כדורגל, אולפני קולנוע ותיירות יוקרה. סמוטריץ', זה מה שבאמת קורה בסעודיה

באולם ענק בלב המזרח התיכון, משהו בין היכל תרבות לאצטדיון, אלפי צעירים מוחאים כפיים לקומיקאי אמריקאי שמספר בדיחות על דייטים. זה לא קרה בתל אביב אלא בריאד בירת סעודיה, מדינה שכבר שנים מנסה למתג את עצמה מחדש. לפני כמה שנים סצנה כזו הייתה כמעט בלתי נתפסת, אבל פסטיבל הקומדיה שהתקיים בממלכה בתחילת החודש היה עוד ניסיון להוכיח לעולם (ואולי לא פחות מכך גם לעצמה) שהיא כבר לא אותה מדינה שמרנית וסגורה. כיאה לכך, לאירוע הוזמנו קומיקאים ששמרנות היא לא בדיוק הדבר שהם מזוהים איתו: לואי סי-קיי, פיט דייווידסון, דייב שאפל, עזיז אנסרי, ביל מאהר ואחרים.

הפסטיבל הזה מסמל אולי יותר מכל את הכיוון שאליו צועדת המדינה בשנים הקרובות – פתיחות למערב, אבל בגבולות גזרה ברורים. כך, למשל, בדיחות על צעצועי מין ונקרופיליה עוד איכשהו התקבלו, אבל לא חלילה כאלה שמבקרות את הדת או את משפחת המלוכה.

דווקא במדינה שעד לפני כמה שנים אסרה על נשים לנהוג, חיסלה את העיתונאי מבקר השלטון ג'מאל ח'אשוקג'י ובאופן כללי, ממשיכה לדכא בעקביות כל ביטוי של התנגדות פנימית, מקווים להשלים בשנים הקרובות תהליך שבסופו תיתפס הממלכה כמעצמה אזורית ועולמית. בינתיים יש לפחות אדם אחד שלא השתכנע – שר האוצר של ישראל, בצלאל סמוטריץ', שתקף בשבוע שעבר את סעודיה בצל האפשרות לנורמליזציה. "אם סעודיה אומרת לנו 'נורמליזציה בתמורה למדינה פלסטינית', אז, חברים, לא, תודה. תמשיכו לרכוב על גמלים במדבר", אמר סמוטריץ' בוועידת מכון צומת ו"מקור ראשון".

האמירות הללו כצפוי לא ממש מצאו חן בעיני גורמים בממלכה. "הוא חשף את בורותו", אמר הדיפלומט הבכיר עבד אל-עזיז אל-עווישק. ברשתות החברתיות הערביות לעגו לשר, והלחץ הביא לפרסום התנצלות פומבית בתוך שעות. "האמירה הלא מתכוננת ולא מוצלחת שלי בהחלט הייתה לא במקומה, ואני מצר על העלבון שהיא גרמה", כתב השר, שסביר שכבר לא יקבל הזמנה לפסטיבל הקומדיה הבא בריאד. מנגד, רק לפני יומיים הוא צינן את ההתנצלות שלו כשהתייחס לדברים השנויים במחלוקת ואמר: "הסעודים אמרו עלינו דברים הרבה יותר מעליבים מנאום הגמלים שלי... אז הייתה לי אמירה לא מוצלחת, אבל אוי ואבוי, העלבנו את הסעודים. מי ישמע?!".

בפועל, הכלכלה הסעודית גדולה יותר מפי שניים בהיקפה מזו של ישראל. היא נחושה להפוך לחלק אינטגרלי מתרבות המערב, גם אם זה אומר להתרחק מהעולם הערבי ומהמסורת האיסלאמית. אז לאן מועדות פניה? האם באמת אפשר להלביש על מדינה שמרנית עטיפת ליברליות מבלי לשנות את המהות שלה? מומחים טוענים שהסעודים מצאו את שביל הזהב בין העולמות. "התהליכים שמתרחשים בשנים האחרונות התחילו כבר בשנות ה-60, זה קרה במתכונת של שני צעדים קדימה ואחד אחורה, אבל כבר אז הייתה לזה תשתית", אומר ד"ר יוסי מן, חוקר במחלקה למזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן. "היום הממלכה השתנתה לחלוטין. היא מקדמת איסלאם מודרני וסובלני יותר – אתה רוצה להתפלל במסגד בבוקר, אבל גם ללכת לראות סרט בקולנוע בערב".

