בני הזוג, באמצע שנות העשרים לחייהם, נישאו לפני כשנתיים. כנהוג באירועים כאלו, הם חיפשו צלם שיתעד את רגעיהם המאושרים, וכשמצאו- הם חתמו עמו על הסכם שיצלם את החינה והחתונה שלהם כולל סרטי וידאו ותמונות.
אלא שהצלם עיכב בכמה חודשים את התמונות והווידאו מהחינה, אבל את התמונות והצילומים מהחתונה, שמבחינת הזוג היו הדבר הכי חשוב עבורם, הוא לא מסר עד היום.
"את התמונות מהיום הכי חשוב לנו בחיים הוא לא סיפק. כל פעם היו לו תירוצים מוזרים", טענו בני הזוג בכתב תביעה שהגישו נגד הצלם לבית משפט השלום בנצרת. "פעם אחת אמר שהוא מארגן את התמונות, אחר כך טען שבגלל הקורונה הכול נתקע ואנחנו צריכים לחכות. בהמשך הוא טען שיש לו עומס בעבודה ולכן הוא לא התפנה לערוך את הצילומים. רק אחרי כמעט שנה נתנו לנו את תמונות החינה, אבל את תמונות החתונה הוא טען שהם היו שמורים על כונן קשיח שנשרף, ושהוא לא הצליח לשחזר את התמונות".
בני הזוג הגישו התביעה באמצעות עו"ד יוסי צור. לטענתם, נגרמה להם עוגמת נפש גדול ודרשו מבית המשפט להורות לצלם לפצות אותם בסכום של 100 אלף שקלים. לדבריהם, הצלם התרשל בעבודתו והם נותרו ללא שום מזכרת מחתונתם.
הצלם הגיש כתב הגנה בו טען כי אכן מסר לבני הזוג כרטיס זיכרון נייד שהכיל את תמונות הסטילס והוודיאו של החתונה. לדבריו, הוא התקשר לכלה כמה פעמים וביקש ממנה לגבות את התמונות בדיסק.
"מסרתי להם את כל התמונות. התביעה שלהם מוגזמת ומופרזת. הם אשמים בכך שלא שמרו את התמונות על דיסק. הסבֳרתי להם שחשוב לגבות את הקבצים", טען הצלם להגנתו. לטענתו התובעת העלתה לדף הפייסבוק שלה כמה תמונות מהחתונה.
השופט דניאל קירס שדן בתביעה ושמע את עדות הצדדים קבע בפסק הדין שהצלם אכן סיפק לבני הזוג את הווידאו של החתונה, וייתכן גם קבצי תמונות שלא הצליחו לפתוח, אבל יש לו אחריות לעניין.
השופט קבע כי יש לבני הזוג אשמה תורמת בשיעור של 20 אחוז וחייב את הצלם לפצות אותם בסכום של 17 אלף שקלים.