מוזיאון מומה לאמנות- מבט מלמעלה (צילום: SXC)
החשש בשוק האמנות הוא מכניסה למצב של מוות קליני, בו אין קונים | צילום: SXC

"מוות לאמנות העכשווית" זועקת כתובת גרפיטי על קיר ליד גלריה "הקיבוץ", ברחוב דב-הוז בת"א. מי שכתב אותה לפני כמה שנים חשב שהוא מתחכם. הוא לא שיער מראש את סכנת הנפשות המרחפת על התחום בשלהי 2008, ומחמירה מיום ליום. בעקבות המשבר הפיננסי בעולם, בחודשים האחרונים נכנס שוק האמנות לקיפאון, שממנו ספק אם יוכל להיחלץ בקרוב. אם בתקופות אחרות ניתן היה לדבר על האטה בלבד, כעת כבר חוששים ממצב של מוות קליני.

למרות מכירה מוצלחת-יחסית של אמנות ישראלית בסותבי'ס בניו-יורק, לפני כשבועיים, המתח בזירה הפנים-ישראלית הולך וגובר. לאופטימיות הזהירה של בעלי הגלריות מתחילה להתגנב בימים האחרונים נימה של פאניקה, וגם אם איש אינו מודה בכך בפה מלא, הרי שמאחורי הקלעים כבר יש מי שאומר שהאספנים ה"כבדים" מחו"ל נעלמו, ושיש כאלה שביטלו רכישות בגלריות, וביקשו "לחשוב על זה עוד קצת". פעילים בשוק מעריכים שלמרבית הגלריות והעסקים יש מספיק אורך נשימה לחצי שנה-שנה שחונה. אך אם המיתון יימשך שנתיים, רבות מהן, אולי אפילו מחציתן, לא יחזיקו מעמד.

הספקולנטים יצאו בחוץ

איתותים ראשונים לכך ניתן לראות במכירות "עונתיות" שעורכות חלק מהגלריות, כמו החדר, גבעון ובינט. למרות שמדובר במנהג מקובל, השנה ניכרת דחיפות מיוחדת בפרסום המכירות, ונראה שהן מכוונות לטווח מחירים "נוח", שיאפשר ליותר אנשים לקנות מבלי להתלבט. בגבעון, למשל, מוצעות למכירה עבודות על נייר ממחסן הגלריה, של אמנים שונים, ביניהם רפי לביא, משה גרשוני, נורית דוד, יאיר גרבוז ועוד.

"השוק לא מת, אבל הייתי אומרת שחלק מהעושר המופלג יצא מהשוק ולא משתתף במשחק", אומרת נעמי גבעון, מבעלות גלריה גבעון, המציגה אמנות עכשווית ומייצגת אמנים ותיקים וצעירים.

מה מרגישים בגלריה?
"מרגישים שאנשי הכסף הגדול נמצאים במצב מהוסס. לא הייתי אומרת שהפסיקו לגמרי לקנות, אבל אין ספק שהם נזהרים יותר", אומרת גבעון. "המשבר הזה פגע קודם כל בעשירים מופלגים. הם פשוט כרגע לא בשוק. אלה שקנו אמנות מטעמים ספקולטיביים והתייחסו לאמנות כמו לסאב-פריים נעלמו. מי שממשיך לקנות הם אספנים רציניים, בעלי אג'נדה והבנה, ואוהבי אמנות. לא הספקולנטים. רק השבוע קנה ממני אספן עבודה גדולה ויקרה של נורית דוד, הוא חיכה לה הרבה זמן ולא הייתה לו שום כוונה לוותר עליה.

"מי שקונה זה 'הבורגנות התרבותית' במובן הטוב של המילה, שהם גם קובעי הטעם ומובילי התרבות. רופאים, עורכי דין, פרופסורים באוניברסיטה, אנשים בעלי הכנסות יציבות וקבועות, הם אלה שממשיכים לקנות וגם המכירה שלנו מכוונת אליהם".

