"אם ציפו מכם ל-100% פרודוקטיביות השבוע, תשקלו להתפטר"

המלחמה מול איראן הצליחה להסיח את דעתנו גם כשלא שהינו מרחב המוגן או מול החדשות. גם מי שלא חווה פגיעה פיזית או התמודד עם נזק בביתו – מתמודד עם ההשלכות הנפשיות: החרדה, המתח וחוסר הוודאות לא ממש אפשרו לנו להתנהל, ובטח שלא לעבוד כרגיל.

חלק מהמעסיקים הבינו את זה היטב. מייקרוסופט, למשל, העניקה לעובדיה 10 ימי חופשה בתשלום, ובמאנדיי העובדים קיבלו חופשה בשבוע הראשון למלחמה ועוד שלושה ימי חופשה בהמשך, לצד מענקים כספיים לטובת סיוע במימון בייביסיטר לילדים. אבל לא בכל מקום הגישה זהה, ובחלק ממקומות העבודה גילו העובדים בשבוע האחרון שמצפים מהם לתפקד כמו בשגרה.

אלון לניאדו (31) מרחובות, מנהל מכירות, שיווק ולוגיסטיקה ארצי בחברת היין הצרפתית LGCF ומרצה על משא ומתן, ביטא לאחרונה בלינקדאין את דעתו הנחרצת בנושא. "אם המנהל שלכם ציפה מכם למאה אחוז פרודוקטיביות בשבוע האחרון, תשקלו להתפטר", פסק. "אני יודע שזה ישרוף אותי בהרבה מקומות ויעצבן כל מיני מנהלים", הודה, אבל הסביר: "התופעה של מנהלים שדוחקים בעובדים שלהם לעבוד במאה אחוז פרודוקטיביות כאילו לא קרה כלום היא תופעה שמראה על ניתוק מחריד ואפילו נלוזות. מלחמה קיומית, חרדה, אי ודאות, ריח של אובדן באוויר – אלו לא תנאים לשיא התפוקה. המציאות אינטנסיבית מדי, והמוח עסוק בלהבין איך בכלל שורדים את היום. היצר האבולוציוני הישרדותי חזק יותר מהיעדים המקושקשים שנותנים לכם.

"אם הצלחתם בכלל לקום מהמיטה ולהיות בשישים אחוז, זה כבר ניצחון. תפסיקו לשפוט את עצמכם לפי סטנדרטים של שגרה בזמן שאתם חיים בתוך כאוס", המליץ לעובדים, מי שלא מבין את זה כנראה חי במצגת פאוור פוינט ולא בעולם האמיתי, והייתי אפילו נמנע מלעשות איתו עסקים מהסיבה שכנראה הוא לא רואה בכם כלום מלבד פוטנציאל רווח".

הפוסט של לניאדו זכה למאות לייקים, תגובות ושיתופים, ועורר דיון סוער בתגובות. רוב הגולשים הסכימו: "הגיע הזמן להציב גבולות ברורים לכאלה מנהלים: ביצועים מצוינים צומחים מתמיכה והקשבה, לא מלחץ ואטימות", כתבה אחת המגיבות. "מעסיקים שדרשו מהעובדים לעבוד כרגיל תלושים מהמציאות, ואני מניחה שהעובדים שלהם יבינו את זה במוקדם או במאוחר וישקלו אם להמשיך לעבוד שם", הוסיפה עוד מגיבה, "צריך לעשות רגע חשיבה מחדש, להבין מי מהעובדים בכלל פנוי לעבודה ומי חייב לקחת כמה ימים של שקט, אולי לעבוד חצאי ימים, משהו שיתאים לעובד ולמעסיק".

עוד מגיב הדגיש ש-100 אחוז הוא מושג גמיש, "בעיקר כשמדובר בעובדים בשר ודם עם רגשות ואירועים לאומיים ופרטיים בחייהם. מנהל שמצפה למאה אחוז כל הזמן יכול להעסיק סוכן AI או סוציופת. אפשר לקוות, לא לצפות, מי שמצפה למושלם סביר שיתאכזב".

