"אני צריכה לקום בשלוש בבוקר": הארגון שפותח דלתות לפלסטינים בהיי-טק

א' (השם המלא שמור במערכת), בת 23, ממזרח ירושלים, סיימה לימודי כלכלה ופיננסים באוניברסיטת אל-קודס. בתום הלימודים השתלבה כמתמחה בסטארט-אפ בתחום הפרסום והשיווק, אך החברה נסגרה וכל עובדיה פוטרו.

א' חיפשה עבודה מרחוק, אך כל המשרות המתאימות לתחום לימודיה הוצעו בסטארט-אפ ברמאללה שלא איפשר עבודה מרחוק. "המשמעות היא שהייתי צריכה לעבור להתגורר ברמאללה, כך שרוב שכרי היה משמש להוצאות שכר דירה", היא אומרת.

למה בעצם את חייבת לעבור לרמאללה?
"כדי להספיק להגיע לעבודה בבוקר ממזרח ירושלים לרמאללה", היא מסבירה באנגלית רהוטה, "אני צריכה לקום בשלוש לפנות בוקר, בגלל כל הסרבול והתורים במחסומים, כך שזה לא ריאלי".

גם הצעירים הישראלים מתקשים למצוא עבודה בתחומי הלימוד שלהם.
"הכלכלה בישראל והמשק בישראל מספקים הרבה יותר הזדמנויות לתשלום טוב", היא מסבירה. "בחברה הפלסטינית אין מספיק הזדמנויות. אין מספיק אפשרויות לקלוט אותם. אני מכירה כל כך הרבה אנשים שסיימו לימודים באוניברסיטה, ועובדים במסעדות, כי הם לא מוצאים עבודה. יש לי חברים שמילאו קורות חיים להרבה מאוד חברות, והם מאוד מוכשרים, אבל לא מוצאים עבודה".

גם הישראלים שסיימו לימודים ורוצים לעבוד בהיי-טק, מגישים הרבה מאוד קורות חיים ולא מקבלים תשובות.
"ההבדל הוא שאנחנו, בניגוד לישראלים, לא יכולים לנוע בקלות", היא מדגישה. "יש לנו מגבלות של תנועה, כך שגם אם מוצאים עבודה, המגבלות לא מאפשרות להגיע למקום העבודה בזמן. אז מוותרים, ולוקחים כל עבודה שיש, העיקר להתפרנס".

בשלב כלשהו, במהלך ניסיונותיה למצוא תפקיד מתאים, שמעה א' על ארגון PIP (The Palestinian Internship Program) המחבר בין בוגרים פלסטינים בתחומי הטכנולוגיה לבין חברות טכנולוגיה ישראליות או בינלאומיות המקיימות נציגות בישראל. זאת לאחר שאחד מחבריה הצליח למצוא מקום עבודה בעזרתם.

במסגרת השתתפותה בתוכנית, נפגשה א' עם מאמנת קריירה בארגון, שעזרה לה להתמקד בסוג העבודה שהיא מחפשת: עבודה מרחוק בחברה בינלאומית, בתפקיד עם משמעות. בעזרת הארגון, היא מצאה את התפקיד המתאים לה. מאז אפריל היא עובדת מרחוק בסטארט-אפ HeadOn שבסיסו בניו יורק, המחבר בין אנשים המבקשים לקיים שיחות בנושא יחסים בינלאומיים.

מטבע הדברים, עיקר השיחות המתנהלות כעת ב-HeadOn עוסקות במצב בעזה. א' מרגישה שסוף סוף היא מצאה עבודה עם משמעות, כפי שרצתה.

אינטרס ישראלי מובהק

ארגון PIP הוקם ב-2014 על ידי יזם ההיי-טק ידין קאופמן, שעלה לישראל מארצות הברית לפני 40 שנה לאחר שסיים לימודי משפטים. קאופמן התמחה בבית המשפט העליון אצל השופט בדימוס אהרן ברק, ובהמשך הצטרף לקרן הון סיכון שהקים מפקד חיל האוויר לשעבר, דן טולקובסקי. לאחר מכן פנה לפעילות של יזמות והשקעות בחברות טכנולוגיה.