עבודות על נייר נחשבות לזולות יותר. מה טווח המחירים?
" מ-1,000 שקל עד 50 אלף שקל - יש פה ניירות ענקיים. המכירה היא משהו שאנחנו עושים מפעם לפעם בחגים, זה לא קשור למצב, אבל בהחלט מתוך רצון למכור. מה שקשור למצב השוק עכשיו היא הבחירה ללכת בכיוון של עבודות לא יקרות, שאנשים יוכלו לקנות יותר בקלות".

לדברי גבעון, מיתון אינו בהכרח מכת מוות לשוק האמנות, אלא גורם המאפשר לשוק להתאזן. "אני חייתי הרבה מאוד מיתונים בעבר, אם נכנה את המצב היום כמיתון זה רק לטובת הענף שלנו: זה מחזק את האמנות הטובה, הקלאסית. לעומת תקופות גאות כלכלית, שבהן יש נטייה לאופנתיות ו'הכול הולך'.

ממיתון אנחנו יכולים לצאת מחוזקים, אם זה משבר, אני לא יודעת לאן זה יוביל".

"הכניסה של כוחות ספקולטיביים לשוק שיבשה למעשה את המהלך הטבעי של הענף. מוטיבציית הקנייה צריכה לבוא מתוך הבנה ואהבת האמנות. ספקולנטים גם מגלגלים עבודות וכמי שמייצגת אמנים אין לי עניין שהעבודות יחזרו לשוק אלא דווקא שיישארו בידי האספנים".

המחירים יורדים עכשיו?
"המחירים נותרו ללא שינוי. אנחנו לא היינו חלק מהעלייה הזו, האמנות הישראלית בכלל עוד לא פרצה לתחום המחירים הגבוהים. אם בניו-יורק יורדים המחירים ב-30% הם יכלו מבחינתנו לרדת גם ב-70%. אצלנו עוד לא עלו לשם בכלל".

אולי זו הסיבה להצלחה של מכירת האמנות הישראלית בסותבי'ס ניו-יורק לפני כשבועיים. במכירה נרשמה תופעה מעניינת: העבודות היקרות ביותר לא נמכרו, ההשקעות בקלאסיקות נעצרו בתחום ה-150 אלף דולר ועבודות שתומחרו סביב 200 אלף דולר לא נמכרו. אך אם חשבנו שלאמנות העכשווית לא יהיה ביקוש, הוכיחה המכירה שיש קונים גם יומיים לאחר חשיפת תרמית מיידוף. עבודות של אמנים כמו עדי נס, יהודית סספורטס, או מיכאל גרוס שנחשב לדור הביניים הישראלי, נמכרו במחירים נאים.

סיגל מרדכי, מנכ"לית משותפת בסותבי'ס ישראל, אומרת שעל רקע התזמון הקשה, המכירה הפתיעה מאוד. "צחקנו על כך שזה נס חנוכה, בעיתוי הזה עם המעילה שהשפיעה ישירות על כמה מהלקוחות שלנו ובעיצומו של המשבר. לתצוגה המוקדמת הגיעו המון אנשים והשנה באופן מיוחד הייתה התלהבות מאוד גדולה מאמנות ישראלית עכשווית. הרגשנו שינוי בקהל, הגיע יותר קהל צעיר, שנוטה לאמנות עכשווית. רוב האמנים שהצגנו הם כאלה שיש להם ייצוג בגלריות בחו"ל, ואולי גם זה דרבן את ההישגים".

אולי זה עניין של מחיר נגיש לעומת היצירות היקרות של המאסטרס?

"כן, זו אמנות נגישה יותר, affordable, וגם מצאו אותה מאוד מעניינת. אבל היו גם עבודות יקרות, של רובין, ארדון ואורלוף למשל. 10 פריטים נמכרו במעל 100 אלף דולר כל אחד - מעל מיליון דולר".

