עדנה, (שם בדוי) אלמנה בת 83 ממרכז הארץ בוטחה לפני 21 שנה על ידי חברת הביטוח "הפניקס" בפוליסה לביטוח חיים וסיעוד. נקבע שסכום הפיצוי החודשי שהגיע לה בגין מצב סיעודי נקבע לה 8,633 שקל, נכון לשנת 2006.
שנתיים לאחר מכן חודשה הפוליסה של עדנה ונקבע שהיא תקבל פיצוי של 5,000 שקל בגין מקרה של סיעוד. היא סובלת משורה של מחלות כרוניות. בנוסף לפני ארבע שנים סבלה מדמנציה המלווה בירידה בזיכרון והיא זקוקה לעזרה יום יומית, על פי קביעת הרופאים בקופת החולים.
אחות במחלקת סיעוד בביטוח לאומי שבדקה את עדנה מצאה, כי לא זכרה את שם רופא המשפחה שטיפל בה, אינה מתמצאת בזמנים, לא יודע איזה יום בשבוע, מה העונה ואינה זוכרת לקחת תרופות, אינה יוזמת החלפת בגדים ולא מודעת לצורך בלאכול, רחצה ולא פעם שכחה את הגז דולק.
לפני כשנתיים היא נבדקה על ידי פסיכיאטר מומחה שקבע כי היא סובלת מבעיות בזיכרון והיא זקוקה להשגחה של 24 שעות ביממה.
עם כל חוות הדעת האלה פנתה עדנה לפניקס וביקשה לקבל את התשלומים המגיעים לה על פי הפוליסה. לפני כשנה וחצי בדק אח מומחה מטעם חברת הפניקס את עדנה ובעקבות הבדיקה הוחלט לאשר לה 70 אחוז בלבד שכן היא מוגבלת בארבע פעולות בלבד וזאת מבלי להתייחס כלל למחלת הדמנציה ממנה סבלה.
בנה של עדנה שכר את שירותיה של עו"ד מאירה זוהר אשר גילתה כי זכויותיה קופחו וכי היא זכאית לקבל תשלומים החל משנת 2004. היא פנתה לחברת הפניקס ודרשה לקבל את דו"ח התפקוד המלא והערכות שהאח המומחה מטעם החברה עשה לעדנה.
עו"ד זוהר הגישה לפני כשנה תביעה נגד החברה לבית משפט השלום בתל אביב בדרישה לחייב את החברה להחזיר לה כספים ולחייב את החברה לשלם את מלוא הסכום המובטח בפוליסת הסיעוד.
חברת הביטוח נמנעה מלהגיש כתב הגנה וניהלה משא ומתן עם במטרה להגיע להסכם פשרה. באחרונה, נחתם הסכם לפיו חברת הביטוח תשלם לעדנה סכום של 280 אלף שקל סכום חד פעמי. החברה הסכימה לחשב את זכאותה של עדנה על בסיס טענת הדמנציה שנשכחה ועל בסיס התקופה הקודמת.