אבל כמה גולשים דווקא התייצבו נגד הטענה של לניאדו: "כנראה שאף פעם לא היית מעסיק שצריך לשלם משכורות לעובדים", כתבה לו אחת המגיבות, ואחרת הוסיפה: "נתקלתי גם באנשים שלא מוכנים לתת 5% השבוע". "דווקא שמירה על שיגרה בזמן כזה שומרת על השפיות ועל יכולות הביצוע", טענה עוד מגיבה, "ככל ששוקעים יותר ועושים לעצמינו הנחות בגלל המצב, ההידרדרות תגיע מהר יותר. אם יש משהו נקודתי, אז צריך לטפל בו ולתת אמפתיה.  אבל לצאת ישר מתוך נקודה שבתקופת מלחמה לא צריך לתת מאה אחוז תפוקה, לא עובר לי בגרון. אין כמו שגרה כדי לנצח את המצב".

מגיבים רבים הציעו לאמץ פתרון ביניים: "אפשר לקחת כמה ימים לעשות קליברציה מנטלית למה שקורה ואז לחזור לדלוור אחרי שבוע וחצי שבועיים כשמסתגלים. אף משקיע לא יברח ואף עסק לא יקרוס מכמה ימים של הסתגלות", הציע אחד המגיבים, ועוד מגיב הצטרף: "כולנו אנושיים ולגיטימי שהמצב הקיים יגרום לנו לעשות פחות, אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לשאוף למקסימום. לבקש מהעובד לעשות את ה-100% שהוא יכול בתקופה הזו. כל מקרה הוא אישי, אבל יש גם כאלה שלא לוקחים אחריות. אם המצב יימשך, עסקים לא יוכלו לשרוד בלי עובדים מחויבים".

הקש שעלול לשבור את הגב של העובדים

"אני מבין את החשיבות של עסקים להישאר רווחיים, עם זאת חשוב להבין שהמשאב החשוב ביותר לעסק הוא העובדים שלו", אומר לניאדו בשיחה עם mako, "לאור הנסיבות הקשות שלנו אני מצפה ממנהלים להכיל את העובדים שלהם ולהבין שהאיום הקיומי עלינו גדול מחשיבות העסק, במיוחד אם אתה לא הבעלים". בעיניו, עובד שנתקל בסיטואציה כזו צריך לעשות חושבים, "ולהבין האם מתאים לו לעבוד במקום שלא מכיל אותו ודוחק אותו לקצה כשהביטחון האישי שלו בסכנה. לא אמרתי שבהכרח צריך להתפטר עכשיו, אבל ראוי לשקול למי אתה נותן את הזמן שלך באופן כללי", הוא אומר.

לניאדו לא מתעלם משפעת המלחמה על יציבות העסקים. "חשוב לכלכלה שלנו שעסקים ימשיכו להתקיים, אבל אני לא חושב ששבוע אחד שבו עובדים ולא מצליחים לתת 100 אחוז זה מה שימוטט את העסק, במיוחד כשבתחזיות מעריכים שזה לא ייקח יותר משבועיים-שלושה", הוא אומר, "אם המצב הזה יימשך לאורך זמן, אני מאמין שהישראלים מספיק חזקים על מנת להסתגל למציאות ולהמשיך לעבוד באופן רגיל".

יועץ הקריירה עידן אפלמן מסכים: "כדי שנוכל לתפקד במקסימום ולמצות את הפוטנציאל שלנו בעבודה, אנחנו צריכים להיות במצב נפשי יציב. מאז שהתחילה המלחמה עם איראן יש דברים שמאוד מערערים אותנו, וצריך להבין שהאנשים שמתמודדים עם המלחמה הם אותם אנשים שצריכים להתמודד עם העבודה. אי אפשר להפריד ביניהם. הציפייה הזאת לתפקד במאה אחוז, בטח בטווח המיידי, היא לא ריאלית". אפלמן מזכיר גם שהמלחמה עם איראן מתווספת על קושי שכבר קיים – המלחמה בעזה. "זה עוד לבנה על הגב המאוד כואב שלנו, והאטימות של המעסיקים היא עוד לבנה, שכבר יכולה לשבור בן אדם".

