכל בן אדם שקם זה דבר חיובי, אני לא בעניין של לנסות לכבות אותם. אני חושבת שאנחנו נכנסים לשנה מאוד קשה ותקופה פוליטית מאוד קשה. אני מאוד מודאגת, אני לא ישנה טוב. אני חושבת המון מה צריך לעשות".
איזה פתרונות את מציעה שלא מיושמים כעת?
"אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו צריכים לעשות זה לעזור אחד לשני בשנה הזאת. זאת שנה מאוד מורכבת. אני מדברת עם אנשים מתוך מערכת החינוך ומערכת הרווחה שמתעסקים בנושא של הדיור. לאן שלא מתסכלים אנחנו נמצאים בבלגן אטומי. אנחנו נכנסים לשנה של שידוך פוליטי גם. בחירות זה לא זמן טוב לדבר בצורה אמיתית על הבעיות. כמו בקורונה – מי שעזרו לאנשים זה אנשים אחרים. אנחנו צריכים להבין שיש לנו פה אחריות אחד על השני".
במסגרת האחריות הזאת את שוקלת התמודדות ברמה הפוליטית?
"תמיד כשיש בחירות אז יש פניות אבל אני לא שם".