יוקר המחיה בישראל החריף את העוני, שזינק מ-12.8% ל-21%

סל המזון שמגיע בכל חודש למשפחות שנעזרות בארגון לתת מכיל מוצרי יסוד, פחמימות, שימורים ומעט חלבון. עבור רבע מיליון משפחות בישראל, סל כזה הוא לא תוספת נחמדה אלא הבדל בין ארוחה ליום ללא ארוחה. מחקר חדש שביצעה מחלקת המחקר של ארגון לתת, שמציין השנה 30 שנה לפעילותו, חושף פער מטריד: ישראל היא מדינה עשירה על הנייר, אבל העוני בה רק מחמיר.

לפי הנתונים, התמ"ג לנפש בישראל מגיע ל-69.8 אלף דולר, גבוה בהרבה מממוצע מדינות ה-OECD שעומד על 54.5 אלף דולר. ישראל נמצאת ברמה דומה למדינות אירופה העשירות כמו שוודיה ואוסטריה, ואף עוקפת את קנדה (60.3 אלף דולר), בריטניה (61.1 אלף דולר) וצרפת. אלא שכשבוחנים את הנתונים לפי שווי כוח הקנייה, כלומר כמה מוצרים ושירותים אפשר לקנות בפועל עם אותו הסכום, התמונה מתהפכת. ההכנסה הפנויה החציונית עלתה ב-30.5% בלבד לאורך שלושה עשורים, ובאותה תקופה מחירי הדיור זינקו בקצב שאינו משתקף במלואו במדד המחירים לצרכן.

"חלק עצום מהשפע הכלכלי החדש הזה קוזז על ידי עליית המחירים המקומית, בעיקר דיור, מזון ושירותים", אומר ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון לתת. "בשלושת העשורים האחרונים, יוקר המחיה בישראל זינק בקצב מהיר בהרבה מאשר במדינות ה-OECD, והפך את ישראל לאחת המדינות היקרות ביותר בעולם, באופן ששוחק את העושר הזה מהכיס של האזרח הממוצע".

הנתונים על שיעורי העוני מחדדים את הבעיה. בסוף שנות השמונים עמד שיעור העוני על כ-12.8% מכלל אזרחי ישראל, ובשנת 1994 הוא עלה ל-18%. מאז התייצב ברמה גבוהה של 20% עד 21%, כלומר אחד מכל חמישה ישראלים. בשנת 2025 נאמד מספר העניים בכשני מיליון. שיעורי העוני בקרב ילדים חמורים עוד יותר ועומדים על 28.8%, ובהשוואה בין-לאומית ישראל מדורגת באופן עקבי במקום השני ב-OECD בשיעורי העוני, אחרי ארצות הברית או קוסטה ריקה בהתאם לשנה, עם שיעור הגבוה ב-66% מממוצע המדינות המפותחות.

מעבר לכך, גם עומק העוני מחריף. הפער בין הכנסת העניים לקו העוני זינק מ-32% באמצע שנות התשעים ל-42.5% כיום. המשמעות היא שהעניים אינם "מעט מתחת" לקו העוני, אלא רחוקים ממנו באופן ניכר ומתמשך. גם הביטחון התזונתי נפגע: יותר מרבע ממשקי הבית בישראל, כ-27.1%, חיו בשנת 2024 באי-ביטחון תזונתי מסיבות כלכליות, לעומת 22% בשנת 2003.

"אנחנו רואים שישראל מדורגת באופן עקבי במקום השני בשיעורי העוני ב-OECD. אם היום היה מונדיאל עוני, אנחנו כנראה היינו עולים לגמר", אומר וינטרוב. "הצמיחה הכלכלית הנאה של ישראל לא מחלחלת למטה".

מה זה אומר לחיות בעוני

וינטרוב מתאר את המציאות היום-יומית של משפחות שחיות מתחת לקו העוני: ילדים שמדלגים על ארוחות או אוכלים בעיקר פחמימות בלי מספיק חלבון, דליפה בגג שמטופלת בדלי ולא בתיקון, חופשה משפחתית שאינה אופציה, קייטנה וחוגי העשרה שהילדים לא מכירים, ושיעורים פרטיים שאף אחד לא ישלם עליהם. לדבריו, "החוויה של לחיות בעוני אומרת בגדול, כל הזמן ויתורים על צרכים בסיסיים".

העוני פוגע במיוחד בקשישים. לדברי וינטרוב, קשישים מוותרים על תרופות כדי שיוכלו לקנות מזון, ו-75% מהקשישים הנתמכים, המקבלים קצבה נוספת, עדיין מוגדרים עניים.

המחקר מצביע גם על כך שמערכת החינוך, במקום להיות כלי לצמצום פערים, מנציחה אותם ואף מגדילה אותם. הורים מבוססים יכולים להרשות שיעורים פרטיים והעשרה, בעוד ילדים ממשפחות עניות, בעלי אותו פוטנציאל, נשארים מאחור. כך נוצר מעגל של קיטוב חברתי שחוזר על עצמו מדור לדור.

