פיטורים (צילום: Jason Reed, GettyImages IL)
זהו "הזמן האולטימטיבי" לתפוס טרמפ על החרדה המתעצמת של העובדים | צילום: Jason Reed, GettyImages IL


אווירת הנכאים הכללית, שנוצרה בעקבות הצניחות בבורסות העולם וכותרות הפיטורים הזועקות בעיתונים, מספקות למעסיקים "הזדמנות עסקית" להפיק יותר, הרבה יותר, מן המשאב האנושי שברשותם. מבחינתן של לא מעט הנהלות זהו "הזמן האולטימטיבי" לתפוס טרמפ על החרדה המתעצמת של העובדים, כדי לצמצם עלויות ולשפר רווחים. הפיתוי לנצל את המצב המשתקף בכותרות ההיסטריות (הכצעקתה?), לשיפור הביצועים העסקיים, מתעצם בזמני משבר - גם כאשר מצבו הכלכלי של העסק איתן ויציב.

קיצוצי שכר רוחביים, פיטורי עובדים "מיותרים", הטלת עומסי עבודה על השורדים, הרעת תנאי העבודה, שעות נוספות ללא תגמול, סגירת הברזים להעלאות שכר, ופיטורי עובדים יקרים כדי לגייס במקומם כוח אדם זול - הם רק חלק מן התופעות שאופייניות היום להתנהלות בארגונים, ולא רק בתחום ההיי-טק. האם מדובר בניצול ציני של המשבר תוך עשיית רווחים מהירה על גבם של עובדים או שמא במינוף לגיטימי של המשבר לטובת השורה התחתונה של בעלי המניות? תלוי את מי שואלים.

בקרב מנהלי בתי תוכנה גדולים, שעד לפני חודשים ספורים פעלו ב"שוק של עובדים", יש מי שסבור כי רתימת ההיפוך במאזן האימה לטובתם הינה לגיטימית ומחויבת המציאות. שלא לציטוט הם יאמרו: "עד לפני חצי שנה עובדים ניצלו מולנו את המחסור בעובדים, וללא בושה שלפו את קלף ה'הציעו לי 1,000 שקל נוספים במשכורת' כדי לתזז בלי סנטימנטים מיותרים אל המתחרה הכי קשה שלנו. שוק חופשי".

בשם אותו שוק חופשי יש גם מנהלים שחשים כי זכותם וחובתם העסקית ליהנות מן המצב הכאוטי החדש, ולגייס את החרדה של העובד לטיוב השורה התחתונה. "ניצול היא מילה שיפוטית מאוד, שנקשרת לה אוטומטית קונוטציה שלילית של עושק", מסביר מנכ"ל של בית תוכנה, "אני מעדיף את המילה 'מינוף' עם פרשנות רחבה יותר, שכוללת גם תיקון למצבים מעוותים מן העבר. לדוגמה, יש לי עובד, תוכניתן מבריק, שבמהלך השנים האחרונות סירב להתעסק בעבודה השחורה והצהיר בפניי שהוא לא מתעסק ב'ספונג'ה', אלא רק במשימות שדורשות תחכום מוחי ויצירתיות. הוא גם הרשה לעצמו לעגל פינות בנוגע לנוהלי עבודה תקינים ושימר את הידע קרוב לעצמו. בשל המחסור בעובדים לא הרשתי לעצמי 'ליישר' אותו בצורה נוקשה מידי, כי חששתי לאבדו לטובת המתחרים. עכשיו, כשחרושת השמועות במסדרונות מתעצמת והעובדים הם אלה שחוששים לעורם, יש לי הזדמנות מצוינת לגלות כלפי עובד מוכשר כזה יותר אסרטיביות, ולהגיע אליו בדרישות חד-משמעיות. אם פעם דיברתי אליו בסגנון של 'בקשה', הרי שהיום אני מרשה לעצמי איתו בסגנון של 'הוראה' ואפילו 'הנחתה', והוא מציית. לולא הייתי משתמש בתזמון הזה של המשבר מול העובד, הייתי בעצם מחמיץ הזדמנות להשל ים את מה שהוא החסיר מהארגון".

