בשבוע שעבר נחתם הסדר הטיעון בין משפחת רפאלי לרשויות המס. לפי האישום הראשון, בר מסרה לרשויות המס הצהרה שקרית לפיה היא תושבת חוץ שמתגוררת בארצות הברית. אלא שבין השנים 2009 ו-2012, סביבן מתרכז הסדר הטיעון, בר חילקה את חייה בין ישראל וארה"ב - והרוויחה לא פחות מ-25 מיליון שקלים. בעקבות הצהרתה לרשויות המס, ומאמציה של אימה ציפי להסתיר את הזיקה שלה לישראל, רפאלי לא שילמה שקל אחד למדינת ישראל.
עם פרסום הסדר הטיעון בין משפחת רפאלי והפרקליטות, הכולל עבודות שירות עבור בר ועונש מאסר עבור אימה ציפי, עולה השאלה האם הן היו יכולות לנהוג אחרת. האם הן יכלו להימנע מלשלם ממחיר אישי כה גבוה? האם ישנם הליכים שמעוגנים בחוק הישראלי ובכללי ה-OECD, שהיו יכולים למנוע שערוריה? חוזר מס הכנסה החדש שפורסם בשבוע שעבר ועוסק בנושא נטל ההוכחה מציע מציאות חלופית.
הגבול בין תכנון מס לבין תחמון מס הוא גבול דק מאוד; פעמים רבות הנישום והיועץ מגלים שחצו אותו רק כשכבר מאוחר מדי. הדבר נובע, בין היתר, מהתאמת הפעילות של מס הכנסה לסטנדרטים בינלאומיים, אך גם מאכיפה לא אחידה. יחד עם זאת, שימוש בכללי מחירי העברה שמסדירים פעילות בין חברות קשורות, הוא לא רק נחוץ אלא לגיטימי – ומאפשר פעילות כלכלית יעילה במסגרת החוק.
כל קבוצת חברות שואפת להפחית את שיעור המס שהיא משלמת. אפשר לעשות את זה באופן לגיטימי וחוקי; לשם כך חוקקו כללי מחירי העברה, שמבקשים למנוע פעילות שאינה "בתנאי שוק". מאחר שהכללים האלה לא מספיקים כדי למנוע עברות מס, ארגון ה-OECD יצא בשנת 2017 בפרויקט BEPS ששינה את כללי המשחק באופן מהותי.
הארגון ממשיך בימים אלה עם פרויקט משלים, שמטרתו לאפשר למדינות למסות חברות על פעילות דיגיטלית, גם אם הן לא נוכחות במדינה באופן פיזי. בנוסף, מדינות יוכלו למסות קבוצות גלובליות גם על פעולות שלא עומדות ברף המיסוי המינימלי. אז איך כל זה נוגע לבר רפאלי ולמשפחתה?
"קבוצת רפאלי"
דמיינו לרגע שבר רפאלי לא היתה עובדת באופן "עצמאי", אלא הייתה מקימה קבוצת חברות. לאותה קבוצה מדומיינת של רפאלי יש נוכחות משמעותית בישראל, אך היא נהנית גם מפעילותה של חברת-אחות אירופאית אחת או יותר. במתכונת הנוכחית אין שום חברה הממוקמת במקלט מס מעבר לים, כמו איי הבתולה הבריטיים. גם אם הייתה חברה כזו, לא היה מדובר בהפרת הוראות הדין, בוודאי לו היה לחברה "תוכן אמיתי" הנדרש כיום על ידי ארגון ה-OECD וחברותיו – מה שגרם למדינות רבות הנחשבות למקלטי מס לשנות את מדיניותן בשנה האחרונה.
הפעילות של דוגמנית בינלאומית היא בדרך כלל עתירת גוונים ורבדים: השקות, שותפויות בחברות, ארגון תצוגות אופנה והשתתפות בתצוגות, צילומים לקמפיינים באינטרנט ובשלטי חוצות – וגם ייצוג של מותג. את הפעילות הזו מנהלים, בדרך כלל, כמה עובדים: מי עוסק בשיווק? מי מנהל משא ומתן על התגמול? מי מחליט לאילו מותגים להתחבר? מי מחליט באילו השקות להשתתף, ומי מחליט איזה מוצרים לייצר לבד? שרשרת הערך של העולם הזה היא מורכבת, וחלקים ממנה לאו דווקא חייבים להיות בישראל.