הפרדוקס של MBS

למרות סדרה של רפורמות שהתרחשו בעשור האחרון, ערב הסעודית נותרה אחת החברות השמרניות ביותר בעולם. בניגוד למדינות אחרות במפרץ כמו בחרין, איחוד האמירויות הערביות וקטאר, תהליכי המודרניזציה במדינה מורכבים יותר. הערים הקדושות ביותר לאיסלאם, מכה ומדינה, שוכנות בגבולותיה ומושכות אליה מיליוני מאמינים, ומערכת המשפט במדינה מבוססת במידה רבה על חוקי השריעה.

"הממלכה השתנתה. היא מקדמת איסלאם מודרני וסובלני יותר – אתה רוצה להתפלל במסגד בבוקר, אבל גם ללכת לראות סרט בקולנוע בערב", אומר ד"ר יוסי מן, חוקר במחלקה למזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן

האיש שמאחורי השינויים הוא יורש העצר מוחמד בן סלמאן, הידוע בראשי התיבות MBS. בן סלמאן (40) מונה לתפקיד ביוני 2017 לאחר שאביו, המלך סלמאן, הדיח את יורש העצר הקודם מוחמד בן נאיף. מאז הוא נחשב לשליט בפועל של הממלכה וזה שעומד מאחורי החזון העתידי שלה. התוכנית השאפתנית שלו, "סעודיה 2030", הוצגה בשנת 2016 ושואפת להקטנת התלות בנפט, לגיוון כלכלי ולמשיכת השקעות זרות. בן סלמאן, שנכנס לתפקידו בגיל 32 בלבד (בגיל 29 הוא כבר מונה לשר ההגנה), נחשב לרפורמטור ששואף להתקרב למערב ולהביא איתו רוח צעירה.

בהקשר הזה, הנה שיעור היסטוריה קצר. במשך שנים נשלטה המדינה על ידי הברית בין משפחת אל סעוד (שאליה משתייך בן סלמאן) לתנועה הווהאבית, זרם פוריטני באיסלאם הסוני ששואף לחזרה ל"איסלאם הטהור" של המאה השביעית. הברית התבססה על חלוקת כוחות ברורה: אל סעוד קיבלו את מושכות השלטון, והווהאבים זכו לחסות וליכולת להפיץ את תורתם הדתית הנוקשה. עד היום הווהאביזם הוא הדוקטרינה הדתית הרשמית של סעודיה, אך תחת שלטון בן סלמאן, נחלשה השפעתה של התנועה. "השאלה היא מה נשאר מאותם כוחות ישנים. הכוח הכי שמרני שהיה קיים בעולם האיסלאמי הסוני אולי נדחק הצדה, אבל עדיין רואים אותו כדבר שמשמר את ההיסטוריה של הממלכה", אומר ד"ר מן. "למשל, בן סלמאן עדיין רוצה שהמשפחה הווהאבית השולטת, משפחת אל שיח', תהיה חלק מוועדות רשמיות של השלטון, כמו מעין מסגרת. בפועל הוא מחק כל דבר שיכולת לחשוב שהוא ווהאבי".

השינוי המרכזי הראשון שהנהיג MBS הוא ביטול האיסור על נשים לנהוג. למרות שמעולם לא היה חוק פורמלי בנושא, משטרת המוסר הדתית ומערכת המשפט אכפו איסור דה פקטו במשך עשרות שנים על בסיס פרשנות שמרנית של ההלכה האיסלאמית ונורמות חברתיות שהתקבעו. ההחלטה של מוחמד בן סלמאן לבטל את האיסור ב-2018 נבעה משילוב של שיקולים כלכליים במסגרת חזון 2030, הצורך לשלב נשים בשוק העבודה ושאיפה לשפר את תדמית הממלכה בעולם.

ההחלטה של מוחמד בן סלמאן לבטל את האיסור על נשים לנהוג נבעה משילוב של שיקולים כלכליים במסגרת חזון "סעודיה 2030", הצורך לשלב נשים בשוק העבודה ושאיפה לשפר את תדמית הממלכה

רפורמה משמעותית נוספת שהנהיג MBS היא ביטול האיסור על פתיחת בתי קולנוע, שהיה נהוג משנות ה-80. השנה לקחה הממלכה את הרעיון של פיתוח תעשיית הבידור צעד אחד קדימה, ולאחרונה פורסם שהמפיק הבכיר אריק פייג ("משחקי הרעב", "לה לה לנד") יקים אולפן הוליוודי חדש בשם Arena SNK Studios. חלק נכבד מהמימון, שמוערך בכמיליארד דולר, יגיע מענקית השידור הסעודית MBC, וכן מחברת משחקי הווידיאו היפנית ,SNK שנרכשה על ידי קבוצת MiSK ששייכת ליורש העצר בעצמו. לצד זאת, סעודיה מבקשת למשוך אליה יוצרים מכל רחבי העולם באמצעות החזרים של עד 40% לתקציב הפקות בין-לאומיות שיצטלמו במדינה, וכן על ייסוד פסטיבל סרטים חדש בשטחה.

