הפניה של נשות ואנשי המילואימניקים: למעלה מ-300 אלף ישראלים גויסו מתחילת המלחמה למילואים. אומנם החברה הישראלית כולה התאחדה כדי לסייע ולתמוך במילואימניקים באספקת מזון, ציוד צבאי ותרומות – אבל לא ברור מי דואג לבני הזוג ולילדים שנשארו מאחור, בבתיהם. אחרי חודשיים של משבר כלכלי, נפשי ואישי בקרב משפחות המילואימניקים, "נלחמות על הבית – פורום נשות המילואימניקים" פונות למשרדי הממשלה בבקשה לתמיכה.
כבר בלילה הראשון למלחמה גויס למילואים מיכאל רטנר (35), בעלה של ניקול רטנר (30), הורים לשני ילדים מהעיר מעלות שבצפון הארץ. מרגע שגויס ועד לרגע זה ממש, ניקול ראתה את מיכאל רק שלוש פעמים. "בלילה הראשון, אחרי שהוא הלך, חטפתי התקף חרדה. גיסי בא לקחת אותי מהבית עם הילדים, כי אלו היו ימים מאוד מורכבים במדינה. הכול היה לא ברור ותחת סימני שאלה גדולים", מספרת רטנר. היא לקחה את הילדים, ארזה את המזוודות ועברה למרכז הארץ, אבל אחרי חודש החליטה לחזור לצפון: "את כל זה עשיתי לבד. בעלי יצא בחודשיים האחרונים לשלושה אפטרים, והשבוע הוא אמור לחזור בפעם הרביעית".
במקביל, המצב הכלכלי הלך והחמיר לאורך הזמן. רטנר, שעובדת כמהנדסת ביוטכנולוגיה, נקלעה למלחמה בעיצומה של חופשת לידה – שלא הקלה על המצב. "בתחילת נובמבר הייתי אמורה לחזור לעבודה, אבל בעקבות המצב אמרו לי לבקש חל"ת, כי הם לא מאפשרים לי לעבוד מהבית. כרגע אני עוד לא יכולה לקבל דמי אבטלה, כי העבודה ממשיכה רגיל – זה לא שהעבודה כולה יצאה להפסקה וכולנו בחל"ת", היא אומרת. "אני קורסת בכל יום ובכל ערב. אני אומרת תודה בבוקר, כשאני קמה ועוד מצליחה לתפקד עם הילדים. יש ימים שאני אפילו לא מצליחה לבשל. המשפחה שלי גרה רחוק, הם אנשים שעובדים, הם לא יכולים לעזוב את הכול ולבוא אליי כי בעלי במילואים. וזו לא המציאות רק שלי, אלא של עוד הרבה נשים. אי-אפשר לתפקד, ואין לי אוויר לנשום".
העובדה שבהתאם לכורח המציאות אין כרגע צפי לסיום המלחמה, מקשה אף יותר לדבריה. "אני מרגישה שאני לאט-לאט קורסת, ועכשיו עם ההוצאות הכלכליות אני מבינה שלא יהיה לי פתרון. אני לא יודעת מה אעשה. אנשים ייעצו לי לקחת ימי חופש ומחלה, אבל מה יהיה עוד שבוע, כשאלה יגמרו? זו מערכה שתמשך עוד חודשים. איך אני גורמת לבית לא לקרוס כלכלית? אנחנו חיים על שתי משכורות, לא על אחת", היא אומרת ומדגישה, "אין תאריך יעד, אין כלום. ומה עושים הלאה, מה יהיה אחרי דצמבר? עצרתי את המשכנתא ל-3 חודשים, אבל מה יהיה בינואר כשגם היא תחזור? ממה יהיה לי כסף לאכול? אני חושבת על פברואר ומרץ, ולא רואה שיהיה לי כסף לאוכל".
רטנר מסבירה כי היא מרגישה שנשות המילואמיניקים נשכחו מאחור: "אולי בשבועות הראשונים הייתה קצת יותר תשומת-לב לנשים, ולצורך בעזרה. אבל ככל שהמלחמה מתפתחת, כל אחד נכנס למשבצת שלו, ואנחנו נעלמות. אנשים אפילו לא שואלים אם אני צריכה עזרה או אם אפשר לתת לי יד. פשוט נעלמתי מהאופק של אנשים, והפכתי לשקופה. אני לובשת מדים, אבל הם שקופים. בעלי שם אבל אני פה, נלחמת עם הילדים שלי. אני לא יודעת כמה עוד אוכל להחזיק".
