המשבר הקואליציוני בימים האחרונים בין הסיעות החרדיות לנתניהו הביא להסכם מדאיג, המהווה בין השאר תגובה לבג"ץ המרכולים באפריל האחרון וצפוי להשפיע על הציבור החילוני ברחבי המדינה.
בג"ץ המרכולים קבע כי בסמכות הרשויות המקומיות לחוקק חוקי עזר עירוניים שיקבעו האם מרכולים יהיו פתוחים בשבת. לפי ההסכם הקואליציוני החדש, שר הפנים יוכל לפסול חוקי עזר עירוניים העוסקים בפתיחת עסקים בשבת, ובכך לעקר מיסודה את החלטת בג"ץ בנושא. תושבי תל-אביב יכולים לנשום לרווחה – ההסכם לא יחול רטרואקטיבית, והמרכולים בעיר יישארו פתוחים, כפי שחוק העזר העירוני בתל-אביב מאפשר. לעומת זאת, יכולתם של שאר תושבי המדינה לרכוש לחם, חלב וביצים בשבת, מותנית הן בהחלטת הרשות המקומית שבה הם גרים, וכעת גם בהסכמת שר הפנים.
גם היום, לפני ההסכם החדש, המצב לא אידיאלי: אמנם מתבקש והגיוני שרשות מקומית תכריע באשר לסוגיה כמו פתיחת מרכולים בשבת בהתאם למרקם החברתי שבתחומה ולצביונה, אך מהיכרותי האישית עם אופי השלטון המקומי – בכוחם של מיעוטים קיצוניים להביא להחלטות שאינן מיטיבות עם מרבית הציבור, ואינן משקפות את רצונו ואת צרכיו, וערים מעורבות כמו ירושלים מהוות דוגמא מאלפת לכך: בירושלים גרים 865,700 תושבים ומתוכם כ-35 אחוזים מגדירים את עצמם חרדים. למרות זאת, בשל נסיבות פוליטיות, 14 מתוך 32 חברי מועצה הם חרדים, ולכן הסיכוי שחוק עזר לטובת הציבור החילוני המונה בין 150,000-200,000 איש יתקבל הינו אפסי.
בכדי לסבר את האוזן, בימים אלו, אנו בציבור הפלורליסטי בעיר מקיימים מאבק על זכות אלמנטרית הרבה יותר- פתיחה של בית מרקחת תורן שני בעיר. ועתה, בזכות הדיל החדש, גם אם הציבור החילוני יצליח לנהל מאבק ולחוקק חוק עזר שיאפשר פתיחת מספר מרכולים בשכונות חילוניות בשבת, שר הפנים יוכל לפסול אותו בהינף יד ובכך לכפות על הרשות המקומית לסגור את המרכולים בשבת. כולנו גם יודעים מי יהיו הקורבנות הראשונים לגחמותיו של שר הפנים - ואלו לא יהיו תושבי גבעתיים או רמת השרון, אלא תושבי ערים שבהן לחרדים יש עניין כמו ירושלים.
עם כל הכבוד לשר הפנים, סוגית השבת והמרחב הציבורי היא גדולה מכל אדם ספציפי, חשוב ככל שיהיה וההסכמות על אופי השבת, צריכות להתקיים ברמת החברה והשכונה תוך כבוד הדדי. אל חשש- אף חילוני בירושלים לא שואף לפתוח בית קפה במרכז מאה שערים כפי שלאף חרדי באמת לא מפריעות חנויות הפתוחות בשכונות הערביות בעיר. ההסכם של נתניהו והחרדים מהווה תמרור אזהרה לא רק לחילונים שלא גרים בתל-אביב ומעוניינים לרכוש לחם, ביצים וחלב בשבת, אלא גם לכל מי שערכי פלורליזם, דו-קיום והכלת האחר חשובים לו. בעקבות ההסכם נתניהו הצהיר ש-"נמשיך לעבוד ביחד למען אזרחי ישראל!" – האם הוא רומז בכך שהציבור החילוני במדינה אינו מהווה חלק מאזרחי ישראל?
לא ייתכן שלשר הפנים תהיה היכולת להתערב בצורה כה בוטה בחוקים של הרשויות המקומיות הנוגעים לצביונן, ולא ייתכן שציבור חילוני המעוניין לרכוש מוצרי מזון בשבת לא יוכל לעשות זאת. הגיע הזמן שהרוב החילוני, המסורתי והדתי המתון בירושלים, תל-אביב, דימונה וטבריה, יתעורר לפני שכוח עצום מועבר לידי אדם אחד. ולחרדים-כדאי לזכור, כי היום משרד הפנים בידיהם ומחר הוא יוכל לעבור לשר חילוני. לא לעולם חוסן. לכן, מתן אפשרות לכל יישוב ואף כל שכונה לבחור את צביונה, מהווה תעודת ביטוח גם עבורם.
הכותב הוא חבר מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת ירושלמים