אחת התופעות שראה במסגרת פעילותו היא שפלסטינים משכילים מהגדה ומזרח ירושלים, בוגרי תארים טכנולוgiים וכלכליים מאוניברסיטאות שונות, מתקשים להתברג בתפקידים מתאימים בתחום לימודיהם. התוצאה היא שהם עוזבים לחוץ לארץ, או מרימים ידיים ועובדים בעבודות מסורתיות.

העובדה הזו, אומר קאופמן, מייצרת פערים אדירים בין הכלכלה הישראלית לפלסטינית: "יחס התוצר המקומי הגולמי בינינו לבין הפלסטינים עומד על 17:1, ואחוזי האבטלה ברשות הפלסטינית (לא כולל עזה, ועוד לפני ה-7 באוקטובר) מגיעים ל-24 אחוז. כשבקרב משכילים בוגרי טכנולוגיה האחוזים אפילו גבוהים יותר".

מדוע זה כל כך מטריד? כי מציאות כזו, אומר קאופמן, מנציחה דרך מהירה לפשע ולטרור. הנחת המוצא של הארגון היא שעזרה לפלסטינים בהשתלבות בכלכלה מודרנית אינה אינטרס פלסטיני בלבד, אלא גם אינטרס ישראלי מובהק. כך שככל שצעירים משכילים ימצאו את מקומם המתאים בעולם העבודה, כך יוכלו לתרום יותר לחברה הפלסטינית, ובכך יפחיתו תמריץ לעיסוק בטרור.

"הארגון קם סביב הרעיון שחשוב מאוד לקדם את הכלכלה הפלסטינית - בגדה ומזרח ירושלים", אומר קאופמן. "ההיי-טק קידם את הכלכלה הישראלית, ויכול לקדם את הכלכלה הפלסטינית. כרגע הפערים בינינו לבין הפלסטינים עצומים".

קשרי עבודה עם ענקיות הטכנולוגיה

ארגון PIP מקיים קשר שוטף עם חברות ישראליות ובינלאומיות הפועלות מישראל, שנענו לקריאה של הארגון לשלב בוגרים פלסטינים להתמחות אצלן. בין היתר מקיים הארגון קשר עם ענקיות כמו גוגל ומיקרוסופט; קרנות הון סיכון כמו פיטנגו ו-OurCrowd; שורת חברות טכנולוגיה כמו סיסקו; חברות פודטק כמו רידיפיין מיט; וחברות בתחום הבריאות הדיגיטלית כמו Medisafe.

עד כה סייע הארגון למעל 100 סטודנטים, שלדברי קאופמן, חלקם הקימו חברות ומיזמים יפים שמצליחים עד היום.

כעת, בחלוף עשור לפעילות הארגון, לראשונה הוציא PIP דו"ח המסכם את פעילותו במהלך השנים. ממצאיו מעידים על האפקטיביות של הפעילות. על פי הממצאים, 83 אחוז מבוגרי התוכנית מועסקים; מהם 95 אחוז בתחומי היזמות או ממשיכים ללימודים מתקדמים; 48 אחוז מהבוגרים עובדים בחברות ישראליות; 54 אחוז מהמשתתפים בתכנית, פלסטינים בוגרי אוניברסיטאות במקצועות טכנולוגיים, היו מובטלים לפני שנכנסו אליה, ואחריה רק 12 אחוז.

כמו כן, 69 אחוז מבוגרי התכנית דיווחו כי הם מרגישים כיום נוח יותר בקיום קשרים עם ישראלים.

"הרעיון הוא לנסות לספק לפלסטינים את הקשרים, הכלים והניסיון, כדי שיוכלו לחזור לגדה ולתרום לפיתוח הכלכלי", אומר קאופמן. "הם צריכים את הדחיפה הראשונית, ואנו מחברים אותם לחברות הישראליות כדי שיעבדו כאן, יקבלו ניסיון וייחשפו לעולם הזה".