כמו רטנר, בני ובנות זוג רבים של מילואמיניקים עומדים בפני שוקת שבורה. בעקבות כך, נשות מילואימניקים ובעלים של נשים שנמצאות במילואים, התאגדו יחדיו כדי לעמוד על זכויותיהם של בני הזוג. לצורך כך, נפתחה קבוצת פייסבוק שבה נשות המגויסים משתפות את שעל ליבן, ובקבוצות הוואטספ של "נלחמות על הבית – פורום נשות המילואימניקים" נמצאות כבר אלפי נשים.
"ככל שעובר הזמן, מתבהר שיש כאן תהליך שכולנו עוברות ביחד. מה שבכוחנו לעשות בעקבות המצב, הוא לשים זרקור על מה שאנחנו צריכות כרגע", אומרת שני נתיב בר (35) הנשואה לניל בר, שגויס גם כן למילואים. שניהם הורים לשני ילדים מרעננה, "ברגע שבית נפגע או מתערער, יש פגיעה בתעסוקה, בהכנסות, בחוסן הנפשי, במצב הכלכלי, בתפקוד ובכל השאר. אבל אסור להתפרק, אי-אפשר להתפרק. שלחנו את הבעלים שלנו למלחמה, וכדי לספק להם חוסן אנחנו צריכות חוסן בעצמנו. על זה צריך לשים דגש, ולא להתעלם. המערכה הזו הולכת להיות כל-כך ארוכה, וחייבים פתרון מסודר לאורך זמן".
הפתרונות הקיימים מצד המדינה, כמו קרן הסיוע למשרתי המילואים, כרגע לא מצליחים לענות על כל הצרכים, לדבריהן. "המדינה מנסה לסייע בכל מיני דרכים, אבל זה לא מספיק, כי המדינה מעולם לא הייתה בסיטואציה הזו. זו לא תכנית לטווח ארוך", מדגישה בר.
לכן, אותן נשים פנו לנשיא המדינה, לשרי האוצר, הבטחון, העבודה, הפנים, המשפטים, השר בני גנץ, יו"ר ועדת הכלכלה, יו"ר ועדת העבודה והרווחה ויו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי – בדרישה לקבל מענה. "להיעדרותם של אנשי המילואים מהבית יש השלכות מרחיקות לכת על התא המשפחתי. אנחנו למעשה מקבלות על עצמנו צו 8 שקוף", הן כתבו במכתב. "אנו דורשות להעלות על סדר היום בהקדם האפשרי את צרכי נשות ומשפחות המילואים, אשר לגביהם ראוי לתת מענה מטעם המדינה. ראוי לקדם באופן רוחבי מענה הולם בדמות פיצוי כלכלי, זכויות ומוגנות במקום העבודה ובמוסדות אקדמיים, חיזוק הפן המנטלי והקמת מערך תומך לנשות ומשפחות המילואים".
בין היתר, הן דורשות משר האוצר לקבוע הטבה במס הכנסה גם לבנות זוג של אנשי מילואים, לצד מתן מענקים, תוספת סיכון בשכר למילואמניקים, הגדלת קצבאות ילדים, סבסוד מסגרות, הטבות בתשלומים. בנוסף, הן דורשות זכויות ומוגנות במקום העבודה כמו תוספת ימי חופש ומחלת ילד, תמריצים לעבודה היברידית, מענה לנשים שפוטרו או הוצאו לחל"ת, הארכת חופשת לידה, הארכת ימי אבטלה ועוד. לכך, מתווספת דרישה להקלות ולהטבות במוסדות אקדמיים, מתן סיוע נפשי והקמת מערך תומך בנוגע למיצוי זכויות המשפחות. "אנו דורשות הכרה בהתגייסותן של משפחות אנשי המילואים למאמץ המלחמתי, ובהשפעות קצרות וארוכות הטווח עליהן", הן סיכמו. כעת, אותן נשים מחכות למענה, ולפגישות עם מקבלי ההחלטות.
רטנר אומרת: "המדינה צריכה להבין שהמשפחות מאבדות המון. אז איך המדינה יכולה לעזור? איך אפשר לתת לנו קצת אוויר? בעלי נלחם בשביל המדינה, ואני רוצה שגם המדינה תלחם בשבילנו. שלא נהיה שקופות".