לא תאמינו מה הסכום האסטרונומי שביל גייטס תרם - ולמי?

בין שורות של דוח מס אמריקאי אפרורי ולא מעניין, התגלתה אחת ההעברות הגדולות של השנים האחרונות בעולם הפילנתרופיה. לפי טופס 990 PF, הקרן ששמה Pivotal Philanthropies Foundation המזוהה עם מלינדה פרנץ’ גייטס קיבלה בשנת המס שהסתיימה בדצמבר 2024 תרומות בהיקף של 7,879,818,784 דולר - כמעט 7.88 מיליארד. בתוך אותה שנה היא כבר פיזרה הוצאות של כ-881.7 מיליון דולר וסגרה עם נכסים של כ-7.36 מיליארד דולר. במילים אחרות: לא התרחבות איטית, אלא שינוי קנה מידה ברגע אחד.

עכשיו מגיע החלק שאי אפשר להתעלם ממנו: לפי דיווחים בכלי תקשורת בארה״ב, הכסף הזה הגיע מביל גייטס במסגרת הסדר רחב יותר-12.5 מיליארד דולר- אותם התחייב להעביר, שנועד לממן את הפעילות העצמאית של מלינדה אחרי שהשניים הפסיקו לעבוד יחד במסגרת קרן גייטס. הדיווחים מדגישים גם שדובר מטעמה אישר שהמחויבות הכוללת מולאה במלואה.

כזכור, ביל ומלינדה פרנץ’ גייטס הודיעו על הפרידה במאי 2021, ואחרי שלושה חודשים – ב-2 באוגוסט 2021 - הגירושים הושלמו רשמית, אבל את ה"למה" הם השאירו בעיקר בין כותלי הבית: בהודעה המשותפת דיברו רק על "הרבה מחשבה והרבה עבודה על הקשר", בלי לפרט את הסיבות, ובהמשך מלינדה כבר רמזה בריאיונות שזה הגיע לנקודה שבה "הקשר לא היה בריא" וש"לא יכולתי לסמוך על מה שהיה לנו" -כשברקע התפרסמו לאורך השנים גם דיווחים על מתחים סביב קשריו של ביל גייטס עם ג’פרי אפשטיין, קשר שגייטס עצמו הגדיר בדיעבד כטעות שהוא מצטער עליה.

אלא שהסוף של הנישואים לא היה סוף השותפות העסקית-ציבורית: במשך תקופה השניים המשיכו לעבוד יחד דרך קרן גייטס שבנו במשך עשורים, עד שבמאי 2024 מלינדה חתכה סופית, ופרשה מתפקידה כיו״רית-שותפה והעבירה את מרכז הכובד לקרן הנוכחית.

במסגרת הסכם הגירושים היא אמורה הייתה לקבל 12.5 מיליארד דולר לטובת פעילות עצמאית למען נשים ומשפחות; ואז הגיע הטוויסט: דוח מס ציבורי שפורסם לאחר מכן חשף שבשנת המס שהסתיימה בדצמבר 2024 נכנסו לקרן Pivotal Philanthropies Foundation תרומות בהיקף של כמעט 7.88 מיליארד דולר - מהלך שמקפיץ אותה בן-לילה לליגה של הקרנות הפרטיות הגדולות בעולם, בזמן שביל גייטס נשאר יו״ר יחיד והקרן המשותפת ממשיכה הלאה תחת השם Gates Foundation. זאת אומרת שהפרידה לא הייתה רק רגשית; היא הייתה גם ארגונית, מותגית וניהולית, והכסף היה חלק מובנה מהמהלך הזה.

"פיווטל" היא כקבוצת ארגונים "שפועלת להאיץ את קצב ההתקדמות החברתית עבור נשים וצעירים בארה״ב ובעולם", ומשלבת פילנתרופיה והשקעות - כלומר לא רק חלוקת מענקים אלא גם הון סיכון והשפעה על מדיניות. זה מודל שמדבר בשפה של סטארטאפים כמעט כמו שהוא מדבר בשפה של עמותות: לפעמים "לתקן" מערכת דרך מענק, ולפעמים דרך השקעה בחברה שמבטיחה להניע שינוי בקנה מידה גדול. וכשפתאום נכנסים כמעט 8 מיליארד דולר לתוך הזרוע הפילנתרופית-החזון הזה מקבל לא רק במה, אלא גם מנוע טורבו.

