בשנה החולפת זרקתם יותר מ-10,000 שקל לפח ולא ידעתם

שימו לב למספרים הבאים: משק בית ממוצע משליך מזון בשווי שנתי של יותר מ-10,000 שקל. מי שמתקשה להבין איך זה קורה, לא תמיד שם לב: ירקות שנרכשו בכוונות טובות ונרקבו במגירה, קניות כפולות, תוקף שפג, סירים גדולים מדי, או פשוט חוסר תכנון. כך, כמעט אלף שקל בחודש נעלמים מהתקציב המשפחתי בלי שנרגיש.

בעשור האחרון זרקה ישראל מזון בשווי מצטבר של 211 מיליארד שקל. מדובר במחדל שמתרחש בכל בית, בכל סופר, בכל שדה ובכל מוסד ציבורי – ונמשך כבר שנים. דוח העשור של לקט ישראל ו־BDO חושף כי גם אם אנחנו מרגישים שמותחים את התקציב עד הקצה, בפועל אנחנו משליכים חלקים ניכרים ממנו לפח. בשנת 2024 לבדה נזרקו 2.6 מיליון טונות מזון בשווי עתק של 26.2 מיליארד שקל, שהם כמעט 40 אחוז מהמזון שמיוצר בישראל. המשמעות: חלק ניכר מהמזון שעליו אנחנו משלמים ביוקר – בכלל לא מגיע לצלחת.

מאחורי המספרים הכלכליים מסתתרת גם מציאות חברתית קשה במיוחד. כ־1.5 מיליון ישראלים – כ־485 אלף משקי בית – חיים בתנאי אי־ביטחון תזונתי. הם אינם יודעים אם יהיה להם מזון ראוי עד סוף החודש, ולא פעם נאלצים לוותר על מזון בריא בגלל מחירו. בעמודי הדוח נפרסות המשמעויות הבריאותיות: מחלות, תזונה לקויה ועלויות מערכת בריאות המתנפחות ב־5.8 מיליארד שקל בשנה בשל משבר המזון הזה. זהו מעגל אכזרי שבו מי שמתקשה לממן מזון בריא משלם לבסוף גם בבריאותו.

אל החזית הכלכלית־חברתית מצטרף גם המחיר הסביבתי. לפי הנתונים, אובדן המזון בישראל גורם לנזק סביבתי של 4.2 מיליארד שקל בשנה – פליטות גזי חממה, בזבוז אדיר של מים וקרקע, וטיפול מתמשך במיליוני טונות של פסולת שלא הייתה אמורה להיווצר מלכתחילה. האינפוגרפיקה המוצגת בדוח מראה את הפיצול לכל מרכיבי העלות: החל מפליטות מזהמי אוויר ועד אובדן משאבי טבע שהושקעו בגידול מזון שלא זכה להתווסף לשום צלחת.

ובכל זאת, יש גם חדשות טובות. הדוח מזכיר כי בעשור האחרון חל שינוי מהותי בתפיסה הלאומית של אובדן המזון. לקט ישראל, ארגון הצלת המזון הגדול בארץ, לא רק מדגיש את היקף הבעיה – הוא גם מוביל פתרון מוכח: הצלת מזון איכותי מיצרנים, שדות, רשתות קמעונאיות ומוסדות. הצלת מזון אינה תורמת רק לרווחה החברתית; היא מתבררת כעסקה כלכלית מהמשתלמות שניתן לדמיין. על פי הדוח, כל שקל שמושקע בהצלת מזון מניב למשק ערך של 10.7 שקלים.

גידי כרוך, מנכ"ל לקט ישראל, מציג את הדברים בצורה שלא מותירה מקום לספק: "211 מיליארד שקל של מזון נזרקו בעשור אחד. זהו מחדל לאומי. אחרי עשור של מודעות הגיע הזמן למעשים". כרוך מדגיש שהפתרון כבר עובד בשטח: "אפשר להפוך בזבוז למשאב, לחבר בין שפע לחוסר, ולהעניק מזון איכותי למאות אלפי משפחות. המדינה חייבת להשקיע בזה – זה משתלם לכולם".

גם במשרדי הממשלה מבינים יותר ויותר את עומק הבעיה. עידית סילמן, השרה להגנת הסביבה, מציינת כי לראשונה הושקה תוכנית לאומית לצמצום אובדן ובזבוז מזון. המהלך כולל יעדים ברורים, חקיקה עתידית ושיתוף פעולה בין־משרדי. "הצלת מזון היא צעד יסודי בבניית משק מזון בר־קיימא", היא אומרת. "זה כלי שמשפיע ישירות על יוקר המחיה, על הפערים החברתיים ועל עתיד הסביבה".

מן הצד הבריאותי, ד"ר מורן בלייכפלד מגנאזי ממשרד הבריאות מציגה את הנתונים החמורים: כל שקל שמושקע בהצלת מזון מביא לשיפור בתזונת אוכלוסיות מוחלשות ומפחית את העומס הבריאותי על המערכת. "אנחנו יודעים שהגדלת צריכת ירקות ופירות משפיעה דרמטית על בריאות הציבור", היא מדגישה. "זה צעד שמונע מחלות ושומר על איכות החיים".

ואילו חן הרצוג, הכלכלן הראשי של BDO ומי שערך את הדוח, מסכם: "העדר מדיניות לאומית להצלת מזון הוא מחדל מתמשך. בתקופת המלחמה שילמנו מחיר כבד בשל אובדן מזון במקטע החקלאי, וכל זה מגולגל אל הצרכן והופך לחלק מעליית המחירים".

ואז מגיעה השאלה שכל אחד שואל את עצמו מול הנתונים: אם כל שקל שהיינו מצילים היה שווה לנו כמעט פי אחד־עשר, למה עדיין אנחנו זורקים?