אחד הנושאים המשמעותיים, אך לא מדוברים מספיק, ברפורמה המשפטית של שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, היא ההצעה לתקן את חוק יסוד: הממשלה באופן שיביא לביטול עצמאותם של היועצים המשפטים במשרדי הממשלה והפיכתם למשרות אמון של השרים. לא בכדי, הצביע היועץ המשפטי לשעבר אביחי מנדלבליט, בראיון שהעניק לתכנית "עובדה", על שינוי זה כמטריד ביותר בכל הרפורמה המדוברת.
בכדי להבין את משמעויות השינוי וכיצד הדבר עלול לפגוע באינטרס הציבורי, מספיק לבדוק איך הדברים מתנהלים ברשויות המקומיות, בהן היועצים המשפטים אינם זוכים למעמד עצמאי מזה שנים רבות.
חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), קובע כי רשות מקומית חייבת בקבלת ייעוץ משפטי וכי רשות מקומית תמנה עורך דין שיהיה יועצה המשפטי.
עם זאת, החובה הקיימת בחוק על העסקת יועץ משפטי כעובד פנימי של הרשות חלה רק על עיריות -מלשון החוק עולה כי לא כל רשות מקומית מחויבת שהיועץ המשפטי יהיה עובד הרשות המקומית. בישראל ישנן 257 רשויות מקומיות, רק 80 מהן עיריות. יתרה מכך, גם עיריות המחויבות בהעסקת יועץ משפטי פנימי נעזרות פעמים רבות בעורכי דין חיצוניים.
במקרים רבים בעבר נמצא בבדיקות של מבקר המדינה כי עורכי דין חיצוניים שהועסקו על ידי הרשויות, עסקו למעשה בנושאים הקשורים לליבת העשייה המשפטית בעירייה וכמו כן, קיבלו שכר על ידי העירייה ועסקו בעניינים הקשורים בנושאים פוליטיים שהדיפו ניחוח של ניגוד עניינים בעבודתם.
כך, לדוגמא, נמצא כי בעבר המועצה אזורית תמר פעלה בניגוד לנוהל המסדיר את העסקתו של יועץ משפטי חיצוני. במקרה זה היועץ המשפטי החיצוני של המועצה, ייצג את ראש המועצה בחקירה במשטרה. המבקר מצא כי באותה תקופה שילמה המועצה האזורית תמר למשרד עורך דין זה 1.77 מיליון שקל בשנה.
דוגמא נוספת היא עיריית רמלה, שם נמצא כי העירייה ניהלה בזמנו הליכים משפטיים בתחום דיני העבודה באמצעות משרד עורכי דין חיצוני, כנגד עובד ותיק שהועסק בעירייה תחת ראש העיר קודם. מבדיקת מבקר המדינה עלה כי ראש העירייה השתמש בשירותים המשפטיים שניתנו לעירייה כדי לנגח באמצעות ההליכים נגד את יריבו הפוליטי.
ברשויות מקומיות רבות לא ממהרים למנות יועצים משפטיים עובדי הרשות כלל – דרך נוספת שבה ניתן למנוע את הפיקוח השיפוטי על פעולות הרשות - וישנן דוגמאות רבות נוספות של שחיתות ביחסי רשויות מקומיות ועורכי דין חיצוניים שקצרה כאן היריעה מלפרט.
היועצים המשפטיים, שימונו על ידי השרים, ייצגו את האינטרסים של הממונים בדומה ליחסים שבין שבין עורך דין פרטי ללקוח, כך שנאמנותם תהיה שמורה לממונה במקום לאינטרס הציבורי הרחב כשומרי סף, כפי שהיה עד כה
המצב שהרפורמה המשפטית מכוונת אליו, לפיו השר ימנה את היועץ המשפטי של משרדו כמשרת אימון, תהפוך את יחסי השר והיועץ המשפטי זהים ליחסי ראש רשות-עורך דין חיצוני ברשויות המקומיות.
היועצים המשפטיים, שימונו על ידי השרים, ייצגו את האינטרסים של הממונים בדומה ליחסים שבין שבין עורך דין פרטי ללקוח, כך שנאמנותם תהיה שמורה לממונה במקום לאינטרס הציבורי הרחב כשומרי סף, כפי שהיה עד כה.
לסיכום, מכל אלו עולה כי הכיוון שאליו שואפת הרפורמה בנוגע ליועצים המשפטיים, יהפוך אותם תלויים לחלוטין בדרג הפוליטי, יועצים מטעם שיחדלו מלהיות משרתי האינטרס הציבורי הרחב ויעברו לשרת את הדרג הפוליטי לפי גחמותיו. היועץ המשפטי יכהן למעשה כעורך דין פרטי ולא כמפרש החוק וכזרוע מעין שיפוטית. לא צריך לנבא את העתיד, הוא כבר כאן ברשויות המקומיות, בשני המקרים מי שמשלם את המחיר הוא הציבור הישראלי.
עו"ד מלי טופצ'יאשוילי היא ראש תחום מדיניות וקשרי ממשל בארגון "תנועה ישראלית", ארגון הפועל לחיזוק המעורבות האזרחית והדמוקרטיה ברשויות המקומיות