"או שמחירי הנדל"ן יורדים, או שהממשלה נופלת": מחאת האוהלים מבעירה את ספרד

אירוע דרמטי אחד בסוף ספטמבר הצית את אחת ממחאות הדיור הגדולות שידעה ספרד בשנים האחרונות. מרי-כרמן אבסקל, קשישה סיעודית בת 87, פונתה על גבי אלונקה מביתה במדריד - הדירה שבה התגוררה במשך כמעט 70 שנה. הפינוי יצא לפועל לאחר שחברת ההשקעות שקנתה את הבניין דרשה להעלות את שכר הדירה מ-500 אירו ל-2,650 אירו בחודש, סכום בלתי אפשרי עבור קשישה שמתקיימת מקצבה חודשית של 1,350 אירו בלבד.

התמונות הקשות של אבסקל המפונית, שאושפזה מיד לאחר מכן בבית חולים עקב אפיסת כוחות, עוררו זעם ציבורי נרחב. ב-26 בספטמבר יצאה לדרך הפגנת תמיכה עצומה, ובסיומה החליטה קבוצת פעילים לא להתפנות ולהעביר את הלילה תחת כיפת השמיים בכיכר פוארטה דל סול במרכז מדריד.

אלא שמה שהחל כמחאה נקודתית הפך בתוך ימים ספורים למאהל ענק המונה מאות אוהלים ויריעות כחולות. הכיכר המרכזית הפכה למוקד עלייה לרגל עבור אלפי אזרחים כועסים, והזעם על המקרה הפרטי של אבסקל התפתח למחאה רחבה נגד משבר הדיור בספרד: מחירי שכירות שזלנקו בכ-9.7% במדריד בשנה האחרונה, זינוק במחירי הנדל"ן, ומחסור מוערך של כ-700 אלף דירות ברחבי המדינה. המפגינים יצאו נגד בעלי הנכסים וקרנות ההשקעה שגרפו רווחים עצומים (תופעה המכונה בספרד "רנטיזמו" – הסתמכות על תשואות נדל"ן גבוהות על חשבון השוכרים), והציבו סלוגן תקיף: "או שמחירי הנדל"ן יורדים, או שהממשלה נופלת".

הלחץ הציבורי הגדול והמחאה ברחובות הובילו לפריצת דרך ראשונה: עורכת דינה של אבסקל השיגה הסכם עקרוני מול חברת ההשקעות, שיאפשר לה לחזור לביתה תחת חוזה חדש ובמחיר הוגן. ראש הממשלה פדרו סאנצ'ס הצהיר כי "פטריוטיזם פירושו גם למנוע מאישה בת 87 לסיים ברחוב", והציע צעדי חירום לבלימת פינויים. אולם עבור הפעילים במאהל, הניצחון של אבסקל היה רק "פלסטר". הדרישה שלהם הפכה לכוללת: עצירת כלל הפינויים בספרד, חוזי שכירות ארוכי טווח, והטלת מיסוי כבד על דירות לתיירים.

האירועים הגיעו לשיא פוליטי כאשר הקונגרס הספרדי הפיל את צווי החירום שהציעה הממשלה לרפורמה בשוק הדיור. בתגובה להצבעה, האספה של המאהל בכיכר סול החליטה להמשיך את המחאה ולהיכנס לשבוע השני שלה. במקביל, הרוחות התלהטו: נשיאת מחוז מדריד, איסבל דיאס איאוסו, תקפה את המפגינים ואת הצעות הממשלה, והפגנת נגד של קבוצות ימין קיצוני מול המאהל חייבה פריסה של כ-500 שוטרים כדי למנוע עימותים אלימים.

בסוף השבוע נרשם שיא חדש כאשר גל מחאה ארצי שטף את המדינה. עשרות אלפי מפגינים יצאו לרחובות בערים כמו ולנסיה, קאדיס וויטוריה. במדריד צעדו עשרות אלפים – המשטרה אומנם העריכה את המספר בכ-70 אלף משתתפים, אך המארגנים טענו להשתתפות של חצי מיליון בני אדם. כעת, כשהמאהל בכיכר סול ממשיך לפעול ללא תאריך סיום באופק והממשלה שקועה במבוי סתום פרלמנטרי, נראה שהמאבק הציבורי על שוק הדיור בספרד רק הולך ומסלים.

