מאות אלפי חיילי מילואים נמצאים כבר למעלה מ-50 יום בחזית לאורכה ולרוחבה של ישראל, לאחר שנתלשו מחייהם ב-7.10. זה שירות המילואים הממושך ביותר של רובם המוחלט וחלק גדול מהם כבר התרגל למחשבה שאת חנוכה הם לא יזכו לחגוג עם וגם פורים ופסח בספק. בכלל, לאור הכישלון האדיר בדרום והאיום הגדול פי כמה מצד חיזבאללה מצפון, נראה ששנת 2024 לא תהיה שנה רגילה עבור רובם, ושחלקים ארוכים ממנה הם יבלו במדים.
קשה לדעת איך תראה ישראל ביום שאחרי, אבל כבר עכשיו ברור שצה"ל יצטרך להגדיל את מצבת הלוחמים שלו, בחובה, בקבע ובמילואים, כדי להציב כמות משמעותית מאוד של חיילים על גבולות המדינה. תקציב הביטחון יצטרך לגדול בהתאם בצורה משמעותית. ברור גם שאם מדינת ישראל היא מדינה חפצת חיים, התקציבים של תחומים אזרחיים כמו בריאות הנפש, רווחה ושיקום האזורים הפריפריאליים שנפגעו, במישרין או בעקיפין, יצטרכו גם הם להתרחב במידה רבה. לשם מימון כל הצעדים האלה תזדקק מדינת ישראל, לצד הגדלה מסוימת של הגירעון, להרחיב את בסיס המס שלה, כלומר את סך משלמי המסים, וגם להעלות מסים מסוימים.
למרות כל התובנות הפשוטות האלה, הברורות לכל מי שעיניו בראשו, ולמרות התנגדות עזה של גורמי המקצוע ושל גורמים רבים ומגוונים משמאל ומימין מתעקש שר האוצר סמוטריץ', בגיבוי ראש הממשלה נתניהו ובדחיפת מפלגות ש"ס ויהדות התורה, להעביר את הכספים הקואליציוניים ליעדם המקורי, לנקוט בצעדים הפוכים לחלוטין לאלה שאותם צריכה מדינת ישראל לנקוט, ולהגדיל את תקציבי רשתות החינוך המפלגתיות החרדיות "החינוך העצמאי" ו"בני יוסף" (מעין החינוך התורני). רשתות החינוך האלה, מעבר להיותן מפלגתיות, מפלות על רקע עדתי ומנצלות עובדים, הן רשתות שמלמדות לימודי ליב"ה בצורה חלקית מאוד וברמה נמוכה, אם בכלל, ומחנכות את הבנים הצעירים הלומדים בבתי הספר שלהן באופן מוצהר ללמוד בישיבות גדולות (לבוגרים), לא להתגייס לצבא ולא להשתלב בשוק התעסוקה, ומשום כך גם לא לפתח את המשק הישראלי ולהכניס כספי מסים לקופת המדינה.
האמת היא שמלמדי הסנגוריה על הכספים הקואליציוניים צודקים בטענתם שהסכומים שמבקשת ממשלת ישראל להוסיף לטובת החינוך החרדי וקצבאות האברכים, כמיליארד שקל עד שנת 2024, כמעט ובטלים לעומת סכומי העתק שמדינת ישראל נזקקת להם עתה. אבל הבעיה העיקרית בכספים האלה נעוצה ביעד שאליו יועברו הם יועברו, יעד שמנוגד לחלוטין לאינטרס הקיומי של מדינת ישראל.
ברשתות החינוך המפלגתיות של ש"ס ויהדות התורה לומדים כבר היום למעלה מ-170 אלף תלמידים, ויחד עם החינוך החרדי כולו הם מהווים את הזרם החינוכי הצומח ביותר, שכולל כבר היום כ-20% מתלמידי ישראל. הן מתוקצבות באופן כמעט זהה לתקציב שבו מתוקצבים בתי הספר הממלכתיים-ציבוריים, למרות שהם אינם ממלכתיים ואינם ציבוריים, וגם לא עומדים במחויבות הבסיסית ביותר שלהם ללמד לימודי ליב"ה מלאים. הגדלה של התקציב שלהם במסגרת ההסכמים הקואליציוניים תהפוך את התקציב שלהם לגבוה אפילו יותר מזה של החינוך הממלכתי-ציבורי, עם פיקוח אפסי, ועם מציאות שיהיה קשה מאוד להסיג לאחור. מספר האברכים במדינת ישראל חצה את ה-100 אלף וגדל אף הוא במהירות מסחררת. מדינת ישראל פשוט לא תוכל להתקיים, לשמור על גבולותיה ולתת לאזרחיה שירותים סבירים אם המגמות האלה ימשיכו.
במקום לתמוך במגמות ההשתלבות שקיימות כבר היום במגזר החרדי כמו החינוך הממלכתי חרדי מתכוונת הממשלה לפעול באופן ברור נגד האינטרס של מדינת ישראל
במקום לתמוך במגמות ההשתלבות שקיימות כבר היום במגזר החרדי כמו החינוך הממלכתי חרדי המתפתח כנגד כל הסיכויים, הלימודים המתרחבים באקדמיה והגיוס החלקי או המאוחר לצבא, מתכוונת הממשלה לפעול באופן ברור נגד האינטרס של מדינת ישראל. הפעולות שלה יגדילו את מספר התלמידים ברשתות החינוך המפלגתיות החרדיות על חשבון התלמידים במערכת הממלכתית למגזרים השונים ואת מספר האברכים, וימנעו מעוד ילדים חרדים לעבוד, להתפרנס בכבוד ולהתגייס לצבא.
בשם השמירה על שלמות הקואליציה והגדלת בסיס כוחם האלקטורלי של המפלגות החרדיות, מתכוונת ממשלת ישראל לבצע צעד שגם בימים רגילים הוא טירוף מוחלט שמבטא הפקרות ואובדן דרך, אך בימי המלחמה והטלטלה האלה הוא פשוט מעילה באמונם של כל אותם מאות אלפים שמדינת ישראל שלחה לחזית, שמצפים לחבריהם שיישאו יחד איתם בנטל הגיוס והעבודה ושעדיין מאמינים שלמקום הזה יכול להיות עתיד.
הכותב הוא סמנכ"ל קרן ברל כצנלסון