גם ברמת הערים הפערים ניכרים. לדברי וינטרוב, מהמחקר עולה שערים חלשות יותר, בפריפריה ובמגזר החרדי, הידרדרו מאז 2015 במדד הלמ"ס, בעוד ערים מבוססות שמרו על מקומן ואף עלו מעט.

"הנושא לא נמצא בסדר העדיפות הלאומי"

וינטרוב מפנה את האצבע לממשלה. לדבריו, כשאין תוכנית לאומית לצמצום עוני, כשאין מדדים ויעדים, וכשאין השקעה ייעודית, אי אפשר לשנות את המגמה. "וככה צומחים דורות נוספים של עוני. בהקשר של הילדים, לצערי הרב, רבים מהילדים שגדלים במשפחות עניות הם עניים גם בגילים מבוגרים, וזה אחד האסונות הגדולים שלנו".

וינטרוב מזכיר שבמשך 20 שנה ניסה הארגון לקדם הקמת רשות לאומית למאבק בעוני. לפני כשנה אישרה הכנסת את החוק להקמתה, אבל הרשות עדיין לא קמה. "זה אומר שהמדינה לא מסתכלת על העוני, על השכבות החלשות, כנושא שצריך לטפל בו".

כעת, לקראת הבחירות הקרובות, לתת עובר למהלך פעיל. הארגון שלח מכתב לכל ראשי המפלגות המתמודדות לכנסת, ובו דרישה לעגן את המאבק בעוני כיעד לאומי בקווי היסוד של הממשלה הבאה. המכתב, שחתומים עליו מייסד הארגון ז'יל דרמון והמנכ"ל וינטרוב, מבקש שהממשלה הבאה תפעיל את הרשות הלאומית למאבק בעוני תוך 100 ימים מהקמתה, תאשר תוכנית רב-שנתית ומתוקצבת עם יעדים מדידים, ותפעיל את המועצה הארצית לביטחון תזונתי.

שבעה מיליארד שקל בשנה, אחוז אחד מהתקציב

וינטרוב מציב מספרים על השולחן. תקציב הביטחון עלה מכ-70 מיליארד שקל בשנת 2022 לכ-250 מיליארד היום. כדי לצמצם את העוני באופן משמעותי, לדבריו, נדרשים שבעה מיליארד שקל בכל שנה במשך עשר שנים, סכום שמהווה אחוז אחד בלבד מתקציב המדינה.

"ואם מסתכלים קדימה, אז השנתיים הבאות עלולות להיות מאוד מאוד קשות", מעריך וינטרוב. "גם בגלל שהמשאבים מופנים למקומות אחרים, מן הסתם לביטחון, לשיקום ולכספים קואליציוניים, בזמן שאין תוכנית לאומית לצמצם את העוני, כי הנושא הזה לא נמצא, לצערי, בסדר העדיפות הלאומי".

גם היקף התרומות לארגון נפגע. לפי וינטרוב, הירידה בשער הדולר הפחיתה את ערך התרומות שמגייס הארגון מחוץ לארץ בכ-1 עד 1.2 מיליארד שקל. בסך הכל, בשנתיים האחרונות חלה ירידה של כמעט 20% בתרומות.

30 שנה של פעילות

השבוע ציין ארגון לתת 30 שנה להקמתו באירוע שנערך במרכז הלוגיסטי החדש שלו בבית שמש. באירוע השתתפו בין היתר ד"ר מיכה גודמן, נציג ישראל לאירוויזיון 2026 נועם בתן שהופיע בהתנדבות, השף אסף שטרן, ואנשי עסקים ותרבות. את האירוע הנחתה יוצרת התוכן אוראל ניסן, ולצד המשתתפים נשאו דברים דרמון, וינטרוב ויו"ר הארגון צביקה בר-נתן. גם התפריט נשא אמירה חברתית: השף שטרן הכין מנות על בסיס מוצרים מסלי המזון שמחלק הארגון, כדי להמחיש שאפשר להפוך חומרי גלם פשוטים לארוחות מוקפדות.

בשלושה עשורים של פעילות העניק הארגון סיוע בשווי 2.25 מיליארד שקל, הציל מזון בשווי 1.7 מיליארד שקל, גייס תרומות משני מיליון ישראלים, הפעיל חצי מיליון מתנדבים שתרמו יותר משבעה מיליון שעות, סייע ל-250 אלף משפחות, העניק תמיכה ליותר מארבעה אלפים ניצולי שואה, הנגיש חמשת אלפים דירות, שלח 26 משלחות סיוע ברחבי העולם ופעל בכל מלחמות ומצבי החירום בישראל.

וינטרוב מודה שהוא לא בדיוק אופטימי. "יש לנו באמת המון אתגרים וזה מאוד שוחק ומאוד קשה", הוא אומר. "אבל המתנדבים, העובדים והתורמים לא מתייאשים, ומאות אלפי הנעזרים בנו, לאן ילכו? זה מה שנותן לי את הכוח להמשיך הלאה".