הורים לפעוטות נעדרים 24 ימים בשנה מהעבודה בשל מחלות הילדים
ניתוח נתוני נוכחות של למעלה מ-2,000 עובדים חושף: יותר מ-13 מחלות ילדים נפרדות בשנה. בכל פעם יש פגישה בתלוש השכר. בישראל הנטל מוטל על המעסיקים, בניגוד למדינות סקנדינביה שם המדינה מממנת את ימי המחלה
הורים לילדים בגילאי שנה עד שלוש נעדרים בממוצע כ-24 ימים בשנה מהעבודה בשל מחלות הילדים, ומתמודדים עם יותר מ-13 אירועי מחלה נפרדים. כך עולה מניתוח נתוני נוכחות של 2,105 עובדים שנערך על ידי חברת עוקץ מערכות.
הנתונים מתייחסים לימי ההיעדרות של ההורים מהעבודה בלבד, ולכן אינם משקפים בהכרח את מלוא ימי המחלה של הילדים. בפועל, חלק מהטיפול מכוסה באמצעות סבים וסבתות או פתרונות אחרים, כך שלא כל מחלה מתורגמת להיעדרות.
הרקע הביולוגי מוכר: סביב גיל חצי שנה מעטפת הנוגדנים שהתינוק קיבל מהאם נחלשת, ובמקביל גדלה החשיפה לפתוגנים במסגרות חינוך. מכאן מתחיל רצף הדבקות שחוזר בגלים.
להיעדרויות יש מחיר ישיר בתלוש השכר. לפי חוק דמי מחלה, יום ההיעדרות הראשון אינו מזכה בתשלום כלל, על היום השני והשלישי משולמים 50% בלבד, ורק מהיום הרביעי משולם שכר מלא. מאחר שכל אירוע מחלה מתחיל מחדש את הספירה, המשמעות היא שהורים מאבדים שכר בגין יותר מ-13 ימי עבודה בשנה, עוד לפני שמביאים בחשבון את התשלום החלקי.
הבעיה עלולה להחריף במשפחות עם שני ילדים בגילאים אלה. המכסה החוקית להיעדרות בשל מחלת ילד קבועה ואינה תלויה במספר הילדים: לזוג הורים שכירים עומדים עד שמונה ימי היעדרות בשנה שניתן לזקוף על חשבון ימי המחלה הצבורים. כשההיעדרויות מצטברות מעבר לכך, רבים נאלצים לנצל ימי חופשה.
הנטל על המעסיקים
חיים מולכו, מנכ"ל עוקץ מערכות, מצביע על כך שהמנגנון הישראלי מעביר חלק ניכר מהנטל אל המעסיק. "העובד נעדר כחוק בגלל מחלה שלו או של ילדו, והמעסיק הוא זה שמממן את הימים האלה, בלי מנגנון שיפוי מהמדינה", אמר. לדבריו, הדבר בולט במיוחד בהשוואה למילואים, שם המעסיק משלם לעובד אך זכאי להחזר מהביטוח הלאומי. "מדובר בנזק כפול: עלות שכר לצד פגיעה ברציפות התפעולית".
בחלק ממדינות אירופה הנטל מחולק אחרת. בשוודיה, למשל, הורה שנשאר בבית עם ילד חולה מגיש בקשה למוסד הביטוח הסוציאלי ומקבל קצבה יומית. מקום העבודה מאשר ומדווח על ההיעדרות, אך התשלום מגיע מהמערכת הציבורית. בגרמניה הורה מטפל מקבל תשלום יומי מקופת החולים הציבורית, המבוסס על אחוז מהשכר. בנורבגיה המעסיק משלם את הימים הראשונים, אך מעבר לעשרה ימים בשנה המימון עובר לביטוח הלאומי.
לעומת זאת, במדינות כמו אוסטרליה, ניו זילנד וארצות הברית הנטל מוטל בעיקר על המעסיקים, בדומה לישראל.