הפרטים האלה נראים שוליים, אבל הם בעצם מספרים איך הקרן באמת עובדת. בדוח המס מופיעים רק שלושה בעלי תפקידים "רשמיים": מלינדה פרנץ’ גייטס כדירקטורית, ג’ון סייג כנשיא וגזבר, וברוק אנדרסון כסגנית נשיא ומזכירה — ובטופס עצמו לא מופיעה להם שורת שכר מהקרן. עכשיו תעצרי רגע על הפער: מצד אחד מדובר בקרן שמחזיקה נכסים של יותר מ־7 מיליארד דולר; מצד שני, על הנייר אין כאן צבא עובדים, אין הנהלה רחבה, ואין מערך שכר שמזכיר ארגון בסדר גודל כזה. ובכל זאת, באותה שנה הקרן כבר רושמת הוצאות כוללות של בערך 882 מיליון דולר, ומציינת שהיא חילקה תרומות בהיקף של כ-486.8 מיליון דולר.

איך זה מסתדר? בדרך כלל זה אומר אחד משני דברים: או שהקרן בנויה באופן "רזה" בכוונה - מעט אנשים בפנים, והרבה עבודה שמתבצעת דרך ספקים חיצוניים (מנהלי השקעות, עורכי דין, יועצים, מנהלי מענקים) ודרך גופים קשורים; או שהפעילות האמיתית של המערך נמצאת בחלקים אחרים של הארגון, למשל זרועות נוספות שאינן הקרן עצמה - כך שהקרן מתפקדת בעיקר כקופה שמזרימה כסף, בזמן שהביצוע, התפעול והאסטרטגיה מתנהלים במקומות אחרים. בשורה התחתונה: שלושת השמות האלה לא מספרים מי באמת עובד שם - הם מספרים מי מחזיק בהגה, אבל לא לאן הכסף הולך ואיך.

אם מרימים רגע את הראש מהסכומים ומהשמות, הסיפור הזה נוגע בוויכוח הרבה יותר גדול על כסף, כוח ו"צדקה": קרן פרטית היא אמנם גוף שמחלק תרומות, אבל היא גם כלי שמאפשר להון עצום להישאר שנים ארוכות תחת שליטה של קומץ אנשים - עם מעט מאוד "חובת הוצאה" ביחס לגודל הקופה. זה עובד בערך כך: בארה״ב, למשל, רוב הקרנות הפרטיות מחויבות לחלק בכל שנה סכום מינימלי שמקביל לכ-5% משווי הנכסים שלהן; בקנדה קיימת חובה דומה, שבפועל מגיעה גם ל-5% עבור נכסים מעל רף מסוים. כלומר, גם אם קרן מתנפחת ל-7, 10 או 20 מיליארד דולר - החוק מאפשר לה להוציא רק חלק קטן יחסית, ולהשאיר את רוב הכסף מושקע, צובר תשואה, וממשיך לגדול.

וזה בדיוק המקום שבו מתחילות השאלות הלא-נעימות: האם זה הוגן שמערכת המס נותנת הטבות נדיבות על "תרומה", אבל בפועל הכסף לא בהכרח יוצא מהר לשטח? מי קובע מהי מטרה ראויה לצדקה? ומה דחוף יותר - המדינה דרך תקציב ושיקולים ציבוריים, או בעלי הון דרך קרנות פרטיות שמחליטות לבד על סדר עדיפויות? לכן המהלך של ביל ומלינדה הוא הרבה יותר מרכילות כלכלית על אקסים מיליארדרים: כשביל גייטס מעביר כמעט 7.88 מיליארד דולר לקרן שנשלטת בידי מלינדה - זו לא "סתם" עוד תרומה גדולה. זה אומר שפתאום יש שחקן אחד שמחזיק קופה עצומה ויכול להחליט כמעט לבד על שלוש שאלות ענק: לאן הולך הכסף, מתי הוא יוצא, ואיך הוא יוצא. וזה כבר "כוח", לא רק "נדיבות".