בדרך לקריסה? הצעד הדרמטי שסוגר את השמיים של טהרן

היום (ד') פג רשמית מועד החסד (Winding-down period) שקבע משרד האוצר האמריקני תחת ממשל טראמפ, והסנקציות הכלכליות המשניות והרחבות על מגזר התעופה האיראני נכנסו לתוקפן המלא. משמעות המהלך אינה צו סגירה פיזי של המרחב האווירי על ידי ארצות הברית, אלא חניקה כלכלית מוחלטת של פעילות חברות התעופה האיראניות בעולם באמצעות מנגנון הרסני של סנקציות משניות.

המהלך מגיע כחלק מעליית מדרגה חסרת תקדים בלחיצה הכלכלית במסגרת מבצע "מנודה כלכלי" (Operation Economic Outcast), כאשר משרד האוצר האמריקני בראשות סקוט בסנט הטיל סנקציות על 27 חברות תעופה איראניות וגופים הקשורים אליהן. החל מהיום, כל חברה, נמל תעופה או ספק שירותים בעולם שיעניקו שירותים למטוסים איראניים – בין שמדובר באיסור תדלוק, מניעת שירותי קרקע, נחיתה, אחזקה או כרטוס - יסתכנו בנקיטת צעדים חריפים נגדם.

האיום האמריקני חד וברור: גוף זר שיפר את ההנחיות ויסייע לחברה איראנית יוקפא וייחסם לחלוטין מהמערכת הפיננסית האמריקנית ומשימוש בדולר, סיכון כלכלי שמרבית נמלי התעופה והספקים בעולם פשוט אינם יכולים להרשות לעצמם.

כעת, כשהמצור הימי משתק את הנמלים, האינפלציה שוברת שיאים והריאל צולל לשפל היסטורי, השאלה אינה עוד כמה נזק יסב הלחץ - אלא כמה זמן המשטר בטהרן מסוגל להחזיק מעמד לפני קריסה, והאם חבל ההצלה המזרחי ממוסקבה ומבייג'ינג באמת יספיק כדי למנוע אותה.

המצור האווירי משלים את החנק הימי

התוצאה בשטח מהאולטימטום שנכנס היום לתוקפו מיידית, והביאה לקריסה מעשית של קווי התעופה הבין-לאומיים של איראן. נמלי התעופה בבגדאד שבעיראק ובמוסקט שבעומאן הודיעו רשמית כי לא יקבלו יותר טיסות מאיראן, בעוד חברת התעופה האיראנית הגדולה "מאהאן אייר" (Mahan Air) ביטלה את טיסותיה ליעדים מרכזיים כמו איסטנבול ואנקרה שבטורקיה.

במקביל, מדינות נוספות כמו אזרבייגא'ן וגיאורגיה החלו להטיל הגבלות מחמירות על פעילות תעופתית איראנית בשטחן. עבור איראן מדובר במכה אנושה במיוחד, מכיוון שחברות כמו "מאהאן אייר", המקורבת למשמרות המהפכה, שימשו לא רק כעורק תחבורתי לאזרחים, אלא גם ככלי מרכזי להברחת נשק, כספים ופעילים עבור חיזבאללה, החות'ים ומיליציות אזוריות.

סגירת השמיים מותירה את חברות התעופה האיראניות מבודדות כמעט לחלוטין, למעט קווים בודדים למדינות כמו רוסיה או סין. היא מגיעה כהשלמה למצור הימי של הצי האמריקני במפרץ הפרסי, ששיתק כמעט לחלוטין את יצוא הנפט הימי של טהרן והוביל לקריסה חדה בהכנסות המדינה.