כבר במוצאי שבת שאחרי פרוץ המלחמה באיראן, אפלמן החל לקבל דיווחים על התנהלות קשה של מעסיקים כלפי עובדים. "מנהל אחד אמר לעובדים שיבואו לעבוד, כי זה יסיח את דעתם – כאילו הוא יכול לקבוע לעובדים מה יסיח את דעתם. אם אני במצב של חרדה וחוסר וודאות, זה לא שאני אבנה אקסל או מצגת ואשכח מההשכמה בחמש לפנות בוקר מהאזעקות. עוקבת אחרת שנתקעה בחו"ל עם בעלה כשהילדים שלה בארץ סיפרה שהדבר הראשון שהמעסיק אמר לה זה שתקנה לפטופ כדי שתוכל לעבוד. עוד עוקבת ביקשה לעבוד מהבית כי בעלה במילואים בעזה והילדים בלי מסגרות, והכריחו אותה לקחת יום חופש. המעסיקים לא רק לא מבינים שבמצב כזה לגיטימי להיות פחות אפקטיבי, אלא גם לא מבינים שאפשר להיות אפקטיביים מהבית. זה מראה על תרבות ארגונית שפשוט לא יודעת לראות את העובד בדברים שמעבר".

אפלמן ממליץ למנהלים להבין שהעובדים שלהם הם בני אדם שמושפעים מהאירועים, כל אחד בדרכו. "המעסיקים חייבים להקשיב לעובדים, להראות להם שהם מבינים אותם, ושיש פה הדדיות. לפעמים עובד צריך לתת מעצמו יותר, ולפעמים המעסיק. בעולם אידיאלי, אם זה נעשה באופן בריא, זה מתאזן", הוא אומר.

לעובדים שנתקל בדרישות כאלה מהמעסיק, הוא ממליץ, קודם כל, לנסות לדבר. "אם יש לכם אפשרות לשיח קרוב עם המנהל, נסו לשקף לו את המצב שלכם. נסו גם להבין מאיזה מקום הדרישות שלו מגיעות – יכול להיות שגם המנהל נמצא באיזשהו לחץ, כי גם למנהלים יש את האחריות שלהם. בסופו של דבר הבסיס להכל זה שיח, והרבה מהבעיות שלנו היו נפטרות אם פשוט היינו יושבים ומדברים". יחד עם זה, הוא מדגיש, "גם אם עכשיו המנהל כועס או צועק עליכם, חשוב לדעת להציב את הגבולות שלכם. הבריאות הנפשית שלכם היא מעל לכל".

אפלמן ממליץ לנסות ולהבין האם מדובר במקרה נקודתי או בדפוס חוזר של המנהלים – "גם מנהלים חווים את המלחמה ולכן יכולים לטעות בלהט הרגע ולהגיד דברים שהם לא מתכוונים אליהם. אבל אם אין לקיחת אחריות, ומסתכלים על העובד בתור כלי עבודה ולא כמי שנמצא איתם באותה סירה, יכול להיות שזה הרגע להתחיל לתכנן את הצעדים לעתיד. לנשוך שפתיים ולהמשיך כרגע, ובמקביל לדעת שאחרי שהמצב קצת יתבהר, תתחיל לחפש מקום עבודה חדש, כי זה לא מקום שיהיה איתך ברגעים קשים".

"מעסיקים צריכים להבין שהעולם הולך קדימה, ולפעמים דברים צריכים להתחיל להיעשות בדרך אחרת", מסכם אפלמן, "גם אם צריך לתת מענה ללקוחות בחו"ל, למשל, לא חייבים לעשות את זה מהמשרד. אם העובד לא ישן בלילה, אפשר לתת לו להשלים שעות שינה ביום ולעבוד בערב. צריך לדעת לגלות גמישות. זה קרה גם  בתקופת הקורונה – חברות שניסו להיאחז במוכר נתקעו במקום, והחברות שהתאימו את עצמן למצב הן אלו שפרחו. זמן משבר הוא גם זמן לעשות חושבים ולשקול לשנות את האופן שבו אנחנו עושים דברים".