אם לכל חברה בקבוצה יש תוכן מתאים, טבעי שלא רק שיעור מההכנסות ישוייך לכל חברה – אלא גם שיעור מהרווח. זה הצורך בתכנון נכון וחוקי של מבנה הקבוצה על ידי עורך דין שהוא גם מומחה למחירי העברה. ניתן לפצל את הפעילות בין החברות השונות לסגמנטים שונים או באופן גיאוגרפי. אם החברה האירופאית תמוקם באירלנד או בקפריסין או באי מאן, ולחברה יש פעילות אמיתית – הרי שלפי עקרונות מחירי העברה, המדינות הללו יהיו זכאיות לחלק מההכנסות ומרווחי הפעילות. הכוונה היא לא למנוע מיסוי כולל של הפעילות, או למנוע הכנסות מרשות המיסים בישראל.
איזו פעילות ניתן להוציא מחוץ לישראל?
אין סיבה שלא לנהל את "המטה" של הדוגמנית הבינלאומית מחוץ לישראל. לפעילות הזו יש עלויות ושיעור רווח מקובל, ששייך לאותה מדינה בה שיעור המס שונה מאשר בישראל, כמו קפריסין, אירלנד או האי מאן. אם נמקם באותה המדינה גם את מקבלי ההחלטות לגבי הקמפיינים או אנשי רשתות חברתיות – שיכולים להתייעץ גם עם רפאלי עצמה – כבר נצטרך לשייך לאותה מדינה ערכים אסטרטגיים בניהול מותג העל שנקרא "בר רפאלי". כאן המדינה כבר תקטוף רווחים משמעותיים בשיעור הולך וגדל מתוך סך הרווחים של הקבוצה. ואם כבר הזכרנו את קפריסין, שמיטיבה עם קניין רוחני הממוקם בשטחה, שווה לבחון יצירה של קניין רוחני ובכך ליהנות ממיסוי מופחת בחסות החוק.
אז כמה הכנסה או רווח יש לשייך לפעילות מחוץ לישראל? על הנושא הזה בדיוק יקום וייפול המבנה שלנו. בישראל השיטה הקובעת היא שיטת ה-CUP, שמשווה את העסקה המדומיינת לעסקאות עם צד שלישי. כך, בחלק מהמקרים אפשר לבדוק במאגרי מידע בינלאומיים את שיעורי העמלות הנהוגים בסוכנויות דוגמנות - ולגזור את שיעור ההכנסות והרווח שיש לשייך לפעילות מחוץ לישראל של מותג העל שלנו.
דרך אחרת היא לבדוק את חשיבות הפעילות מחוץ לישראל בהתבסס על ניתוח שרשרת ערך – ולשייך לה את שיעור הרווח המתאים. ניתוח נכון יכול להצדיק את חלוקת ההכנסות בין ישראל לחו"ל ולחסוך הסתבכות מיותרת. ואם נתייחס לחוזר מס ההכנסה החדש משבוע שעבר, המתייחס לנטל ההוכחה: חשוב מאוד לתעד את פעילות הקבוצה הקטנה שלנו לפי כללי מחירי העברה ולפי דרישת החוק. כך אפשר להימנע מקנסות, הצמדות, ריביות והתאמות אחרות בארץ ובעולם. וכן, גם מעונש מאסר.
עו"ד (כלכלן) איל בר-צבי הינו שותף וראש מחלקת מחירי העברה של הרצוג פוקס נאמן, המתמחה בתמחור ומיסוי עסקאות בינלאומיות ובין חברתיות
האמור הינו דיעה כללית של כותב המאמר, שאינו מייצג את בר רפאלי או משפחתה. העובדות המתוארות הינן חלופיות למציאות ואינן נובעות מהיכרות עם הנושא. אין לעשות שימוש באמור לעיל ללא ייעוץ ספציפי בכל מקרה ומקרה.