עקומת ירידה קטנה יחסית

אספן האמנות גיל ברנדס, מבעלי משרד עורכי הדין נשיץ-ברנדס, חושב שהמכירה של סותבי'ס הייתה לא רעה, בהתחשב בנסיבות: "באופן סימבולי אני חושב שזה מיישר קו עם שוק האמנות בעולם, וזה אומר שישנה נסיגה של 30%-40%. פחות עבודות נמכרות ואלה שנמכרות הן במחירים נמוכים יותר. אבל אם קודם היה השוק גבוה במיוחד הרי שיש בזה מידה של תיקון טבעי, השוק הזה חוטף, אבל פחות מהרבה שווקים אחרים. עבודות מאוד איכותיות ונדירות ימצאו להן קונים תמיד. בשוק קטן כמו ישראל הפלח העליון נפגע, אבל בחו"ל מי שנפגע בעיקר הם אמנים צעירים, שהמחירים שלהם עלו יותר מדי בשנים האחרונות".

מה קורה בגלריות בארץ?
"אנשים קונים אמנות כשהם שמחים וטובי לב. בשעת משבר ברור שיקנו פחות, אבל תלוי את מי הגלריה מייצגת - גלריות שיש להן סחורה לא יקרה יחסית ימשיכו להתפרנס בצורה מכובדת. גלריות שמוכרות במחירים גבוהים ייפגעו. אנחנו נכנסים לכמה חודשים של המתנה, אנשים ירצו לראות מה אחרים עושים כי ככה השוק הזה עובד".

לדברי ברנדס, אמנים עכשוויים מוערכים, שעבודותיהם מתומחרות באופן סביר, בין ,5,000 ל-10,000 דולר, ימשיכו להצליח. "אלה שגמרו בית ספר לפני שעה וחצי ומתומחרים ב-20-30 אלף דולר - לא ימצאו קונים".

אז אתה מאמין שהגלריות ישרדו?
"בשווקים שונים יש התנהגות שונה. למי ניתנה הנבואה אני לא יודע, אבל אם בכלכלה של ישראל אומרים שלא יהיה נעים ב-2009, הרי שזה לא יהיה סיוטי כמו בכמה מקומות אחרים. כך גם בגלריות. יהיה לא נעים ולא נוח. אבל אספנים יבדקו אם הם יכולים להרשות לעצמם לקנות דברים שלא יכלו לפני כמה חודשים, אם המחירים נסוגו לרמה כזו שיהיו אפילו מגוחכים. ייכנסו לתמונה הרבה אספנים שבשנים האחרונות היה להם מאוד קשה לאסוף, כי המחירים טיפסו. גם אני לא יכולתי לקנות אמנים שרציתי בהם. בהיבט הפרגמטי - מי שירצה לקנות משהו יעקוב אחריו ויראה מה יציב ומה יורד. השוק יכול להתאושש בתוך שנה עם עקומת ירידה קטנה יחסית".

סספורטס במקום רובין

לעומת ברנדס, גלעד מלצר, ראש תחום לימודי אמנות עיוניים במדרשה לאמנות בית ברל, אינו מאמין בשוק המקומי, אך גם הוא סבור שהמחירים יעבדו לטובת האמנים. "אין פה באמת שוק של אמנות. שוק זה לא רק כסף, אלא בעיקר תרבות. אף אחד בארץ לא מרגיש צורך אמיתי לקנות אמנות", אומר מלצר, ומפריך באחת את הדיבורים על שכבה חדשה של אספנים/משקיעים שהתגבשה בארץ.