העובדים יזכרו

אבל דומה שליבת הנושא של ניצול עובדים בצל המשבר מונח בעיקר בהיבט של שכר העובדים, הפיטורים האגרסיביים ועומסי העבודה. פרופ' אילן משולם, מומחה לניהול ולאסטרטגיה של משאבי אנוש מאוניברסיטת חיפה, מתייחס להיבט של תופעת הפיטורים גם בארגונים שעדיין לא נדרשים לכך.

"יש היום הרבה שקופצים על פתרון הפיטורים", אומר משולם, "למרות שזה אמור להיות המוצא האחרון. אצל חלק מן המנהלים מדובר במין התנהגות טרנדית עדרית, בשעה שלרשותם עומדות הרבה מאוד חלופות, למשל, החלפת חלק משכר המנהלים באופציות. המצב המשברי כביכול באוויר משרת את ההנהלה כהזדמנות לפיטורי עובדים יקרים, כדי ליטול במקומם עובדים חדשים במחצית משכרם, ולפעמים הם גם מנצלים את ההזדמנות כדי לפטר עובדים שמזמן רצו להיפטר מהם ולא ידעו איך".

מה רע בזה?
משולם: "זה פשוט ניהול לקוי (למה לא פיטרת עובד כושל קודם לכן?) ונטול כל חשיבה אסטרטגית. אם מצב החברה הינו דרסטי ואתה עומד לפני פשיטת רגל, הרי שזה יהיה לגמרי לגיטימי שתפטר עובדים. אבל, ברוב המקרים זה לא המצב".

דברים אלה מחזק שלמה פארי, מנהל אגף משאבי אנוש של NDS, שמזהיר מפני העתיד וממליץ להנהלות ארגונים ללכת נגד המגמה. "בעיקר בהיי-טק, מקום שמאופיין בעובדי ידע", אומר פארי, "תהיה זו איוולת לנצל את המשבר כדי להתלבש על העובדים, אם מצב החברה זהה לזה שהיה טרום המשבר או אפילו אם בו חלה הרעה קלה. הייתי אפילו מרחקי לכת ואומר, שבשעות כאלו יש להנהלות הזדמנות להראות את נאמנותן לעובדים ואפילו לתגמל אותם בבונוסים. המצב בהיי-טק הוא כמו גלגל: עכשיו התקופה קשה, אבל בעוד חצי-שנה-שנה, כשיחזור הפרוספריטי והשוק יהפוך להיות שוק של עובדים, המשאב האנושי יזכור לך את ההתנהגות שלך בימים הקשים. בכל מקרה, ממש לא הוגן בעיניי לנצל את המשבר כדי לטפול שעות נוספות על עובדים בלי לשלם להם".

מינוף באמצעות תוספת

אורית זיו, מנכ"ל משותף בדואט השמת בכירים, שומעת גם היא סיפורים מסמרי שיער בכל הנוגע לניצול ציני של עובדים. "זה מתחיל בניקוי אורוות כללי", מסבירה זיו, "שבקצה אחד שלו יש פיטורים אמיתיים ובקצה האחר מונח איום מוסווה תוך ניצול מכוער של המצב. נתקלתי לא מכבר בחברת היי-טק רווחית שפיטרה 12% מעובדיה, כאשר הנותרים בחברה נאלצו לקחת עליהם את העבודה הנוספת של עמיתיהם ונקלעו לעומסים של עבודה עד תשע ועשר בלילה כעניין שבשגרה. השורדים בארגון ראו את הטראומה שעברו המפוטרים, ולכן 'הם סותמים את הפה'. המעסיק לא אומר לעובדים השורדים לעבוד שעות נוספות בחינם, אבל כשחרב הפיטורים באוויר הם כביכול עושים זאת מיוזמתם. יתר-על-כן, אני נתקלת בהרבה מאוד פניות של חברות מצוינות, שאומרות לי מפורשות: 'פינינו תקנים במיוחד כדי שתמצאי לנו מוחות במחירים זולים יותר. הם מפטרים אלגוריתמאים, מתכנתים ומנהלי פרויקטים בשכר גבוה, ומציעים על אותה משרה 30% עד 40% פחות מן השכר המקורי. בשוק שנוצר כולם לוקחים את מה שיש, כאשר בדרך הנהלת הארגון חוגגת".

