את המדבקה הזאת באירופה כבר לא רוצים לראות: הסכנה שמאיימת על הכיס של כולנו

עוד ועוד מדינות באירופה מקדמות מגבלות על סחר עם ההתנחלויות; חברות ישראליות מדווחות על ספקים וקניינים שמתרחקים מהן, ובמערכת העסקית חוששים שהחרם יזלוג מיהודה ושומרון לכל מוצר שעליו כתוב "Made in Israel". בתעשייה כבר מודים: המשק הישראלי עדיין חזק, כי היצוא ממשיך ליהנות מההייטק ומהתעשיות הביטחוניות, אבל מתחת לנתוני המאקרו כבר מתחילה פגיעה בחברות ובמפעלים.

בריטניה כבר נקטה שורה של צעדים, בהם סנקציות כלכליות הקשורות להתנחלויות והגבלות בתחום היצוא הביטחוני. במקביל, מדינות נוספות באירופה, ובהן ספרד, אירלנד ושוודיה, תומכות או מקדמות צעדים להגבלת סחר עם ההתנחלויות. החשש בישראל הוא שההבחנה בין תוצרת ההתנחלויות לתוצרת ישראלית תלך ותיטשטש גם מבחינת החברות והקניינים באירופה, אבל גם מבחינת הצרכן הסופי באירופה שעלול להתרחק ממוצרים "Made in Israel" בכלל.

הסיכון אינו זניח, בגלל חשיבותה של אירופה לכלכלה הישראלית. על פי נתוני המכון למדיניות העם היהודי (JPPI), ב־2025 היה האיחוד האירופי אחראי ל-31.7% מסחר הסחורות של ישראל עם העולם. כ־29.4% מיצוא הסחורות הישראלי, ללא יהלומים, הופנה למדינות האיחוד, וכ-33.1% מהיבוא הגיע ממנו. הסחר בסחורות בין ישראל לאיחוד הסתכם ב־43.3 מיליארד אירו: ישראל ייצאה לאיחוד סחורות ב־15.3 מיליארד אירו וייבאה ממנו ב־28 מיליארד אירו.

מבחינת אירופה, לעומת זאת, ישראל קטנה בהרבה: היא אחראית לכ־0.8% בלבד מסחר הסחורות של האיחוד עם העולם. חוסר הסימטריה הזה מסביר חלק מהחשש; אירופה חשובה מאוד לישראל, בעוד שהמשקל של ישראל בסחר האירופי קטן בהרבה.

גם "הרשימה השחורה" של האו"ם התרחבה

ללחץ באירופה הצטרף לאחרונה גם עדכון מאגר החברות של נציבות זכויות האדם של האו"ם, המכונה בישראל "הרשימה השחורה". בסוף ספטמבר נוספו למאגר 61 חברות, והוא כולל כעת 214 חברות מ־11 מדינות, רובן ישראליות. המאגר כולל חברות שלפי האו"ם מקיימות פעילות עסקית הקשורה להתנחלויות בגדה המערבית.

במקרה של "הרשימה השחורה", חשוב להדגיש כי עצם ההופעה במאגר אינה סנקציה כלכלית ואינה מטילה כשלעצמה איסור על השקעה בחברה או על מסחר עמה. המשמעות האפשרית היא עקיפה: המאגר עשוי לשמש משקיעים, קרנות, בנקים וחברות בין-לאומיות במסגרת בדיקות סיכון וקבלת החלטות לגבי התקשרויות והשקעות.

זו גם הסיבה שהרחבתו מקבלת משמעות גדולה יותר דווקא בתקופה שבה מדינות באירופה מקדמות מגבלות סחר הקשורות להתנחלויות. לפי רויטרס, המאגר נחשב רגיש במיוחד משום שחברות הכלולות בו עלולות להפוך ליעד לקמפיינים של חרם או משיכת השקעות.

