זה הנתון שרומז על תקיפה קרובה באיראן?

בחודש האחרון מחירי הנפט מסוג ברנט רשמו עלייה מתונה יחסית, אבל הדרך לשם הייתה הכל חוץ משקטה. לפי סדרת המחירים היומית של ה-EIA, הברנט עמד על 61.55 דולר לחבית ב-15 בדצמבר 2025, וטיפס ל-65.40 דולר ב-12 בינואר 2026 - עלייה של כ-6.3% בתקופה. באותו חלון זמן נרשם גם שפל של 59.93 דולר (16 בדצמבר) - כך שטווח התנועה בתוך החודש עמד על כ-9% מהשפל ועד השיא שנרשם בתחילת ינואר.

העלייה הזו משתלבת בדיוק עם התמונה שמשרטט נורברט רוקר, ראש תחום כלכלה ומחקר הדור הבא ביוליוס בר: איראן חוזרת שוב למרכז הבמה של שוק הנפט, לא בגלל שינוי דרמטי בביקוש העולמי - אלא בגלל פרמיית סיכון גיאופוליטית. רוקר מזכיר שבסביבה של מהומות פנימיות, "עשוי להיווצר חלון הזדמנויות נוסף להתערבות חיצונית", ושהסיכון המרכזי הוא פגיעה בתשתיות או שיבוש פעילות נפט במדינה. הוא גם שם מספר על השולחן: היצוא האיראני מוערך בלמעלה מ-1.5 מיליון חביות ביום – בערך 1.5% מההיצע העולמי – כך שכל תרחיש של שיבוש נתפס מהר בשוק כסיבה לעליה במחירים.

אבל הסיפור של החודש האחרון הוא לא רק "המחיר", אלא האופן שבו השוק מגיב למסרים פוליטיים -בעיקר לדינמיקה סביב טראמפ ו-Truth Social. ב-2 בינואר פורסמו דיווחים על פוסט של טראמפ שבו הזהיר שאם איראן "תירה ותהרוג מפגינים שקטים", ארה״ב "תבוא להציל" - וסיים במשפט שהפך לכותרת: "We are locked and loaded and ready to go". בתוך ימים ספורים אחר כך, נתוני ה-EIA כבר הראו חזרה של הברנט לאזור ה-65 דולר לחבית.

ואז הגיע הצד השני של המטבע: ביום חמישי (15 בינואר), רויטרס דיווחה שמחירי החוזים על ברנט צנחו ביותר מ-3% לאחר שטראמפ אמר שקיבל מסרים שלפיהם ההרג בדיכוי ההפגנות "נרגע", ושאין תוכנית להוצאות המוניות להורג - אמירה שהפחיתה את החשש מפעולה צבאית אמריקאית מיידית, ולכן גם את "פרמיית הפחד" במחיר. לפי רויטרס, החוזים על ברנט ירדו לאזור 64.31 דולר לחבית באותו בוקר.

אבל אם מחפשים את "הנתון המפתיע" שממחיש עד כמה השוק מתכונן לתרחיש של הסלמה - הוא בכלל מגיע מהים, לא מהבורסה. ב-14 בינואר רויטרס דיווחה על שינוי חריג בתנועת כלי שיט סביב איראן: מספר המכליות שנכנסו לאזור הכלכלי הבלעדי (EEZ) של איראן זינק מכלי שיט אחד ל-36 בין 6 ל-12 בינואר, לפי ניתוח של Pole Star Global. במקביל נרשמו לפחות 25 אוניות מטען שעמדו והמתינו מול הנמל בנדר אימאם ח’ומייני, כחלק מהתנהגות זהירה יותר של כלי שיט באזור בתקופה מתוחה, ועוד כ-25 כלי שיט (כולל מכולות ומטען כללי) שעגנו דרומית יותר מול בנדר עבאס. ברויטרס צוטטו מקורות ספנות שהסבירו שהתרחקות מ"גבולות הנמל" היא צעד זהירות, משום שאזורי הנמל עצמם נחשבים חשופים יותר לנזק אגבי במקרה של תקיפות סמוכות על תשתיות.

באותו דיווח נוסף עוד רכיב שמחזק את תחושת "משדרים זהירות בשטח": כוח ימי רב-לאומי הזהיר שרמת ההפרעות במערכות ניווט לווייניות (GNSS, כולל GPS) באזור המפרץ ומיצר הורמוז עלתה לרמה "משמעותית", ושכלי שיט החוצים את האזור עלולים להיות מושפעים. אלו לא הוכחות לכך שתקיפה עומדת לקרות - אבל זו אינדיקציה לכך ששחקנים תפעוליים (ספנות, ביטוח, לוגיסטיקה) מתנהגים כאילו הסיכון עלה, ולכן משנים התנהגות בזמן אמת.

כאן בדיוק נכנסת האבחנה המרכזית של רוקר: גם אם יש הרבה כותרות ורעש סביב איראן והמתח באזור, זה לא בהכרח משנה את התמונה הגדולה של שוק הנפט. "היום יש בעולם הרבה נפט יחסית - כלומר ההיצע גבוה, ובמזרח התיכון (בעיקר בערב הסעודית) יש גם יכולת להגדיל מהר את ההפקה אם צריך. לכן, גם אם יקרה אירוע שיפריע זמנית לאספקה מאיראן, השוק נוטה לחשוב שזה יהיה קצר ומוגבל בזמן, ו לא משהו שייצר עלייה חדה לאורך חודשים".

"בנוסף", הוא טוען, "בגלל שהסנקציות והמסחר "מתחת לרדאר" מטשטשים מה באמת קורה עם הנפט האיראני, המחירים יכולים לזוז לפעמים לא רק בגלל עובדות בשטח, אלא גם בגלל הימורים ותגובות של משקיעים שמנסים לנחש לאן זה הולך".

בשורה התחתונה, הברנט עלה בחודש האחרון בכ-6%, אבל הרמז המשמעותי ביותר לסיכון שנתפס בשוק הגיע מכיוון לא שגרתי: תנועת המכליות והעוגנים מחוץ לנמלים. כשהנתונים בשטח מצביעים על זהירות חריגה, ובמקביל הבית הלבן משגר מסרים משתנים דרך Truth Social והצהרות לתקשורת - התוצאה היא נפט שמגיב מהר מאוד, בעיקר לפרמיית הסיכון, ופחות לנתונים האמיתיים בשוק שלא מראים שצפוי כרגע מחסור.