למה שלא נראה בזה מינוף של המשבר או תיקון של משכורות נפוחות?
זיו: "כיוון שנכון לעכשיו הקטסטרופה בכלכלה ממש לא נוראית, ומה שקורה לעובדים הוא חסר כל פרופורציה למה שבאמת מתרחש בשטח".

מנהלים יגידו לך שהם מפטרים ומקצצים גם אם המצב שפיר כרגע, כיוון שהם נערכים לעתיד.
זיו: "אם הם רוצים להיערך שלא יעשו זאת על גבו של המשאב החשוב ביותר שלהם. הם, למשל, יכולים לתת דוגמה אישית ולקצץ בשכרם, להפסיק את ארוחות אמצע היום, ולהתקמצן ברמת החיים (מכוניות, דלק). כל עוד הארגון הוא לא במצב של קשיים משמעותיים והאקט שהוא ממהר לעשות זה לפטר, ולו בגלל עיקרון העדר, הרי שזהו ניצול ציני ומכוער".

אודי וינטראוב, מנכ"ל קבוצת 1 ONE, רואה את הדברים מזווית קצת אחרת. "היחסים בין ההנהלה לעובדים בהיי-טק", מסביר וינטראוב, "הם סוג של ריקוד טנגו על-פי תנודות השוק, ועכשיו השוק פועל לטובת המעסיק. אני מבין גם את תחושת העובדים. מנקודת מבטו של עובד שהתחייב לפני כמה שנים על משכנתה גדולה (על בסיס המשכורת הגבוהה שלו), התחושה היא בהחלט קשה. כשמקצצים לו עכשיו במשכורת הוא חש מנוצל. אבל אם נתבונן על הקצה השני: פגשתי אתמול בחורה בת 25, תוכניתנית רווקה, שהשתכרה בשנים האחרונות משכורת חודשית של 28 אלף שקל ורכשה לעצמה, מצבירת משכורותיה בשנים האחרונות, דירה נאה. תופעה כזו נראית כן סבירה? הרי קיימת גם הקיצוניות האחרת של השוק שפעלה לטובת העובדים בשנים האחרונות. עכשיו כשהמצב קשה ומבקשים מן העובדים לשנס מותניים, להתגייס ולתת מעצמם יותר כדי לעבור את התקופה הקשה בשלום, קוראים לזה ניצול ציני. אני ממש לא שותף לתפישה הזו".

אז מהו ניצול בעינך? למה תקרא ניצול מצד הארגון?

פיטורי הייטק (צילום: Photodisc, GettyImages IL)
"נכון להיום חברות מבוססות בהיי-טק מתנהגות בפאניקה". אריה סקופ | צילום: Photodisc, GettyImages IL
וינטראוב: "לא ראוי בעיניי שחברה לוקחת את הכותרות בעיתונים ומורידה על בסיסן באופן גורף את שכר עובדיה, כאשר רמת הרווח שלה לא נפגעת. לעומת זאת, חברה שנפגעה מן המשבר או שהיא עדיין לא נפגעה אבל מכינה עצמה לתקופה קשה - עושה מעשה מוצדק אם היא מנסה להשיג כוח יצרני נוסף מן העובדים".

זאב שטיין, יו"ר אורביט, מסכים עם הגישה, אך גם רואה בה הזדמנות פז לשימור העובדים. "ניצול לגיטימי או מינוף של המשבר היא שאלה סבוכה עם תשובה מורכבת", אומר שטיין, "כיוון שכל התעסקות עם כלכלה או עם אנשים מעוררת דילמות לא פשוטות. ככלל, לגיטימי שמנהל עסקים ינצל הזדמנויות וימנף אותן - זה גם חלק מתפקידו בהגדרה. מאוד יכול להיות שניצול ההזדמנות הפעם יהיה להראות לעובדים חיבור והזדהות, כדי להעצים את המוטיבציה שלהם. אם הארגון ממשיך להיות חזק ורווחי חרף המשבר, הרי שקיצוץ בשכר לא בהכרח משקף ניצול טוב של ההזדמנות - בוודאי שלא לטווח הארוך. ייתכן מאוד שמינוף נבון של המשבר יהיה דווקא במתן תוספות, כדי לחזק מוטיבציה ולתרום לשימור העובדים".