גל ההשקעות הזה מעורר שאלות אתיות משמעותיות בקרב יוצרים וטאלנטים בהוליווד. שחקנים, מפיקים, במאים ותסריטאים שמשתייכים – כיאה להוליווד – לצד הליברלי של המפה, נאלצים להתמודד עם הדילמה אם לקבל מימון סעודי על מנת לממן את פרויקטי החלומות שלהם, או שמדובר בקו אתי שאסור לחצות. חשש נוסף עוסק בצנזורה שהכסף עשוי להביא עמו, בדומה לרשימת האיסורים שהוטלה על הקומיקאים בפסטיבל בריאד. כך, למשל, לואי סי-קיי, שהואשם בעבר בהטרדה מינית של חמש נשים, נאלץ להגן על השתתפותו במופע: "בעבר כשקיבלתי הצעות ממקומות כאלה, הייתה רשימה ארוכה (של איסורים), והייתי פשוט אומר, 'לא, אני לא צריך את זה'. הפעם חשבתי שזה נורא מעניין ושזו פשוט הזדמנות טובה. אני פשוט מרגיש שקומדיה היא דרך נהדרת להיכנס ולהתחיל לדבר".

הלן לואיס, עיתונאית "האטלנטיק", היא אחת מהעיתונאיות המערביות היחידות שנכחו בפסטיבל. בשיחה שקיימנו השבוע היא סיפרה על הסיבות שגרמו לה לרצות לסקר את האירוע השנוי במחלוקת. "הייתי סקרנית לראות כמה השתנתה ערב הסעודית תחת מוחמד בן סלמאן. ידעתי שיורש העצר השיג כמה רפורמות גדולות ופורצות דרך, כמו מתן אפשרות לנשים לנהוג, ורציתי לראות אם הן משקפות שינוי עמוק יותר. יצאתי משם במחשבה שערב הסעודית שואפת להיות מדורגת כמו מדינות המפרץ האחרות, כמו איחוד האמירויות הערביות או עומאן, במקום להיתפס על ידי אמריקאים ואירופאים כמיזוגיניסטית ופונדמנטליסטית".

מה הרגשת כשנכחת בקהל?
"די מוזר. שמענו הרבה בדיחות גסות, שלא היו מותרות לפני כמה עשורים, אבל בדיחות שמבקרות את הדת או את משפחת המלוכה נאסרו לחלוטין. זה מסכם את הפרדוקס של MBS: אפשר לקבל תרבות מערבית, אבל לא דמוקרטיה מערבית או חילוניות".

יאכטות, בינה מלאכותית ועיר עתידנית

בעוד שישראלים נטו לחשוב על סעודיה כעל ישות מבודדת וסגורה, במשך שנים נהנתה המדינה משיתופי פעולה כלכליים עם מדינות המערב. ד"ר נדים כרכבי, מרצה בכיר וחבר סגל בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, מסביר שהנוסחה תמיד הייתה שיתוף פעולה כלכלי עם מדינות המערב לצד ניתוק תרבותי, אבל לאט-לאט גם הדבר הזה מתחיל להשתנות. "אחת מהסיבות לכך היא הגלובליזציה והעלייה של הרשתות החברתיות. זו מעולם לא הייתה צפון קוריאה, אי אפשר היה באמת להתנתק", הוא אומר. "תמיד הייתה צריכה של תרבות פופולרית מערבית, גם אם זה בדרכים עקיפות. סרטים הוליוודיים אולי לא שודרו בטלוויזיה, אבל היו דרכים להגיע לתוצרים האלה. ילדי העשירים שלמדו בחו"ל, במיוחד בארצות הברית, ספגו מהתרבות המערבית, ובשנים האחרונות התחלנו לראות יצירה מקומית אחרת".

