מיליון דולר שהופיעו בחשבון, מטילי זהב שנמצאו בקיר וכסף שנפל מהשמיים

יש רגעים שבהם המציאות נשמעת כמו תסריט הוליוודי: מיליון דולר שמופיעים בחשבון בנק בלי הסבר, מגייס תרומות שמתגלה כמיליונר סמוי, או ילדים שמוצאים מטילי זהב במשקוף הבית. אלה נראים כמו חלומות, אבל כמעט תמיד מגיעה מיד אחריהם נקישה בדלת: רשות המיסים.

הסיפורים האלה רלוונטיים במיוחד עכשיו. מאז אוגוסט 2025 מפעילה רשות המיסים מסלול גילוי מרצון חדש, שמעודד אזרחים להסדיר כספים לא מדווחים לפני שהיא תאתר אותם בעצמה. במקביל, ההחמרות בשימוש במזומן מצמצמות עוד יותר את מרחב התמרון של מי שמחזיק הון שמקורו לא ברור.

על רקע המציאות הזו, המקרים שנוחתים על שולחנם של מומחי מיסוי הופכים שכיחים יותר ודרמטיים יותר. רו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ורו"ח (משפטן) אייל סנדו ממשרד "אלמקייס פתרונות מיסוי" שיתפו כמה מהמקרים שבהם טיפלו, סיפורים שממחישים שהדרך שבה מוצגים המסמכים והטענות יכולה להיות ההבדל בין הסתבכות פלילית לבין פתרון שמחזיר את השקט.

לקוח אחד הגיע למשרד כשהוא עדיין המום. במשך שנים החזיק חשבון השקעות בארה"ב עם סכומים קטנים בלבד, עד שיום אחד הבנקאי התקשר ושאל: "מה אתה רוצה לעשות עם המיליון דולר שיש לך בחשבון?".

הלקוח היה בטוח שזה בלבול. גם הבנקאי חשד והקפיא את החשבון. במשך כמעט שנתיים הלקוח פחד לגעת בכסף, כי מי רוצה להזיז מיליון דולר לא ברורים כשהרשויות עלולות לשאול שאלות? הזמן עבר, הבנקאי התחלף, והלקוח הצליח להעביר את הכסף מהחשבון. אז הבין שהגיע הזמן להסדיר את העניין.

הלקוח הציג מסמכים, תכתובות ואסמכתאות לניסיונות לאתר את מקור הכסף. התברר שאף גורם, כולל הבנק, לא יודע מאיפה הגיע הסכום. המשרד הציג לרשות המיסים טענה חריגה: מדובר בכספים חסרי מקור, שנחתו בחשבון בלי הסבר, כמו חבילת כסף שנופלת על עובר אורח. במקרה כזה, כשאין מקור לסכום, אפשר לטעון שהוא אינו חייב במס.

אחרי משא ומתן ממושך הושג הסדר מופחת: לא אפס אחוז כפי שביקשו בהתחלה, אבל רחוק מאוד ממה שמשלמים בדרך כלל על סכום שאין לו הסבר.

מגייס התרומות שהפך למיליונר

למשרד הגיע גבר מבוגר, מגייס תרומות ותיק שעמד במשך עשרות שנים בכניסות לאירועים יהודיים בחו"ל: חתונות, לוויות, בתי כנסת. הוא גייס כספים לאחרים, אבל גם קצת לעצמו. פרוטה לפרוטה, הוא חסך כמה מיליוני דולר שנחו בחשבון בשוויץ.

האיש פחד שמס הכנסה יופיע יום אחד בדלת. הסבירו לו שאפשר להגיע להסדר, אבל כשהבין שיהיה עליו לשלם סכום כלשהו, גם אם בשיעור מס נוח, הוא סירב.

"אין דבר כזה הסדר בלי מחיר", אמר רו"ח (עו"ד) אלמקייס. "גם מי שמגיע עם כוונות טובות ורצון להסדיר את העבר חייב להבין שבסוף יש פשרה כלשהי. מי שמצפה לשלם אפס כשהוא מחזיק מיליונים לא באמת רוצה להסדיר, הוא רק רוצה שיהיה לו מספיק מזל".

הלקח: מי שמבקש פתרון קסם בלי לשלם כלום נשאר בלי פתרון בכלל, ואולי בעתיד בלי כלום.

הילדים שמצאו 20 מטילי זהב בקיר

זוג אחים צעירים שהחלו לשפץ את בית הוריהם המנוחים ידעו תמיד שיש סוד משפחתי קטן, שמועה עמומה שאחד ההורים הסתיר משהו בין קירות הבית הישן. הם לא ידעו מה, כמה ואיך.

כשנכנסו לשיפוץ ופרצו קיר ישן, גילו חלל כפול נסתר. בפנים נגלתה שורה של מטילי זהב כבדים, מסודרים אחד לצד השני. הם צילמו הכול, ארזו בזהירות ורצו למשרד עם התמונות. עבורם זו הייתה ירושה, אבל בעולם המיסוי שום דבר אינו ברור.