מומחים מעריכים כי יצוא הנפט האיראני צנח לרמות אפסיות כמעט של כ-250 אלף חביות ביום בלבד, המועברות בעיקר ברכבות ובמשאיות. הניסיון להסיט את התנועה לנתיבים יבשתיים יצר צווארי בקבוק ועומסים כבדים, בעוד המטבע האיראני נשחק לרמות שפל חסרות תקדים של יותר מ-2.3 מיליון ריאל לדולר, והאינפלציה המשתוללת חוצה את רף ה-80%. במקביל, ביטול הטיסות פוגע ביכולת לייבא תרופות, חלקי חילוף ומוצרי יסוד, ומקשה עוד יותר על כ-90 מיליון אזרחים שכבר מתמודדים עם מחסור קשה בדלק ובחשמל.

האם הגיבוי ממוסקווה ובייג'ינג יספיק למניעת קריסה?

בזמן שמדינות האזור מתקפלות מול האיום האמריקני, בייג'ינג ומורד מוסקווה מציגות חזית נגדית פומבית. משרד החוץ הסיני הודיע באופן רשמי כי בייג'ינג רואה בסנקציות האמריקניות צעד בלתי חוקי ולא תאכוף אותן, ובמקביל מטוסי "מאהאן אייר" ממשיכים להמריא כסדרם ליעדים ברוסיה ולמרכזי מסחר בסין כמו גואנגג'ואו, בייג'ינג ושנגחאי.

בעקבות המצור הימי, טהרן הסיטה חלק ניכר מהסחר שלה לנתיב הצפוני בים הכספי - מרחב מוגן שלצי האמריקני אין אליו גישה - שדרכו מנהלות רוסיה ואיראן תנועה ערב של מכליות וספינות משא המעבירות תבואה, רכיבים צבאיים ואנרגיה. בנוסף, סין נותרה רוכשת הנפט העיקרית של איראן באמצעות מערכות סליקה במטבע היואן וצי צללים, וחברות לוגיסטיקה סיניות משמשות כסוכנות מכירות ושירותים עבור חברות תעופה איראניות תוך עקיפת מערכת הדולר.

עם זאת, אנליסטים רבים מפקפקים ביכולתן של סין ורוסיה למנוע את התרסקות הכלכלה האיראנית בטווח הארוך. הים הכספי והנתיבים היבשתיים אינם מסוגלים להחליף את היקפי המסחר של מפרץ הורמוז והמפרץ הפרסי, ובנקים חזקים וספקים גדולים בסין נזהרים מאוד מלהסתבך בסנקציות משניות אמריקניות שינתקו אותם מהשוק האמריקני. הדבר מאלץ את טהרן לעבוד מול חברות קש קטנות ונישתיות, מה שמייקר ומסרבל קשות את העסקאות. מעבר לכך, רוסיה שקועה בעצמה במשבר כלכלי ואינה מסוגלת לספק לאיראן את נזילות המט"ח הנדרשת כדי לעצור את צלילת הריאל או להוריד את האינפלציה ברחובות.

השורה התחתונה: המשטר מול המבחן הקיצוני בתולדותיו

בשורה התחתונה, השילוב בין המצור הימי לסגירת השמיים שנכנסה לתוקפה המלא היום מעמיד את הכלכלה האיראנית בנקודת השפל הקשה ביותר בתולדותיה. תמיכתן של סין ורוסיה מהווה אומנם בלון חמצן קריטי שמונע נפילה מיידית, אך היא אינה פתרון קסם והיא הופכת את איראן למדינת חסות התלויה לחלוטין בבייג'ינג ובמוסקבה בשעה שהכלכלה המקומית מוסיפה מדממת. המשטר בטהרן אומנם מורגל בניהול "כלכלת התנגדות" ומפגין יכולת ספיגה, אך המדינה מאבדת את יתרות מטבע החוץ שלה והציבור האיראני מגיע לקצה גבול היכולת.

אם הלחץ האמריקני יימשך בעצמה זו וספקיות המפתח באזור יתמידו בחרם התעופתי, הגיבוי המזרחי לא יוכל למנוע מחסור חמור ברחובות, והמשטר עלול למצוא את עצמו מול משבר פנימי וגל מחאות שגם זרועות הדיכוי הקשות ביותר יתקשו להכיל.