"בן סלמאן הבין שסעודיה לא יכולה להתקדם כמדינה שיש לה כוונות להפוך למעצמה אזורית מבלי להתחיל להשתנות ולהחיל ערכים מערביים גלובליים על התרבות המקומית. למרות זאת, היא עדיין תישאר עם ייחוד מסוים, ואנשים עדיין ימשיכו להיות דתיים. הסעודי מטבעו הוא שמרן, ואני חושב שגם מוחמד בן סלמאן במובן מסוים הוא איש דתי", מוסיף ד"ר כרכבי. "זו לא מדינה דמוקרטית, והציפייה של האזרחים היא גם לא שתהיה דמוקרטיה מערבית. מה שהעם מחפש בעיקר זו שביעות רצון. העולם הערבי עבר בשנים האחרונות עבר טלטלות מאוד גדולות, ומצד שני, סעודיה מציעה יציבות. כשהאזרחים מסתכלים ימינה ושמאלה, הם אומרים, "'וואלה, אצלנו הכל טוב'".

"הסעודי מטבעו הוא שמרן. זו לא מדינה דמוקרטית, והציפייה של האזרחים היא גם לא שתהיה דמוקרטיה מערבית", אומר ד"ר נדים כרכבי, מרצה בכיר וחבר סגל בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה

אז אם לאמריקה יש את הוליווד, לסעודיה יש את ניאום (Neom), העיר העתידנית שאליה מתנקזים מאמצי הפתיחות למערב. בעיר, שממוקמת בצפון-מערב המדינה, נבנים בימים אלה שניים ממתקני ההפקה המרשימים ביותר במזרח התיכון – Neom Media Village ו-Bajdah Desert Studios. המתחמים כוללים אולפני ענק, מחסני תפאורות, חדרי איפור והלבשה ומשרדי הפקה, לצד מתחם מגורים שיכול להכיל מאות אנשי צוות. בבניית ניאום הושקעו יותר מ-500 מיליארד דולר, ומלבד קולנוע, השאיפה היא שהעיר תהפוך גם למוקד תיירות. סינדאלה (Sindalah), אי תיירות יוקרתי שממוקם כ-5 ק"מ מחופי ניאום, כולל מרינת עגינה ליאכטות, בתי מלון, מסעדות, קניונים, מגרשי גולף ועוד.

אפיק השקעה משמעותי נוסף הוא טכנולוגיה. סעודיה שואפת להיות מרכז עולמי בתחום הבינה המלאכותית, ובמאי 2025 הכריז בן סלמאן על הקמת HUMAIN, חברת AI בבעלות קרן ההשקעות הריבונית של הממלכה (PIF). "אנחנו רוצים להיות ספק הבינה המלאכותית השלישי בגודלו בעולם אחרי ארצות הברית וסין", אמר טארק אמין, מנכ"ל HUMAIN, שחתמה מאז על שיתופי פעולה עם חברות ענק כמו אמזון, אנבידיה ועוד.

אבל יותר מטכנולוגיה ותשתיות, ערב הסעודית מעוניינת להיות מעצמת הספורט של העולם, ובפרט מעצמת כדורגל. כבר כמעט שלוש שנים שהיא ביתו של כריסטיאנו רונאלדו, שהצטרף לקבוצת הכדורגל א-נסר בראשית 2023 ועבר להתגורר במדינה, מה שמשך אליה את תשומת הלב של מיליוני העוקבים שלו ברשתות החברתיות. הליגה הסעודית, שזוכה להשקעות אדירות מקרן ההון הציבורית של המדינה, גייסה מאז עוד לא מעט כוכבי ענק, כמו ניימאר, ששיחק בקבוצה היריבה אל-הילאל עד השנה שעברה. בניגוד לליגות אחרות שניסו למשוך כוכבי כדורגל בעבר, בסעודיה הצליחו להביא גם שחקנים שעדיין נמצאים בשיאם, כמו דרווין נונייס, תיאו הרננדס וז'ואאו פליקס, שנמצאים בשיא הקריירה שלהם. 

מלבד זאת, הממלכה משקיעה גם בקבוצות זרות, ובשנת 2021 היא רכשה את מועדון הכדורגל האנגלי ניוקאסל יונייטד. בסוף השנה שעברה הוחלט שהמדינה תארח את המונדיאל של שנת 2034, וכפי שקרה סביב ההחלטה לאפשר לקטאר לארח את המשחקים ב-2022, הביקורות שהאשימו את פיפ"א בבחירה בהון ובהשפעה פוליטית על פני מדינה מתאימה יותר לאירוח הטורניר, למשל מדינה שיש לה היסטוריה ענפה של כדורגל ואקלים נוח יותר, לא איחרו להגיע.

