אילת באמת זולה יותר? אחרי שלושה ימים בעיר חזרנו עם תשובה מפתיעה

שאלה שהועלתה בקבוצת הפייסבוק "אילת העיר שלי" לפני כמה שבועות הצליחה לעורר דיון נרחב. "האם העיר אילת נחשבת ליקרה או זולה?", שאל אחד התושבים. מאחורי השאלה התמימה לכאורה התפתח שיח שמשרטט את אחת הסתירות הגדולות של החיים בעיר הדרומית: אומנם אילת נהנית מפטור ממע"מ, אבל מבחינת לא מעט מתושביה, התחושה בכיס רחוקה מאוד מלהיות נוחה. התגובות לפוסט היו חד-משמעיות. "יקרה מאוד!", כתבה אחת התושבות, ואחרת הוסיפה: "יקרה. נפשתי אצלכם ונקרע לי הכיס". מגיב נוסף ניסח זאת בצורה חריפה יותר: "העיר היקרה ביותר בישראל. עובדים עלינו בעיניים עם הפטור ממע"מ שמתגלגל לרשתות".

התגובות חושפות את חוויית היום-יום של האנשים שלא מגיעים לאילת רק לסוף שבוע במלון מפנק, אלא משלמים בה דמי שכירות, קונים בסופר ומגדלים בה ילדים. באחת מהתגובות נטען כי המחירים הגבוהים משנים את אופייה של העיר משום שהדור הצעיר מתקשה לעמוד בעלויות. אילת אולי מוכרת לישראלים חוויית שופינג אולטימטיבית בזכות הפטור ממע"מ, אבל מבחינת תושביה השאלה היא כמה עולה לחיות בה.

כדי להבין אם הטענות בדבר יוקר המחיה בעיר מוצדקות, ירדנו דרומה מיד עם תום החופש הגדול ורגע לפני ראש השנה. אומנם הגענו גם אנחנו לחופשה, אבל ניסינו ככל האפשר להבין איך זה לגור ולחיות בעיר. כדי להשוות למחירי יתר הארץ, ראשית הוספנו מע"מ לכל מוצר שנמכר באילת (18%+) על ידי כך שכפלנו את המחיר ב-1.18. לאחר מכן השווינו את מחיר המוצר הכולל מע"מ למחיר המוצר בסניפים של אותה רשת בדיוק, או לעסקים מקבילים בחלקים שונים של הארץ: בגוש דן, בשרון ובחיפה. במקביל ביררנו עם תושבים מקומיים כמה הם מוציאים על החיים עצמם – ארנונה, שכר דירה, דלק.

הדרך על כביש הערבה הייתה מייגעת וארוכה. מספר הרכבים על הכביש העיד שרבים מהנופשים מעדיפים להגיע לאילת ברכב מאשר לטוס אליה בעידן שאחרי סגירת שדה דב ופתיחת נמל התעופה רמון, שמרוחק כ-20 ק"מ מהעיר. עוד נחזור לנופשים שבוחרים לרדת לאילת ברכב, מפני שעל פי עדויות התושבים, נמל התעופה רמון הוא בין היתר אחד מהגורמים לעליית יוקר המחיה בעיר.

בינתיים הקיבה דרשה ניחום מהנסיעה הארוכה. מתחת למלון שהתאכסנו בו נמצאת מסעדת אוכל מהיר שמגישה טוסט נקניק ושתייה קלה. הזמנו טוסט נקניק אחד, נשנוש נקניק ושתייה קלה לכל אחד, בהחלט לא ארוחת גורמה. על הארוחה שילמנו 80 שקל. בדיקה שערכנו כמה ימים מאוחר יותר, כשחזרנו למרכז, כבר החלה לבסס את החשד: אותה ארוחה ברשת מוכרת בהוד השרון עלתה לנו 67 שקל, פער של 16% לטובת המרכז, וגבוה מכך אם היינו תיאורטית מוסיפים למחיר באילת את המע"מ.

