מבצע "שאגת הארי": הנפט כבר מזנק, הדולר מטפס והמשכנתה לא תרד

המלחמה מול איראן לא נשארת בגבולות הזירה הביטחונית. היא מחלחלת כמעט מיד אל הכיס של כל אחד ואחת. מסכים אדומים בבורסה, שער דולר מטפס, מוצרים שמתייקרים על המדפים. בשבוע של אי ודאות קיצונית, השאלה כבר לא רק מה קורה בחזית, אלא מה קורה עם הכסף שלכם.

מצר הורמוז: הצוואר שחונק את מחירי הנפט

נקודת המפתח בכל עימות עם איראן נמצאת במצר הורמוז, מעבר ימי צר במפרץ הפרסי. דרך המצר הזה עוברת כחמישית מכלל הנפט שהעולם צורך. איראן כבר חסמה את התנועה במצר, ולכן צפוי זינוק במחירי האנרגיה.

למה זה משנה לנו? נפט הוא חומר הגלם הבסיסי של כמעט כל מוצר. כשמחיר חבית נפט עולה, ההשפעה לא נעצרת במחיר הדלק בתחנה. מחירי ההובלה, היבשתית והימית, עולים גם הם. מפעלים משלמים יותר על ייצור. העלויות האלה מתגלגלות הלאה, עד שהן מגיעות למחיר של חבילת חלב או שקית לחם על המדף בסופר. במילים פשוטות: האינפלציה, כלומר קצב עליית המחירים במשק, שחשבנו שהתחילה להתמתן, עלולה לחזור במלוא העוצמה.

השקל נחלש, היבוא מתייקר

שוק המטבעות הוא מעין מד חום למצב המשק. בזמן מלחמה, משקיעים מעדיפים להחזיק דולרים, שנחשבים למטבע יציב ובטוח. התוצאה: הדולר מתחזק והשקל נחלש.

מה זה אומר בפועל? ישראל מייבאת כמעט הכל, מחומרי בנייה ותרופות ועד מוצרי מזון בסיסיים. כשהשקל נחלש, היבואנים משלמים יותר שקלים על כל דולר של סחורה. הם לא יספגו את הפער הזה לבד, והוא יגיע אל הצרכן במחיר גבוה יותר.

לבנק ישראל יש יתרות מטבע חוץ של כ-200 מיליארד דולר, כלומר כסף שהוא שומר בצד בדיוק לתקופות כאלה. הבנק יכול למכור דולרים כדי לתמוך בשקל, אבל זהו כלי מוגבל שלא תמיד עוצר את המגמה.

הריבית: המשכנתה לא תוזל בקרוב

כאן נכנסת לתמונה הדילמה הקשה ביותר של בנק ישראל. ריבית, במהות, היא המחיר שאנחנו משלמים על הלוואה. כשהריבית גבוהה, ההלוואות יקרות יותר, אבל השקל חזק יותר והאינפלציה מרוסנת. כשהריבית נמוכה, קל יותר ללוות כסף, אבל המחירים עלולים להשתולל.

בזמן מלחמה, בנק ישראל נתון בין שתי אפשרויות רעות. הוא יכול להוריד ריבית כדי לעזור לעסקים קטנים ולעודד את המשק, או להשאיר אותה גבוהה כדי להגן על השקל ולבלום את האינפלציה. בתנאים הנוכחיים, הסיכוי להורדת ריבית משמעותית קטן.

מה זה אומר למשפחות? מי שמחזיק משכנתה במסלול ריבית משתנה, כלומר מסלול שבו גובה ההחזר החודשי עולה ויורד בהתאם לריבית במשק, ימשיך לשלם החזרים גבוהים. נקודה חשובה נוספת: בזמני חירום, בנקים מציעים לעיתים "גרייס", כלומר דחיית תשלומים לכמה חודשים. זו הקלה זמנית בלבד. הריבית ממשיכה להצטבר גם בתקופת הדחייה, וההלוואה פשוט הופכת ליקרה יותר בטווח הארוך.

נדל"ן: שוק בהקפאה

שוק הדיור נכנס למעין שינה בכל פעם שמתרחשת רעידת אדמה ביטחונית. אנשים דוחים את ההחלטה לקנות דירה, והבנקים מחמירים את תנאי מתן המשכנתאות.