לא רק דיור: שרשרת המשברים שמטלטלת את השלטון

משבר הדיור הנוכחי והתבוסה הצורבת בפרלמנט הם רק החזית האחרונה בשרשרת טלטלות שמסכנות באופן מיידי את המשך כהונתו של פדרו סאנצ'ס. ראש הממשלה, המנהיג ממשלת מיעוט שברירית של 147 מושבים בלבד ותלוי לחלוטין בתמיכתן של מפלגות קטנות ובדלניות (כמו המפלגה הקטלאנית Junts), מוצא את עצמו עם מרחב תמרון אפסי. לאחר שבעלות בריתו סירבו לתמוך בחוקי הדיור שלו והפילו אותם בקונגרס, גוברות ההערכות במערכת הפוליטית כי הוא שוקל ברצינות לפזר את הפרלמנט ולהכריז על בחירות בזק.

מעבר למחאה החברתית ברחובות, ממשלו של סאנצ'ס שקוע עמוק בסדרת פרשות שחיתות חמורות הנוגעות למעגלים הקרובים אליו ביותר. רעייתו, בגוניה גומז, עומדת בפני הליכים פליליים באשמת שחיתות וניצול קשרים, דרכונה הופקד והוטל עליה איסור יציאה מהמדינה. אחיו, דוד סאנצ'ס, הורשע לאחרונה במינוי לא חוקי במוסד ציבורי והורחק מתפקידים ציבוריים ל-9 שנים. לצד זאת, פשיטות משטרתיות על מטה מפלגת השלטון (PSOE) וחקירות שוחד נגד בכירים לשעבר בממשלו יצרו לחץ כבד מצידו של האופוזיציה לדרוש את התפטרותו המיידית.

אם לא די בכך, ספרד התמודדה רק בקיץ האחרון עם משבר הגירה חריף במובלעת סאוטה שבצפון אפריקה, לשם פרצו מעל 70,000 מהגרים ממרוקו. סאנצ'ס ספג ביקורת חריפה על טיפולו באירוע, ובצעד מעורר מחלוקת אף תקף פומבית את מלך ספרד, פליפה השישי, על כך שלא הגיע לבקר באזור המשבר.

הסטת האש מהבית: המתקפה הדיפלומטית נגד ישראל

כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית והתקשורתית משרשרת הסקנדלים הפנימיים, מהפסידות בפרלמנט וממאהל המחאה בלב מדריד, בחר סאנצ'ס באסטרטגיה מוכרת: ניצול מדיניות החוץ והחרפת הטון נגד ישראל. תחת הנהגתו, הפכה ספרד למובילת הקו הניצי והעוין ביותר נגד ישראל באירופה, תוך נקיטת צעדים חד-צדדיים חסרי תקדים.

סאנצ'ס הורה על הטלת אמברגו נשק מלא וקבוע על ישראל, סגירת הנמלים והמרחב האווירי בספרד בפני כלי שיט וטיס הנושאים ציוד צבאי או דלק לצה"ל, והטלת הגבלות יבוא מיהודה ושומרון. לצד זאת, הוביל קריאות לחרם תרבותי וספורטיבי בין-לאומי על ישראל (בדומה ליחס כלפי רוסיה), ושריו אף תמכו בפומבי בהדחת ישראל מהאירוויזיון. היחסים הדיפלומטיים הגיעו לשפל היסטורי כאשר ספרד החזירה את שגרירתה מתל אביב, זאת בהמשך להכרה הרשמית שהוביל סאנצ'ס במדינה פלסטינית.

הרטוריקה החריפה של ראש הממשלה הספרדי הגיעה לשיאה בהאשמות קשות נגד ישראל, אותן כינה "רצח עם", ואף באימוץ תיאוריות קונספירציה: סאנצ'ס האשים בפומבי "רשתות ישראליות" בהפצת מידע כוזב שהוביל כביכול להסתערות המהגרים המונית על סאוטה – טענה שנדחתה במהירות על ידי שר החוץ הישראלי גדעון סער כ"שקר בוטה", ואף נסתרה לחלוטין בדוחות המודיעין של משטרת ספרד עצמה, שהוכיחו כי מרוקו היא שעמדה מאחורי הגל.

פרשנים פוליטיים בספרד מדגישים כי העמדה האגרסיבית של סאנצ'ס נגד ישראל אינה נובעת רק מעמדה אידיאולוגית, אלא משרתת שני אינטרסים הישרדותיים מובהקים: ריצוי שותפותיו לקואליציה ממפלגות השמאל הרדיקלי (כמו מפלגת סומאר) שבלעדיהן ממשלתו תיפול, והסחת דעת ציבורית יעילה מפרשות השחיתות וממשבר הדיור החריף שעלולים לשלוח אותו בקרוב מאוד לבחירות בזק.