שלושה ימים מפרוץ המלחמה, והתחושות הקשות ניכרות גם בכמות האנשים המסתובבים ברחובות – מצב שאולי מזכיר לנו את ימי הסגר הראשון של הקורונה. במרכז הארץ בעלי עסקים מדווחים על רחובות ריקים לחלוטין, וגם בתוכנות הניווט ניכרת ירידה משמעותית בכמות המכוניות על הכבישים.
אזורי המשרדים של גוש דן, שבשגרה מלאים בעובדים שממלאים את הרחובות, את המסעדות ואת המסדרונות, עומדים עתה כמעט ריקים לגמרי. "אנו ממוקמים סמוך להיכל נוקיה בתל אביב – אזור שבשגרה הומה אדם, עסקים ומשרדים רבים. המצב כעת הוא שהרחוב שומם, כמעט ריק מאדם, וזה טבעי", מספר טל קרייזלר, מייסד-שותף ומנכ״ל NoTraffic המטפלת בתחום ניהול תנועה מתקדם.
לדברי קרייזלר, המשרדים שינו את פניהם והפכו למוקדי סיוע ללחימה לכל דבר: "משרדים רבים באזור, ובהם אנחנו, הפכו למרכזי סיוע למאמץ המלחמתי, ולנקודות לאיסוף של ציוד ומזון המנותב אל תושבי הדרום ואל כוחות הביטחון. התעשייה הישראלית יודעת לעבוד גם במצבי חירום ולמצוא פתרונות. המשק עובד גם כעת, ואנו מוכיחים שלא ישברו אותנו. מרגש לראות את ההתגייסות של עסקים רבים".
גם בעלי העסקים הקטנים והמסעדות, מרגישים בירידה הדרמטית בכמות האנשים ברחוב. "הרוב הגורף של העסקים, המסעדות ובתי הקפה – סגור. אין באמת טעם לפתוח, אין מוטיבציה לפתוח. היחידים שפתוחים, פתוחים כי זו אולי דרך להתמודד עם הסיטואציה האפוקליפטית שנקלענו אליה, וגם לתת כתף חמה ללקוחות ההמומים שלנו", מספר שי ברמן, מנכ״ל איגוד המסעדות. "הרחובות ריקים מאדם. אנשים לא מסתובבים, ובוודאי שאין להם מוטיבציה לבלות במסעדות ובבתי קפה. תחושת הדכדוך מורגשת מאוד. מה שאנחנו כן רואים, זה התגייסות מדהימה של מסעדנים, שפותחים את המטבחים שלהם כדי להכין אוכל ולשלוח לבסיסים ולבתי חולים, או לאנשים שזקוקים לכך. הם עושים את זה בלי להניד עפעף, ומשקיעים בזה משאבים עצומים. הם מראים את הצד היפה של עם ישראל".
בנוסף, ישנם עסקים שנשארו פתוחים לטייק אווי ולמשלוחים בלבד. "כולנו עוברים תקופה קשה מאוד, וגם מורכבת. המחסור בעובדים, שהיה קיים בענף שלנו ממילא, מהותי אפילו יותר כרגע", מתאר דור ששון, הבעלים של "מתחת לעץ" בתל אביב. "עם זאת, חשוב לנו לנסות לשמור על סוג של שפיות בתוך כל הטירוף, למען העובדים שלנו ולמען הלקוחות שלנו. לכן, החלטנו לפתוח במתכונת מצומצמת של טייק אווי ומשלוחים. בנוסף, הכנו משלוחים לחיילים באמצעות רכבים שאורגנו על ידי עיריית תל אביב".
מסעדות רבות עובדות מסביב לשעון כעת, למען התרומות. "אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד כאוטית, אפוקליפטית, קיצונית ולחלוטין הישרדותית – זה מאוד קשה להכלה. הרבה עובדים נמצאים במילואים, והוקפצו בצו 8 להילחם", מספר יקיר ליסיצקי, ועד מנהל באיגוד המסעדות, והבעלים של המסעדות "85/15" בכיכר רבין בתל אביב, "רעמסס" ביפו, ובר "הבור" ברוטשילד.