מהלך אווילי בטווח הארוך

דן טולדנו, מנכ"ל סאן מיקרוסיסטמס ישראל, מחדד את הקו הדק שבין ניצול למינוף עובדים בשעת משבר: "איני סבור שיש חברות גדולות שנותנות מלמעלה הנחיה מפורשת לרתום את כותרות המשבר כדי לנצל טוב יותר את המשאב האנושי. התנהלות נצלנית היא פונקציה של סגנון אישיות או של אופי ניהולי. ההבדל בין מינוף לניצול נתלה כולו בסוגיית השקיפות של ההנהלה. כאשר ההנהלה מציגה את הנתונים לעובדים בצורה מעורפלת או מטילה עליהם איפול מלא, הרי שהתנהגות כזו נכנסת לקטגוריה של ניצול. אם ההנהלה שולחת לעובדיה אמירות כלליות בנוסח: 'לאור המשבר העולמי יהיו קיצוצים', מבלי לפרט, להסביר, לשתף את העובדים ולתאר בפניהם את תהליך החשיבה שהובילה להחלטה, הרי שבקיצוצים, בפיטורים או בהוספת עבודה יש חשד לניצול.

"לעומת זאת, אם ההנהלה תשגר מסמך לעובדיה כמו 'לאור המצב הרווחיות נפגעה ב-X%', ובהמשך ההנהלה תראה שניתן לתקן את המצב דרך עבודה נוספת, ושאם ההחלטה תתקבל כולם ירוויחו ('כשהרווחיות תצמח ונוכל לממש עליות במשכורת') - כאן יש תקשורת נהירה. ואז קיצוצי שכר ועומסי עבודה הם בבחינת בקשות לגיטימיות, שלא יגרמו לעובד לחוש מנוצל. כל עוד המנהל נכנס לרזולוציה גבוהה בתקשורת שלו עם העובדים, מדווח על מספרים, שוטח תוכניות ליציאה מן המשבר תוך שיתוף העובדים, הרי שלהחלטות שלו, גם אם הן קשות, יש סיכוי גבוה להתקבל בקרב עובדי הארגון כלגיטימיות, ואף לקבל את גיבוי העובדים".

מנהלים ידברו על הסימטריה של השוק החופשי, הלא גם העובד ניצל את המצב של המחסור בעובדים לטובתו.
זיו: "יש הבדל מהותי בין מעביד לעובד. לעולם המעביד יהיה השליט, זה שמתווה את התנאים. אם יש לו טענות לגבי רמות שכר לא-סבירות של העובד, שיבוא בטענות לעצמו".

אריה סקופ, יו"ר ומשקיע במספר חברות היי-טק ולשעבר מנכ"ל מיקרוסופט, אומנם סבור שההתנהגות הנצלנית נובעת מפאניקה, אך הוא גם סבור שבטווח הארוך מדובר במהלך אווילי. "נכון להיום חברות מבוססות בהיי-טק מתנהגות בפאניקה כתוצאה מרמות גבוהות של אי-ודאות", אומר סקופ, "החברה יכולה להיות רווחית לפי שעה, אבל כל הנהלה אחראית חייבת להיערך מראש ולבחון את צפי ההכנסות לחודשים הקרובים, ובהתאם לכך להחליט על אופן ההתייעלות ועל היקפה. יחד-עם-זאת, שערורייתי מאוד בעיניי שחברות מפטרות עובדים ומגלגלות את עבודתם על הנותרים מבלי לשלם להם שעות נוספות. זהו בפירוש ניצול ציני (אם פיטרת, סימן שצפית שתהיה פחות עבודה). זה גם מהלך מאוד לא נבון בעיניי, מעבר לכך שחברה לא יכולה להיבנות על ניצול ושחיקה של העובדים, הרי שבהיי-טק, כבר בהזדמנות הראשונה שתהיה לעובדים להיפרע מהמעסיק - הם יעשו זאת. כך שבטווח הקצר התפוקה אולי תעלה, אך בטווח הארוך זהו מהלך אווילי".