וכאן בדיוק מתחיל החשש של התעשיינים הישראלים; לא בהכרח שהממשלות באירופה יכריזו על חרם כולל על ישראל, אלא שחברות, קניינים, בנקים וספקים יעדיפו שלא להסתבך בבדיקת מקורו של כל מוצר או בפעילותה של כל חברה, ופשוט יתרחקו מספקים ישראליים. אם תופעה כזאת תתרחב, וייטשטש הגבול בין חרם על ההתנחלויות לבין התרחקות מתוצרת ישראלית בכלל, היא עלולה להפוך משמעותית מבחינה כלכלית לישראל.

"האווירה הציבורית באירופה מייצרת חרם זוחל"

ד"ר גלי אינגבר, ראשת המחלקה למימון וכלכלה בפקולטה למנהל עסקים במכללה למינהל, סבורה שהפגיעה כבר מתחילה להתרחש, גם בלי החלטה רשמית של האיחוד האירופי להחרים את ישראל. "אמנם אין עדיין חרם רשמי ומקיף מצד ממשלות אירופה, אבל האווירה הציבורית מייצרת חרם זוחל, שמצטבר לאט לאט לכרסום בתחרותיות של היצוא והכלכלה הישראלית מול השוק האירופי. רשת גדולה או קניין אירופי יכולים פשוט לבחור ספק ממדינה אחרת".

לדברי ד"ר אינגבר, הדבר כבר מורגש בתחומי המזון, החקלאות, הקוסמטיקה ומוצרי הצריכה. חברות וקניינים מעדיפים לעתים ספק חלופי כדי להימנע מעימות עם ארגונים או קהילות המתנגדים לישראל. במקרה כזה החברה הישראלית יכולה לאבד עסקה עוד לפני חתימת החוזה - מבלי שהופיעה אי-פעם ברשימה שחורה. לדבריה, גם המערכת הפיננסית באירופה עלולה לעורר קשיים; העברות כספים מתעכבות, עסקאות עוברות בדיקות ממושכות יותר ומתן אשראי לחברות ישראליות עלול להפוך למסובך יותר.

"תחום נוסף הוא ההשקעות," מציינת ד"ר אינגבר. "קרנות אירופיות שמפעילות מדיניות ESG עשויות להחמיר את הסינון של השקעות הקשורות לישראל. אם התופעה תתרחב, הפגיעה יכולה להגיע לקרנות הון סיכון, חברות טכנולוגיה, פרויקטי תשתית ואף לשוק החוב".

אינגבר מצביעה גם על תחומי המחקר והאקדמיה: "שיתוף הפעולה עם אירופה הוא חלק משמעותי מתשתית המחקר והחדשנות בישראל, ולכן ביטול שיתופי פעולה או קושי של חוקרים וחברות ישראליות להשתלב במיזמים אירופיים עלולים להפוך בטווח הארוך לפגיעה כלכלית".

"המשק הישראלי עדיין מפגין חוסן"

פרופ' אליס ברזיס, ראש פורום המקרו-כלכלה הישראלי באוניברסיטת בר־אילן, מציגה תמונה מתונה יותר. "למרות הצעדים המדיניים נגד ישראל, הכלכלה הישראלית ממשיכה להפגין חוסן, והשקל החזק הוא אחד הביטויים לכך", היא טוענת.

הסיבה המרכזית, לדבריה, היא הרכב הכלכלה והיצוא הישראלי. דווקא בעולם שבו המתיחות הגיאופוליטית גדלה, הידע הישראלי בתחומי הטכנולוגיה והביטחון הופך לנכס מבוקש. "ברור שחברות מסוימות עלולות להיפגע מחרמות ומהגבלות מסחר, כפי שיצואנים נפגעים גם מהתחזקות השקל," אומרת ברזיס, "אבל פגיעה בחברות בודדות אינה מעידה בהכרח על פגיעה בכלל המשק".