גם השוואה בין ארוחה במסעדה אסייתית מקומית למקבילתה ברשת במרכז הארץ חשפה פער דומה. באילת שילמנו 69 שקל על מנת נודלס, ואילו בכפר סבא מנה דומה מאוד עלתה לנו 61 שקל. אומנם מחירו של האגרול באילת עמד על 30 שקל ואותו אחד עלה במרכז 35 שקל, אבל בסך הכל, הארוחה כולה הייתה יקרה באילת בשלושה שקלים, מה שממש לא מגלם את הורדת המע"מ.

התמקמנו במלון וירדנו לקנות כמה חטיפים לנשנוש בחדר. בפיצוצייה קטנה עמדה המוכרת ליאת (שם בדוי), שעברה להתגורר בעיר לפני ארבעה חודשים. כששאלנו אותה לדעתה על יוקר המחיה, ענתה: "המחירים תלויים בחודשים בשנה. בחודשי הקיץ, כשהתיירים מגיעים, מתחילה החגיגה. לגבי דיור, אני יכולה לומר לך שבטוח שלא יותר זול פה. נסי לשכור פה דירה ותראי כמה שזה יקר, לפעמים אפילו יותר מבמרכז. גם בסופר יקר מאוד, והסחורה על הפנים, בעיקר הפירות והירקות. תלכי לסניף של כל סופר במרכז ותראי סחורה מעולה, תלכי פה לאותה רשת, ותראי סחורה סוג ג'".

נושא כאוב אחר שציינה ליאת הוא החניה. "בגלל שהפך למסורבל לטוס לכאן, לכי תחפשי בעיר חניה. אין כזאת, וגם אם יש, היא יקרה מאוד". בזמן ששוחחנו עם ליאת נכנס לפיצוצייה יגאל (שם בדוי), לקוח תושב העיר שהצטרף לשיחה. "אני גר פה כבר 18 שנה ואני מודיע לך חד וחלק: לא זול יותר לחיות באילת, נקודה".

עם ישראל עושה כאן קניות, אבל האילתים מעדיפים לקנות במרכז

הבסיס למעמדה המיוחד של אילת הוא "חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים)", שנכנס לתוקף ב-1985 ונועד להתמודד עם ריחוקה של העיר ממרכז הארץ ולעודד תעסוקה, יזמות ותיירות בעיר. הכלל העיקרי הוא שמכירת טובין שנמצאים באילת בידי עוסק תושב אזור אילת, לצריכה או לשימוש באזור, פטורה ממע"מ, והמשמעות היא שגם תייר ישראלי שמגיע לעיר יכול ליהנות מהמחיר המופחת.

התוספת לחוק מונה מוצרים שההטבה אינה חלה עליהם ובהם רכב פרטי, אופנוע וטרקטורון, וכן חריגים כמו צגים, מקרנים ומקלטי טלוויזיה מסוימים, סיגריות, טבק ומוצריו ותכשיטים, לרבות שעונים, שמחירם עולה על סכום בשקלים השווה ל-200 דולר. אדם אינו יכול להגיע לאילת ולרכוש מכונית ללא מע"מ רק משום שהעסקה נעשתה בתחומי העיר.

פירות וירקות הם מקרה שונה ומעניין בהקשר זה. על פירות וירקות טריים חל ממילא מע"מ אפס בכל מדינת ישראל, ולכן אילת אינה מעניקה לצרכן יתרון נוסף במחירם. במילים אחרות, כשמשווים מחיר של עגבניה או מלפפון באילת למחיר במרכז הארץ, אין לצפות לפער שנובע מהפטור ממע"מ.