מצד ההיצע, כלומר מספר הדירות שנבנות, המצב לא פחות בעייתי. אתרי בנייה מושבתים בשל מחסור בעובדים וגיוס מילואים נרחב של אנשי מקצוע. מחירי חומרי הגלם, כמו ברזל ומלט, עולים בגלל הפגיעה בשרשראות אספקה בינלאומיות.

הפרדוקס הוא שדווקא ההקפאה הנוכחית עלולה לגרום לעליית מחירים חדה אחרי המלחמה. פחות דירות נבנות היום, אבל הביקוש לא נעלם, הוא רק נדחה. ברגע שהמצב ירגע, הביקוש הכבוש ייפגש עם היצע מצומצם, ומחירי הדירות עלולים לזנק.

עגלת הקניות: הסתערות על המדפים שעולה ביוקר

אחד הדפוסים המוכרים ביותר בתקופות עימות הוא שינוי הרגלי הצריכה. במקום מסעדות, בילויים וחופשות בחו"ל, ישראלים נשארים קרוב לבית ומגדילים את הקניות ברשתות המזון. שימורים, מים, אורז ומוצרי יסוד נוספים נמכרים בקצב מואץ.

אבל חשוב להבין: הגידול בקניות לא אומר חיסכון. ההוצאה המשפחתית מחליפה ידיים, פחות כסף על פנאי ויותר על מלאי מזון. במקביל, הרשתות נוטות לצמצם מבצעים והנחות כשהביקוש גבוה ממילא. המחסור בעובדים, בעקבות המילואים, פוגע ביעילות הלוגיסטית ומייקר את שרשרת ההפצה. כל אלה מתגלגלים אל החשבון הסופי בקופה.

התוצאה היא מעין "מס מלחמה" סמוי, שנגבה מכל משפחה בישראל דרך מחירים גבוהים יותר על מוצרי יומיום. הסתערות רגשית על המדפים רק מחריפה את המגמה ומשרתת את שורת הרווח של הקמעונאים.

תקציב המדינה: החשבון שהממשלה תצטרך לשלם

למלחמה יש מחיר ישיר גם בקופת המדינה. הסבב הקודם מול איראן, מבצע "עם כלביא", עלה לישראל כ-20 מיליארד שקלים בהוצאות צבאיות בלבד תוך 12 ימי לחימה. הערכות מומחים לגבי המבצע הנוכחי נעות בטווח דומה, בין 15 ל-25 מיליארד שקלים, תלוי במשך הלחימה ובעוצמתה.

הבעיה היא שתקציב 2026, שאושר בממשלה אך טרם עבר בכנסת, לא לקח בחשבון סבב לחימה נוסף. המשמעות: הגירעון הממשלתי, כלומר הפער בין מה שהמדינה מוציאה למה שהיא גובה, צפוי לפרוץ את התקרה שנקבעה. מדובר בבעיה מצטברת: בשלוש השנים האחרונות הגירעון כבר חצה את רף חמישה אחוזי תוצר, עם שיא של 8.2% ב-2024. הוצאה ביטחונית נוספת של עשרות מיליארדים תרחיב את הפער עוד יותר.

באוצר שוקלים להגדיר את מימון המבצע כהוצאה חד-פעמית שלא תיכנס לבסיס התקציב הקבוע. במקביל, אמנם עלו רעיונות לקצץ בהוצאות או להעלות מסים, אך בשנת בחירות הסיכוי למהלכים כאלה נמוך. גם אמון המשקיעים הבינלאומיים נפגע: פרמיית הסיכון של ישראל, מדד שמשקף כמה יקר למדינה ללוות כסף בשווקים, זינקה ב-13% תוך שבוע בלבד. ככל שהמלחמה תתארך, החוב הלאומי יגדל, והמחיר יתגלגל בהכרח אל האזרחים, בין אם דרך העלאות מסים עתידיות ובין אם דרך קיצוצים בשירותים ציבוריים.

הגורם שיכריע את עומק הפגיעה הכלכלית הוא משך הלחימה. ככל שהמשק שוהה יותר במצב חירום, הלחץ הולך ומתהדק: נפט יקר מייקר דלק והובלה, שקל חלש מקפיץ מחירי יבוא, ריבית גבוהה מכבידה על משכנתאות, ענף הנדל"ן קופא ורשתות השיווק מעלות מחירים.

המלחמה בחזית מתורגמת כמעט בזמן אמת לחשבון בסופר ובבנק. עד שהמצב יתבהר, ניהול תקציבי זהיר ומחושב הוא לא המלצה, אלא הכרח.