עד כמה החברות הישראליות משתפות פעולה?
"זה אף פעם לא היה פשוט. יש הרבה חשדנות, לא פשוט לעשות את המאצ'ינג, אבל יש לנו כבר 108 סטודנטים שעשו התמחות בחברות ישראליות. זה היה ניסיון מוצלח גם לחברות, כי מלבד הגיוון, זה גם נתן להן גישה לשווקים בעולם הערבי".

מה לגבי הפערים ברמה של הסטודנטים? הרמה באוניברסיטאות בגדה ובמזרח ירושלים כנראה לא משתווה לרמה של האוניברסיטאות בישראל.
"היה חשש, ובאמת חלק מהמועמדים לא הצליחו לעבור את הרף. אבל בסופו של דבר יש בגדה אוניברסיטאות טובות, וצעירים חכמים עם אמביציה יכולים להתקדם, גם אם רמת הלימודים נמוכה יותר".

"קשה למצוא חברות ישראליות שרוצות להשתתף בתכנית"

מתן אפשרות לצעירים מהגדה להתמחות בחברות ישראליות דורש בין היתר השגת אישורי כניסה לכל אותם צעירים, שאינם יכולים לנוע בחופשיות בשטח ישראל. ארגון PIP דאג גם לכך, ונמצא בקשר עם הצבא בנושא זה.

אלא שמאז ה-7 באוקטובר, הוחל איסור גורף על כניסת פלסטינים לשטח ישראל, כך שלמעשה אין כיום אישורים. "אם יש התמחות", אומר קאופמן, "היא נעשית מרחוק".

מעבר לזה, מודה קאופמן, גיוס החברות הישראליות לנושא הפך להיות הרבה יותר קשה מאז האירועים. "מאוד קשה למצוא חברות ישראליות שיסכימו. בכל חברה יש עובדים שאיבדו מישהו קרוב - אם באירועים ואם במלחמה, ויש הרבה כעס כלפי הפלסטינים. אנחנו אומרים להן שאנו עובדים עם הגדה ומזרח ירושלים, ושאין קשר לעזה, אבל עדיין זה מרתיע. חשוב להפריד ולהדגיש: עזה זו לא הגדה המערבית, חמאס זה לא הרשות הפלסטינית. החברים שלנו זה חברה צעירים מוכשרים שרוצים לבנות קריירה ורוצים לשפר את עתידם. אסור לנו לשים את כולם בסל אחד".

"הפלסטינים מאוד רוצים, כי אין להם אלטרנטיבות, והם מבינים עד כמה תעשיית ההיי-טק פה חשובה ויכולה לתרום. רק שקשה למצוא חברות ישראליות שמוכנות כיום להשתתף בתוכנית. אבל אנחנו לא מתייאשים, והקמנו עוד תוכניות. כמו למשל תוכנית המנטורשיפ שמחברת בין אנשי עסקים פלסטינים עם אנשים בחוץ לארץ, ותוכנית של מאמנת קריירה שנותנת לבוגרים כלים לריאיונות עבודה".

כמי שמנסה לקרב בין ישראלים לפלסטינים, מה ה-7 באוקטובר עשה לך?
"לא שיניתי את דעתי שצריך למצוא דרכים לשפר את החיים שלהם ושלנו. אנחנו בתוכם, הם בתוכנו, וכשיש פער כזה בין הכלכלה שלנו לשלהם, זה רע מאוד להם ולנו. אם לא נצליח לייצר להם חיים טובים, זה לא יעשה טוב לנו. אנו לא מוותרים על שום דבר, זה רק עוזר לנו, כי בסוף ישראל נהנית משיתופי הפעולה האלה. לא שיניתי את דעתי על כך שחשוב למצוא דרכים לשכנות טובה, ואני מאמין שזה יכול לקרות. אני לא טוען שזה יביא שלום, אבל זה לטובת כולנו, שתהיה כלכלה פלסטינית מפותחת".