שירותים מסוימים לעומת זאת עשויים בהחלט להיות פטורים. החוק קובע לכך תנאים מסוימים, למשל, אם השירות ניתן באזור אילת בידי עוסק תושב האזור, אם הוא קשור לנכס שנמצא באזור העיר או לאירוע שמתקיים בתחומה. כאשר ספק השירות נמצא מחוץ לאילת ונותן שירות לעסק אילתי הכלל שונה, ורוב השירותים כן יהיו חייבים במע"מ. לצד הפטור ממע"מ קיימת הטבה אחרת שחלה גם באזור קו העימות בצפון ובעוטף עזה – תושב אילת זכאי לזיכוי ממס בשיעור של 10% על הכנסה מיגיעה אישית שהופקה באזור אילת או חבל אילות, עד לתקרת ההכנסה הקבועה בחוק וכפוף לתושבות רצופה של 12 חודשים לפחות. המשמעות: פחות מס הכנסה ויותר כסף שנשאר בנטו.

אבל עד כמה מרגישים תושבי אילת את ההטבות האלה מדי יום? כדי לברר את התשובה הזאת פנינו למירב לוי דיאמנט (55), שנולדה באילת וחיה בה כל חייה. לוי דיאמנט היא אם לשניים, מתווכת נדל"ן מקומית ועיתונאית במקומון הפופולרי "ערב ערב". "כשנכנסים לעומק מבינים שאילת לא זולה כל כך כמו שכולם חושבים. את המע"מ איכשהו תמיד מכניסים לך 'בדלת האחורית' ואז כשאת שואלת, עונים שמדובר ברכיבים שהפטור לא חל עליהם, כמו הובלה, שינוע וקירור, ולכן המחיר זהה למרכז". היא מציינת את תחום הריהוט, למשל. "בכל אילת יש אולי ארבע חנויות רהיטים. תושבים קונים רהיטים מחוץ לאילת ועושים משלוח, ואם תיסעי לסניף איקאה בבאר שבע, תראי שהרבה יותר זול שם. אין פה תחרות ומחירי הרהיטים בעיר לא נורמליים".

לדיאמנט לוי יש גם ניסיון וידע בעלויות הדיור בעיר מתוקף עבודתה כמתווכת. "אני מתגוררת בקוטג' של שישה חדרים, 160 מ"ר בנוי עם בריכה על שטח של 350 מ"ר באזור מבוקש. עלות של קוטג' כזה היא סביב ה-3.5 מיליון, אבל אם אשכיר אותו, אקבל בקלות 12 אלף שקל בחודש, סביר להניח שאפילו יותר. מחירי השכירות בעיר יקרים מאוד לעומת קניית נכס".

איך נוצר פער כזה בין קנייה לשכירות?
"לחלק ניכר מהאוכלוסייה אין הון עצמי שמספיק לקנות דירה, ולכן הם יעדיפו לשכור. במצב שבו רוב התושבים הם שוכרים, יש ביקוש ענק לשכירות והמחירים עולים. דירת חמישה חדרים לדוגמה שעולה 1.2 מיליון שקל תושכר ב-4,500 שקל. מדובר בתשואה של 4.5%, אין דברים כאלה בנדל"ן בארץ (במקורות אחרים מצוין כי תשואת הנדל"ן בעיר נמוכה יותר ועומדת על כ-3.1% – אפ"ב)".

לוי דיאמנט משתפת שהיא משלמת 1,100 שקל לחודשיים עבור הארנונה, אך מציינת שמדובר באחת השכונות הישנות בעיר. מנגד, בשכונות החדשות הארנונה עשויה להגיע ל-1,800 שקל בחודש. לגבי שאר התשלומים החודשיים, היא אומרת: "בחשמל אנחנו אוכלים אותה בגדול בגלל מזג האוויר החם. אנחנו לא מכבים את המזגן בכלל בין מרץ לדצמבר, ככה שהוא עובד 24 שעות ביממה במשך עשרה חודשים בשנה. בחודשי השיא אני משלמת לחודשיים 3,000 שקל, והייתי אומרת שעלות החשמל שלי היא כ-15 אלף שקל בשנה".

ומה לגבי עלויות רכב?
"יש לי קיה פיקנטו קטנה ואני חורשת עליה, כי באילת חייבים להתנייד ברכב. עלות הדלק שלי היא כ-200 שקל לשבוע לא כולל עלות רכישת הרכב, שזהה לשאר הארץ. מאז שנפתח נמל התעופה רמון כולם מגיעים לעיר ברכב, והיא הפכה לפקוקה וצפופה יותר מאי-פעם".