"הבום הכלכלי של 6-7 השנים האחרונות הביא גל של מתעשרים חדשים, שהחלו לקנות אמנות ונוצרה תחושה שיותר אנשים מעורבים בכך. הגלריות כמובן נהנו מכך, אבל התמונה האמיתית נחשפת ברגע ההתרסקות. כל השוק נשלט במשך שנים רבות על-ידי פחות מעשר אצבעות, ולמרות הקולות החדשים, פעלו בו מעט מאוד שחקנים אמיתיים: משפחת חכמי, דורון סבג, עמוס שוקן, משפחת בראון, ברנדס ועוד כמה. בישראל יש אמנם שכבה רחבה של בורגנות, אבל בניגוד לבורגנות האירופית והאמריקנית, שם קונים אמנות, אצלנו אפשר להיכנס לבתים ולראות פוסטרים על הקירות. בבתים ברמת-אביב, של אנשים בעלי הכנסה גבוהה, לא נראתה יצירת אמנות אחת על הקיר. מבחינה חינוכית וערכית, התרבות החזותית תמיד זכתה לבוז בחברה שלנו. אנחנו 'עם הספר', אמנות זה לא משהו שמעוגן בערכים היהודיים. היא לא ניתנת לניוד בקלות, זה שייך לתודעת השטעטל".

לדברי מלצר, המעמד הנמוך של האמנות הפלסטית בישראל לא השתנה, אלא רק נהנה מגאות אופנתית בתקופת השפע. כעת, כשהמשבר הכלכלי נותן את אותותיו, יישארו בתמונה, לדעתו, רק המכורים לדבר. "בעולם רואים חזרה ל-safe best, להשקעה באמנות אימפרסיוניסטית ומודרנית שכבר הפכה לקלאסית. האמנות העכשווית היא שתיפגע".

אומרים שבארץ התמחור הסביר עובד לטובת האמנות העכשווית.
"זה נושא שבו אני לוקל-פטריוט ואני מקווה שכל אמן ישראלי יצליח למכור. צריך לזכור שאספנות היא אובססיה ואספן אמנות לא יכול לעצור את האובססיה. חשבון הבנק אומר לו שהוא יכול עדיין להזין את האובססיה - אז לא נקנה רובין ב-200 אלף, נקנה סספורטס ב-18 אלף - וואו זה חתיכת הבדל.

דווקא התמחור שלא מושפע מהשוק הבינלאומי ישחק לזכותם של הישראלים, וכן העובדה שבעשור האחרון הייתה פריצה משמעותית, חשובה ובמידה רבה מנומקת של אמנים ישראלים לחו"ל. אם פעם זה היה אירוע נדיר, היום יש יותר מ-100 אמנים שמציגים ברגע זה בכל העולם. הנוכחות הישראלית בשוק הבינלאומי מתקבלת היום כמצב נורמלי, והשאלה החשובה יותר היא לא 'מאיפה האמן' אלא האם האמן הזה עושה אמנות טובה ורצינית".

עם זאת, מציין מלצר, כי לאמן מצליח בחו"ל מתעוררת בעיה כשהוא או היא חוזרים לארץ. "למשל נעמה צבר, בת 27 בוגרת המדרשה, או עינת אמיר, שמציגה עכשיו באירופה ומסיימת ללמוד בקולומביה. כשמציגים עבודה במילאנו ומתמחרים אותה ב-15-20 אלף דולר, עבור האספנים שם זה מחיר מאוד סביר. כשהיא חוזרת לארץ עם תג מחיר של 20 אלף דולר זה כבר משהו אחר. שכבת האספנים שבעשור האחרון הייתה גדולה ואפשרה לדבר על תג מחיר כזה, התפוגגה במידה רבה. היא מאויימת וזה לא באמת מעניין אותה.

זה לא אומר שזה ייעצר, אבל אם מישהו חשב לקנות השנה שלוש יצירות אמנות, ברגע שהוא יורד לאחת בשנה - זה ניכר".

שיחות מוטיבציה לאמנים

אין תמונה
אמנות המיצב והוידאו צפויות להיות הראשונות להיפגע

לדברי מלצר, הראשונים שייפגעו יהיו אמנות המיצב והווידיאו - אמנות עתירת השקעה, קשה להצבה ויקרה להפקה. "לגלריות יהיה יותר קשה להפיק תערוכות כאלה. אני לא חושב שזה יעצור אמנים מלעשות וידיאו או סאונד, או מלעסוק במיצב, אבל זה ללא ספק יפגע ביכולת שלהם להגיע לקהל קונים".