"אין באמת טעם לפתוח, אין מוטיבציה לפתוח. היחידים שפתוחים, פתוחים כי זו אולי דרך להתמודד עם הסיטואציה האפוקליפטית שנקלענו אליה"
לדבריו, "מאות מסעדנים בתל אביב, ואלפים בכל הארץ, מתנדבים ונותנים מעצמם. הם הקדישו את עסקיהם להכנת ארוחות ומזון, וגם בעסקים שלנו תרמנו ושלחנו. הערבות ההדדית של המסעדנים מרגשת, זו הדרך שלנו לתת את חלקנו במערכה. איגוד המסעדות יחד עם גורמים נוספים, עובדים בכל הכוח כדי לתת תמיכה ולגשר על פערי הזמן, וגם לדחוף קדימה – כדי שנוכל להחזיר את המורל לציבור. כרגע, הרחובות ריקים והעסקים סגורים. כשתבוא השעה, נדרוש להחזיק אחד את השני, בציפייה שהמדינה תטפל בהיבטים הכלכליים ובתקופה האיומה. אבל קודם כל, שנעבור את כל זה בשלום".
אין ספק שהמצב במדינה מעלה במקביל דאגה וחששות כלכליים, בקרב לא מעט בעלי עסקים. "יש לנו מזה למעלה מ-30 שנה, חנות למכירת בגדי נשים לאירועים. העסק כרגע מושבת לחלוטין בגלל המצב", משתף רחמים זאדה, בעל חנות הבגדים "שירין" שבמרכז העיר ירושלים. "ביום ראשון הלכתי לחנות לשעה, אבל הכול סגור, אף אחד לא נכנס. אין אנשים ברחוב, אף אחד לא חושב על קניית בגדים. אני לא יודע כמה אפשר להחזיק מעמד ככה, בסוף החודש יש לי צ'קים לפרוע לספקים, ואני לא יודע איך אוכל לעמוד בזה. זה יותר גרוע מהקורונה, כי אין לאנשים מצב רוח, והם לא חושבים על לעשות אירועים. היו לי הזמנות לאירועים כמו חתונה ובר מצווה, אבל הם לא באים לקחת את הבגדים".
יוסי לוי, מנטור לשיווק ולאסטרטגיה ויועץ לאנשי עסקים, מדגיש: "המדינה צריכה לתת פתרונות ברורים לעסקים, לפני שהם קורסים, ואני לא מדבר על מענקים זמניים שהמדינה תיקח בחזרה בהמשך. המדינה חייבת להציע פתרונות יותר מהירים מכפי שעשתה בזמן הקורונה, כדי למנוע קריסה של המשק. הכלכלה הישראלית בנויה על העצמאיים ועל העסקים הקטנים, הם אלה שנותנים את החוסן לעורף, ועל משרד האוצר לפעול ברוח הזאת".
ליסיצקי מסכים ומוסיף: "על המדינה ליצור ודאות ולהטמיע תוכנית, ושתשכיל לעשות זאת בזמן המלחמה ולא לאחר מכן. אפשר למנוע סגירה של אלפי עסקים כשמייצרים וודאות, בניגוד למה שהיה במבצעים קודמים ובניגוד לקורונה. הטיפול במקביל למלחמה, יחזק את העורף, שיחזק בחזרה את הצבא – ולכן זה פקטור משמעותי. כמובן שחשוב גם לבדוק את הסטטוס של העסקת העובדים, "אם להוציאם לחל"ת (חופשה ללא תשלום) או לא, האם המדינה תגבה כלכלית את עובדינו בדמי אבטלה, לצד שקילת מענקים לשימור העובדים או כל קונסטלציה אחרת, שתגדיר את הסטטוס מול העובדים במהרה".