גם ללוי דיאמנט ישנן תלונות לגבי טיב הסחורה שמגיעה לעיר. "בסופר אנחנו מקבלים סחורה בררה. לכי תטעמי את המלפפונים והעגבניות, יש להם טעם ביזנטי. הם אומרים שזה בגלל הקירור והשינוע, אבל בואי, גם באמריקה יש מקומות מרוחקים וחמים, ואין בעיה כזאת".

בעיית הסחורה קיימת גם בעוד תחומים מלבד פירות וירקות?
"בטח, בואי אני אגלה לך סוד: האילתים הוותיקים עולים למרכז כדי לקנות בגדים כי יש שם יותר מבחר. לאילת מביאים רק סחורה מסוימת, לא תמיד החדשה ביותר, לפעמים מעונות קודמות, ולא תמיד העסקים מורידים את המע"מ. בחלק מהמקומות, גם כשמדובר במותגים, את תשלמי בדיוק אותו הדבר כמו בשאר הארץ. אני למשל נוסעת לראשון לציון כדי לקנות בגדים. כל עם ישראל בא לעשות קניות באילת, אבל אנחנו האילתים מעדיפים לקנות במרכז".

"אנשים לא גרים כאן בגלל שזה זול יותר, אלא בגלל שיש כאן איכות חיים נהדרת", מסכמת לוי דיאמנט. "את עובדת עד ארבע אחר הצהריים ואז יורדת לסגור את הערב בחוף הכי יפה בעולם. אין תחושה כזאת בשום מקום אחר".

את הערב שלנו אולי לא סיימנו על החוף, אבל בהחלט סיימנו בקולנוע, בניסוי שסתר במעט את דבריה של לוי דיאמנט. כרטיס לסרט בסינמה אילת עלה לנו 39 שקל, מחיר שהזכיר לנו ימים נשכחים, ואילו בקניון אושילנד בכפר סבא כמה ימים לאחר מכן שילמנו 53.90 שקל.

זה לחיות בסוג של הישרדות

הוטרדנו מדבריה של לוי דיאמנט בדבר הרשתות הגדולות שאינן מורידות מחירים ויצאנו לבדוק את הסוגיה. הגענו למרכז הקניות ביג, שהיה שוקק חיים ועמוס. נכנסנו לסניף של רשת דקטלון, שם קיבל אותנו בכניסה לחנות שלט שהסביר שעל המוצר עצמו נמצא המחיר הרגיל, ואילו על השלט שלצד המוצר כתובה העלות באילת לאחר הורדת המע"מ. בהשוואה שערכנו כמה ימים אחרי כן בדקטלון במתחם G בכפר סבא מצאנו שערכת ציוד לטניס ושולחן מתקפל לגינה יעלו כמעט אותו הדבר. מוצר אחד שבחנו בדקטלון נמצא זול בפער ענק מול המרכז: כרית מתקפלת לקמפינג, שעלתה בדקטלון אילת 34 שקל ואילו בכפר סבא 99 שקל, ובכך הייתה זולה בכמעט 60%. בסך הכל יצאה הרשת הוגנת במבחן שלנו, פרט למוצר אחד, כדורסל מגומי, שהפער בו עמד על כמה אגורות.

הגיע הזמן לארוחת בוקר וכוס קפה, וכדי לבחון את מחירי המזון ושירותי ההסעדה ברשתות המוכרות והגדולות בעיר נכנסנו לסניף ארומה המקומי. גילינו שכריך חביתה שלם יעלה גם באילת וגם בחיפה 33 שקל, וכך גם לגבי קרואסון שוקולד ומאפה בולגרית, שנמכרים באותו המחיר בדיוק. פער קטן במחיר נמצא בארוחת הבוקר – באילת היא עלתה 48 שקל, ואילו בחיפה 50 שקל, עדיין רחוק מהפער שהיה אמור להיווצר מהורדת המע"מ.