פרופ' ברזיס מזכירה שכ־11% מהעובדים בישראל מועסקים בהייטק, אך הענף אחראי ליותר מ־18% מהתוצר. "כל עוד הביקוש לטכנולוגיה ולידע הישראלי נותר גבוה, מדובר בשכבת הגנה משמעותית למשק," היא מדגישה. "לכן, השאלה המרכזית אינה האם חברה מסוימת איבדה לקוח באירופה, אלא האם התופעה תהפוך לרחבה מספיק כדי להשפיע על השקעות, יצוא, תעסוקה וצמיחה.

"אין סכנה לכלכלה הישראלית, אבל יש כבר פגיעה"

לעומתה, אברהם נובוגרוצקי, נשיא התאחדות התעשיינים, טוען: "אין סכנה לכלכלה הישראלית, אבל יש כבר פגיעה". לדבריו, כבר שלוש-ארבע שנים מגיעים להתאחדות דיווחים מתעשיינים על ספקים שאינם מוכנים לספק לישראל, קניינים שאינם מעוניינים לרכוש תוצרת ישראלית וחברות שילוח שאינן רוצות לעבוד עם חברות ישראליות. מדובר בעיקר בחברות שמייצרות מעבר לקו הירוק, אך לא רק. "הבעיה הזאת קיימת, ידועה, היא לא שולית והיא גורמת נזק," הוא מזהיר.

לדבריו, החשש הגדול שלו הוא מ"זליגה" של החרם על ההתנחלויות אל תוך ישראל. "אם מדינה מטילה מגבלות על מסחר עם ההתנחלויות, אז קניין אירופי צריך לוודא היכן בדיוק פועל הספק הישראלי ומה מקור הסחורה. חלק מהקניינים פשוט יעדיפו לוותר מראש על ההתקשרות. אותו קניין אומר: למה אני צריך להסתבך? לבדוק אם הספק פועל בשטחים? עדיף לי להדיר את רגליי בכלל מאותו ספק ישראלי," טוען נובוגרוצקי.

אבל מבחינת נתוני היצוא ב-2025, הם ממשיכים לעלות. איפה רואים את הפגיעה?

"נתוני היצוא טובים בזכות ההייטק והתעשייה הביטחונית, אבל מסתירים את הקושי של התעשייה המסורתית. ההייטק והתעשיות הביטחוניות הישראליות נהנים מביקוש בין-לאומי חזק ומושכים את הנתונים כלפי מעלה, בעוד שמתחת לפני השטח יצרני מזון, פלסטיק, מתכת, טקסטיל ומוצרים אחרים, נתקלים בקשיים ומאבדים שווקים," הוא מסביר. בתעשייה הישראלית מועסקים, לדבריו, כ-400 אלף עובדים, ולכן מבחינתו החשש אינו רק ליצוא אלא גם לתעסוקה.

האם נרגיש את זה גם בכיס?

"החרמות לאו דווקא יתורגמו במהירות לעליית מחירים בישראל. התחרות עם היבוא מקשה על יצרנים לגלגל את אובדן ההכנסות אל הצרכן, אבל מה שמטריד אותי יותר הוא העברת קווי ייצור לחו"ל. כלומר, חברה ישראלית שמתקשה למכור מאתר הייצור שלה בישראל, ובמקביל מתמודדת עם שקל חזק ועלויות ייצור גבוהות, יכולה להגיע למסקנה שעדיף לה לייצר במדינה אחרת ולמחוק את הזהות הישראלית של המוצר. במקרה כזה הנזק כבר אינו רק לבעלי המניות: הוא עלול להגיע למקומות העבודה, להשקעות ולבסיס התעשייתי בישראל," אומר נשיא התאחדות התעשיינים.

נכון לעכשיו, החרם הזוחל אינו נראה כאיום מיידי על יציבות המשק או כגורם שאמור להקפיץ מחר את המחירים בסופר. אבל הוא גם אינו עוד סוגיה מדינית בלבד. חברות מסוימות כבר משלמות מחיר, והסיכון הוא שההחלטות הקטנות של קניין, בנק, קרן השקעות או ספק אירופי, יצטברו לתופעה רחבה יותר.