המדינה אירחה בשנים האחרונות טורנירים בין-לאומיים בענפים כמו סנוקר, היאבקות וטניס, וההכנות למונדיאל שיתרחש בעוד כמעט עשור כבר בעיצומן. "אם ספורט-וושינג הולך להגדיל את התמ"ג שלי באחוז אחד, אז כן, אני אמשיך לעשות ספורט-וושינג", אמר יורש העצר בן סלמאן בריאיון לפני כשנתיים. המונח "ספורט-וושינג" (sportswashing) מתאר מצב שבו מדינה משתמשת באירועי ספורט ובהשקעות בתחום במטרה להלבין מדיניות בעייתית ולשפר את התדמית שלה בעולם. "אם אתה רוצה לגוון את הכלכלה, אתה חייב לעבוד בכל המגזרים. חלק מזה זה גם תיירות, ואם רוצים לפתח את התיירות, חייבים לפתח גם את התרבות והספורט", הוסיף בן סלמאן.

"ישראל תצטרך לתת דברים שחסרים לסעודים"

הניסיון להיפתח למערב מבחינה תרבותית הביא איתו גם רצון לחמם את היחסים עם ישראל, או בקיצור, הנורמליזציה. במשך עשרות שנים לא קיימו ישראל וסעודיה יחסים דיפלומטיים בגלל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתור המנהיגה הדתית של העולם המוסלמי ומגנת המקומות הקדושים לאיסלאם, סעודיה לא יכלה להרשות לעצמה להיראות כמי שתומכת בישראל כל עוד הפלסטינים נמצאים תחת כיבוש לכאורה, אבל בשנים האחרונות הפכו היחסים לעוינים פחות ופרגמטיים, יותר בזכות שיתופי פעולה כלכליים וביטחוניים.

יורש העצר מוחמד בן סלמאן קושר את הנורמליזציה עם ישראל לא רק לפתרון לסוגיה הפלסטינית, אלא גם לערבויות אמריקאיות הקשורות לביטחון הממלכה והגנה עליה

הרעיון לכונן נורמליזציה נולד כבר לפני יותר מ-20 שנה תחת השם יוזמת השלום הערבית, אבל הדיונים הרציניים החלו רק בשנת 2020, עם חתימת הסכמי אברהם בתיווך נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. MBS מצדו קושר את הנורמליזציה עם ישראל לא רק לפתרון, או לפחות לתחילתו, לסוגיה הפלסטינית, אלא גם לערבויות אמריקאיות הקשורות לביטחון הממלכה והגנה עליה.

"סעודיה תמיד הבינה שישראל היא לא איום, היא תמיד ראתה את הפוטנציאל הגדול שבה. האירוע היה קרוב להיסגר (לפני 7 באוקטובר)", אומר ד"ר כרכבי. "הבעיה מתחילה בעובדה שהרבה מהעובדים הזרים במדינה הם פלסטינים, מצרים וסורים, והחשיבות שלהם למגזר העסקי יוצרת קושי לחבור לישראל".

"ברור שסעודיה רוצה בנרמול היחסים עם ישראל, אבל צריך גם להגיד שמאז 2020 דברים השתנו. המעמד שלה עלה מאוד, והיום היא מחוזרת על ידי הרבה מאוד מדינות", אומר ד"ר מן. "מדינות המזרח כמו יפן, קוריאה ואפילו וייטנאם הן שותפות חשובות שלה. נוצר מצב שבו הסעודי הממוצע אומר, 'יש לי אפשרות להיות ביחסים עם מדינות שמספקות לי טכנולוגיה טובה לא פחות מזו של ישראל, אבל גם לא מכניסות אותי לקונפליקט'. בהקשר הזה, אני מניח שישראל תצטרך לתת דברים שחסרים לסעודים ואחרים לא יכולים לתת לה, למשל בתחומי הסייבר והביטחון הלאומי".

הסעודים עצמם בשלים לכונן יחסים עם ישראל?
"אני חושב שהם בשלים לזה אחרי המלחמה. הסיפור העזתי תמיד נמצא ברקע, אבל הם לא באמת חושבים שתקום מדינה פלסטינית מחר. מה שהם רוצים זה חזון ארוך טווח".