בשלב הזה הסתקרנו לגבי רשתות מזון אחרות והלכנו לבחון את המחירים במקדונלד'ס. ארוחת מק רויאל באילת עלתה 52 שקל, ואילו בסניף ברמת השרון עלתה אותה ארוחה 54 שקל, הבדל זניח שלא משקף את הפחתת המע"מ. לעומת זאת, ארוחת ביג מק עלתה באילת 40 שקל ואילו במרכז 51 שקל. ארוחת מק רויאל עם טבעות בצל עלתה 57 שקל באילת ו-59 שקל במרכז, פער זניח, מה שמוכיח שההנחה חלה על מוצרים מסוימים בתפריט בלבד ולא על כולו.

מצאנו גם רשתות שאינן מורידות מחירים כלל. בבדיקה מדגמית שערכנו, כל המוצרים ברשת מקס סטוק באילת זהים במחירם לאלה שבמקס סטוק בכפר סבא. כשבחנו את המצב ברשת בפוקס גילינו שחולצה נמכרת בדיוק באותו המחיר כמו בסניף במרכז הארץ, אך כשפנינו למוכרת בחנות בשאלה נענינו שהמע"מ מופחת במעמד התשלום, וכך אכן היה. לצד זאת, מצאנו גם רשתות שנצמדות לחישוב ברמת האגורה, למשל רשת לגו: מארז של מכונית יגואר מלגו יעלה בסניף ביג גלילות 629 שקל, ואילו באילת אותו מארז יעלה 533.05 שקל – פער מדויק שמשקף את הורדת המע"מ.

ואם כבר לגו, גידול ילדים בעיר אינו עסק זול. באחת החנויות פגשנו את לינוי זוהר אזולאי (33), אם יחידנית לבת 3 שעובדת כמוכרת בחנות בגדים. היא נולדה בעיר וגרה בה כל חייה, למעט הפסקה של כמה שנים שבהן התגוררה בראשון לציון. "בשביל לשרוד פה כאם יחידנית אני צריכה להרוויח לפחות 10,000 שקל נטו, וזה אומר לחיות בסוג של הישרדות. אני גרה בשכירות והמחירים עלו מאוד בשנים האחרונות. לא מזמן חיפשתי דירה חדשה וגיליתי שלשכור יחידת דיור של חדר וסלון עולה 4,500 שקל בחודש, לא כולל חשמל. דירת שני חדרים של 60 מ"ר באזור הישן של אילת, שנחשב לזול יותר, עולה 4,000 שקל בחודש. יחד עם חשבונות מים, חשמל, גז וארנונה, מגיעים ל-6,000 שקל רק לקורת גג".

"ארנונה עולה 450 שקל לחודשיים, אבל לי היא עולה 380, כי אני אם יחידנית", מפרטת זוהר אזולאי. "אני משלמת בכל חודש חשבון חשמל בסך 1,200 שקל, ומעון של נעמת עולה בסביבות ה-3,000 שקל לחודש, אבל אני משלמת 1,500, שוב, כי אני יחידנית. ממה שאני יודעת, גנים פרטיים רגילים (שאינם מסובסדים בידי המדינה, כמו מעונות היום של ויצו ונעמת – אפ"ב) יעלו בין 3,500 ל-4,000 שקל בחודש. חוג בלט לילדה שביררתי לגביו עולה 2,080 שקל לשנה".

מה בנוגע לקניות בסופר?
"יקר מאוד. קנייה קטנה, בלי בשר, רק מוצרי חלב, ירקות, לחם וחטיפים לילדה עולה לי 1,000 שקל בערך. קניות עם בשר ומוצרי ניקיון יעלו לי 2,000 שקל בקלות. אתמול עשיתי קנייה בסופר שנחשב לזול יחסית, ושני קילו חזה עוף עלו לי 100 שקל, שני קילו עוף עלו 76 שקל, ויחד עם עוד כמה מוצרים קפואים כמו שניצלונים, צ'יפס ושני מגשים של פיצה מעדנות, הכל עלה לי 650 שקל. בפירוש לא זול, בטח לא מה שהיה פעם. הכל עלה באופן משמעותי בשנתיים-שלוש האחרונות, והעסקים מאשימים בעיקר את עלויות השינוע מרחוק".