יפה ברוורמן, בעלת גלריה ברוורמן העוסקת בדיוק בתחום זה של אמנות עכשווית, דוגלת בחשיבה לטווח ארוך: "אני גלריה צעירה בת ארבע שנים ואני עדיין בונה את הגלריה והאמנים שלי. התערוכות שלי יותר קונספטואליות ופחות סחירות, ומכיוון שרוב האמנים שלי צעירים לוקח זמן לבנות את השוק שלהם בארץ ובחו"ל. בארץ יש מעט מאוד קהל ואני יותר פונה לחשיפה של האמנים שלי בעולם, ויש כבר אנשים שעוקבים אחריהם ומתעניינים בהם. אלה אספנים שימשיכו לאסוף. מבחינתי כרגע יש לצמצם את ההוצאות כמה שיותר, להפיק תערוכות פחות גרנדיוזיות ולהוציא את התקציב לירידים חשובים. המחירים שלי מאוד שפויים, ויחד עם זה אספתי את האמנים ועשיתי להם שיחת מוטיבציה, על כך שהולכת להיות שנה קשה וצריך להיכנס לתוך הסטודיו ולעבוד - לא לשם המכירות אלא לשם היצירה".

אמון יריב, אמן צעיר המציג בגלריה רוזנפלד ומבעלי גלריה גורדון, המתמחה בעיקר באמנים עכשוויים בני דור הביניים, מציין כי האווירה ומצב הרוח ניכרים כעת יותר מהפגיעה הממשית במכירות. "יש תחושה של חוסר ביטחון. אנשים מתלבטים יותר, אבל בינתיים זה לא ניכר במכירות".

גם נחמה גוטליב, מבעלות גלריה נגא, המייצגת יותר אמנים צעירים, מציינת זאת: "השינוי הוא בקצב הזמן שהחלטות מתקבלות. אם בעבר החלטות על רכישת יצירות אמנות היו יותר מיידיות, הרי שעתה תהליך סיכום הרכישה מתמשך יותר. עם זאת, ישנם אמנים שלגביהם אין לאספנים ספק, וכאן ההחלטות הן מיידיות כבעבר".

גם יריב מאמין בכוחם של האספנים הרציניים, "המקצוענים" לשמור על יציבות השוק. "אני חושב שבגדול השוק שהכי ייפגע הוא השוק של 20-40 אלף דולר - גם בקלאסי וגם בעכשווי. אני לא חושב שצפויה פה קטסטרופה, בטוח שאחרי תקופת מיתון והמתנה תהיה עלייה, ומי שיהיה חכם יקנה דווקא בתקופה זו".

בתקופת הגאות הייתה תחושה שהכל מכיר?
"גם עכשיו הכול מכיר אבל הקצב שונה. בשנים של גאות רגילים שכבר בפתיחת תערוכה הכול נמכר. עכשיו זה יותר איטי וסלקטיבי. גלריות צריכות להיות מאוד קשובות לאספנים שלהן - אני מתייחס למי שקונה בגלריה כמי שנותן אמון במהלך התרבותי והאוצרותי שלה. ואת המהלך הזה יש להמשיך גם בשנים הפחות טובות. נחזור לעשות ערבי מפגש עם אמנים - זו אפשרות של נתינה ללא תמורה והרחבה של שיחה תרבותית, שגלריה מקיימת, שלא קשורה רק לקנייה ולמכירה של עבודות".

האמנית גילית פישר, שמייצגת מספר אמנים כגלריה צעירה, בינתיים ללא חלל משלה, חוששת בעיקר לשכבה הצעירה והרכה של אמנים חדשים: "אני מקווה שהאמנות המאוד צעירה לא תיפגע. אני מאמינה שעבודות בסכום של 4,000-5,000 דולר ימשיכו להימכר, אך אלה שבטווח הביניים קצת פחות. יש כעת התקררות מסוימת בשוק בכל העולם וזה יצריך יותר אורך רוח מצד גלריות ואמנים".