הבעיה הראשונה: האם ההורים דיווחו על הזהב? ברוב המקרים מהדור הקודם, במיוחד לפני 2003, אנשים החזיקו נכסים מחוץ למערכת הבנקאית בלי לדווח. המדינה פחות חיה בשלום עם מצב שבו הדור הקודם לא משלם מס ואז הדור החדש מקבל הכול בפטור מלא.

"ירושה אמנם פטורה ממס, אבל אם קשה להוכיח שהמקור שלה היה נקי ודווח בעבר, יהיה קשה גם לשכנע שאין באמת חבות מס", אמר רו"ח (משפטן) סנדו. "אם הדור הקודם הסתובב עם כסף לא מדווח, היורשים לא הופכים אותו ללבן רק כי הם ירשו אותו".

הבעיה השנייה: אין תיעוד. לא חשבונות בנק, לא חשבוניות רכישה, לא צו ירושה שמפרט נכסים. המקרה הפך לחקירה היסטורית: ניסיונות להבין מתי הזהב נרכש, האם היו הכנסות שיכלו לממן את הרכישה, ואיך להציג אותו לרשות המיסים כך שלא יתויג כ"כסף שחור". כמו שקורה במקרים רבים בלי תיעוד, גם הסיפור הזה נשאר פתוח.

החנוכייה מזהב

אחד המקרים המשעשעים יותר הגיע מלקוח שהחזיק כמות גדולה של מטילי זהב ושאל אם יוכל להתיך אותם ולהפוך אותם לחנוכייה מוזהבת שתעמוד בסלון.

הרעיון היה פשוט: מטילי זהב נחשבים נכס להשקעה וחייבים במס בעת מכירה, בעוד שמטלטלין לשימוש אישי כמו חפצי נוי ותכשיטים אינם חייבים במס רווח הון. הלקוח חשב שאם הזהב יהפוך לחפץ ביתי, אולי ייחשב לפטור.

הסבירו לו שמבחינה משפטית יש היתכנות, כי החוק מתייחס באופן שונה לזהב גולמי ולחפץ נוי, אבל בפועל זה נכנס לאזור אפור. חנוכייה מזהב ששוקלת קילוגרמים רבים והפכה לכזו אחרי שנים של החזקת מטילים לא תיתפס כחפץ ביתי תמים. היה גם ברור שהוא לא באמת התכוון להציב אותה בסלון לשנים קדימה, אלא למכור אותה בתוך זמן קצר.

רעיון החנוכייה לא יצא אל הפועל, אבל דרכו אפשר לראות כמה יצירתיים, ולעיתים נואשים, אנשים יכולים להיות כדי לחסוך מס.

ה-NFT שנמכר פי 100 ושהיה בעצם שכר

לקוח סיפר שרכש NFT בשני אית'ריום ומכר אותו תוך ימים ב-200 אית'ריום. במשרד הבינו מיד שמשהו לא מסתדר: גם בשוק הקריפטו הפרוע, קפיצה כזו כמעט לא קיימת.

אחרי כמה שאלות הוא הודה: המכירה לא הייתה באמת עסקה, אלא תשלום על ייעוץ שנתן למיזם בחו"ל. השכר הוסווה כעסקת NFT מנופחת כדי להימנע מתשלום מס שולי.

הסבירו לו שזו לא תכנון מס יצירתי אלא פעולה שנחשדת כעבירה פלילית, ובכל מקרה זוהי הכנסה עסקית לכל דבר. "כשעסקה לא נראית אמיתית, גם רשות המסים לא תתייחס אליה ככזו, ולא משנה איך עוטפים אותה", אמר רו"ח (משפטן) סנדו.

עם זאת, בדיקה מקצועית גילתה שאפשר למזער נזק: השווי שבו התקבלו המטבעות היה נמוך בהרבה, ולכן המס השולי יחול רק על חלק, בעוד עליית הערך לאחר מכן תיחשב רווח הון בשיעור מס מופחת. התברר גם שהוא "תושב חוזר ותיק", מה שיכול להקל עוד יותר על החיוב במס.

בשורה התחתונה: לא הייתה פה השקעה גאונית, רק שכר בתחפושת. במקרה כזה אין הרבה אפור, וזה חייב הסדרה מהר, לפני שרשות המסים תעשה זאת בעצמה.

למרות שהם נשמעים כמו אוסף מיתולוגיות מעולם המיסוי, כולם חושפים את אותה אמת פשוטה: רשות המיסים כמעט תמיד מגיעה. לפעמים אחרי שנה, לפעמים אחרי עשור, לפעמים בעקבות תנועה אחת חשודה בבנק, אבל בסוף הדלת נפתחת.

בכל מקרה כזה, התוצאה יכולה לנוע בין פטור מלא לבין חיוב במס שולי של 50 אחוז. הכול תלוי באופן הצגת הסיפור, באילו מסמכים מצליחים לשחזר ובמידת ההבנה המקצועית שמלווה את התהליך.

ובין השחור ללבן נמצא המרחב שבו באמת מתנהלים רוב הסיפורים: התחום האפור. או כמו שאמרו במשרד, "זה חמישים גוונים של אפור, והעבודה שלנו היא להבין איפה כל אחד נמצא על הסקאלה".