כדי לבדוק את הנושא מקרוב אספנו מוצרים בסל קניות מכובד ברשת שופרסל דיל באילת. העגלה כללה מוצרי חלב, פירות וירקות, מוצרי ניקיון והיגיינה, שמן, אורז, פתיתים, שתייה קלה ובירות. קנייה מכובדת, עגלה מלאה כל טוב. בהשוואה לאותה עגלה בשופרסל דיל ברעננה, הסל באילת (כאמור, ללא מע"מ) היה זול ב-70 שקל, וברובם של המוצרים כמעט שלא נמצאו פערי אחוזים במחיר.

אם אני אסע לסופר של הדתיים בבאר שבע, זה יהיה זול יותר

ניגשנו חדורי מטרה לבדוק את מחירי הירקות והפירות בעיר לא באחת מהרשתות הגדולות, אלא בחנויות הקטנות שמחזיקות לרוב בסחורה בוטיקית יותר. את הקנייה ערכנו בירקנייה מקומית ומולה ערכנו השוואה בחנות קטנה שממוקמת במושב גבעת ח"ן בשרון. כזכור, על פירות וירקות אין מע"מ בכל הארץ, כך שההשוואה אינה תלויה בדבר.

בחרנו לרכוש פירות חתוכים הנוחים לאכילה על החוף, וגם כאן מצאנו פער ניכר לטובת אילת. מלון, אבטיח ואננס חתוכים באילת עלו 69.70 שקל, ואילו במרכז 99.70 שקל. לגבי הטעם קטונתי, אבל אני מודה שלאבטיח אכן היה טעם מעט משונה של פפאיה.

את אחר הצהריים הקדשנו לביקור בקניון מול ים, ושוב ביקשנו לבדוק את מחירי המוצרים ברשתות הגדולות. נכנסנו לסניף סופר-פארם ובחנו סל מוצרים מכובד: פלסטרים, תרסיס הגנה מהשמש, תחבושות היגייניות, תחליף מזון לתינוקות, סבון לגוף, חיתולים ומשחת שיניים. ברוב המוצרים המחירים אכן היו זולים יותר, למעט משחת השיניים קולגייט שהייתה יקרה יותר באילת בהשוואה למרכז, ייתכן שבשל מבצע נקודתי. חיתולים למשל, היו זולים בכ-35% לעומת המרכז.

דבר נוסף שחשוב לציין בנוגע ליוקר המחיה באילת הוא שנוסף על ההטבות הכלליות, קיימים תמריצים מקצועיים שנועדו למשוך כוח אדם, שחסר בעיר. בתחום החינוך למשל פועלת תוכנית תמרוץ למורים שעוברים לעבוד באזור אילת והערבה, ובפרסומים לקראת שנת הלימודים תשפ"ז הוצע למורים סל הכולל מענקים שנתיים של 60–85 אלף שקל בשש השנים הראשונות ועוד 45 אלף שקל לשנה לארבע שנים נוספות. גם בתחום הרפואה מפעילה המדינה תוכניות דומות לתמרוץ רופאים ויתר אנשי מקצועות הבריאות, וקיימות גם מעטפות ייעודיות לקבוצות אחרות, למשל משרתי קבע באזור אילת והערבה, הכוללות סיוע בדיור, טיסות מוזלות ומענקים שונים.

בדרך חזרה למלון פגשנו את תומר, בן 50, רווק שמתגורר באילת ומורה במקצועו. תומר חי באילת כבר 20 שנה, החליט לעזוב בשלב מסוים ולאחרונה חזר להתגורר בעיר כדי ליהנות מההטבות שמגיעות לאנשי החינוך. "היום אני משלם על יחידת דיור של שני חדרים וחצי סכום של 4,600 שקל בחודש. לצורך ההשוואה, ב-2001 שילמתי 2,000 שקל עבור דירת שלושה חדרים מרווחת", הוא נזכר.

ומה לגבי פירות, ירקות, סופר?
"אם אסע לסופר של הדתיים בבאר שבע, הכל יהיה הרבה יותר זול, ואני אכן עושה זאת לפעמים. אני גם לא מקבל את עניין השינוע. ירקות שמגדלים 30 ק"מ מפה, בערבה, אמורים להיות יותר זולים מאשר במרכז".

בתור מורה, כמה משמעותיות ההטבות למורים בעיר?
"אני שריד מהתקופה של הפנסיה התקציבית, וכשעברתי לפה לראשונה ב-2001 קיבלתי הטבה שיש לי עד היום, תוספת של 1,500 שקל עבור שכר דירה. יש עוד תוספות כמו השתתפות בטיסות פעמיים בשנה בסך של 300 שקל ותוספות אחרות. לצערי, אלה הטבות שיש בעיקר למורים ותיקים. מורים שנכנסים היום למערכת מקבלים חוזה עבודה אישי עם הטבות של כמה פעימות במהלך השנה בלבד. עם זאת, חשוב לי להדגיש שמערכת החינוך בעיר טובה מאוד".

את הבוקר האחרון לפני המסע חזרה הביתה החלטנו לסיים בארוחת בוקר בבית עסק פופולרי מאוד בעיר. אומנם היא עלתה 10 שקלים פחות מבמקום מקביל בהרצליה, אבל מיץ תפוזים סחוט היה חסר בארוחה ועליו נאלצנו לשלם בנפרד. בסך הכל, כמעט שלא היה פער בין החשבון שני המקומות, כולל הטיפ, מה שלא בהכרח מגלם את הורדת המע"מ המתבקשת – אך צריך לזכור שמדובר באחד מהמקומות העמוסים באילת, והמחירים בהתאם.

רגע לפני תחילת הסופ"ש קיפלנו את עצמנו, עלינו לרכב והתחלנו לשעוט לכיוון כביש הערבה. שיירת רכבים שאינה נגמרת נסעה מולנו בדרכה לעוד סופ"ש מלא בים, שמש וקניות. בבדיקה המדגמית שערכנו ברשתות אילת אכן התגלתה כזולה יותר ברוב המקרים, אבל בקרב העסקים המקומיים, לא תמיד. כמו כן, חשוב לזכור שתושבי העיר משלמים מחירים מסוימים שקשה לאמוד על המרחק מיתר חלקי הארץ, כמו נגישות מצומצמת לשירותי רפואה, וכמובן החום הכבד. מה שבטוח הוא שכדי שהעיר תמשיך להיות מוקד משיכה אטרקטיבי, חשוב לשמור על הכדאיות הכלכלית שלה, כי יש דברים שגם השקיעות הכי יפות בארץ לא יוכלו לפצות עליהם.

מרשת ארומה אספרסו בר נמסר בתגובה: "מחירי המקסימום באילת מגלמים הבדלים משמעותיים בהוצאות התפעול, הלוגיסטיקה והניהול השוטף – הכרוכים בהפעלת הסניפים באילת".

ממקדונלד'ס ישראל נמסר בתגובה: "מחירי המנות בסניפי מקדונלד'ס באילת נמוכים מהמחירים בשאר חלקי הארץ, וזאת למרות העלויות הגבוהות משמעותית הכרוכות בהפעלת מסעדות הרשת בעיר אילת".

מרשת מקס סטוק לא נמסרה תגובה.

מרשת דקטלון נמסר בתגובה: "דקטלון פועלת במדיניות מחירים אחידה ותחרותית בכל סניפיה, והמחירים באילת משקפים את הפטור ממע"מ בהתאם לחוק. הפער שנמצא במוצר הבודד נובע מעדכון מחיר נקודתי, ואנו נמשיך להציע ללקוחותינו את המחירים המשתלמים ביותר בכל חלקי הארץ".