חצי מיליון ישראלים בדקו את עמדותיהם, ועכשיו תורן של המפלגות להשיב

מחר ילכו אזרחי ישראל לקלפיות. לכאורה, מערכת הבחירות הנוכחית אינה שונה בהרבה מקודמותיה. שוב אנחנו עוסקים בגושים, בחרמות, בשאלת נתניהו ובאפשרויות להרכבת הממשלה הבאה. שוב נדמה שהשאלה המרכזית היא מי יישב עם מי, ולא מה יעשו הנבחרים ביום שאחרי.

אבל מתחת לשיח המוכר הזה מתרחש שינוי עמוק יותר. החברה הישראלית של 2026 אינה החברה הישראלית של לפני ארבע שנים. היא עברה משבר חוקתי ופוליטי, אסון 7 באוקטובר, מלחמה ממושכת וטלטלה באמון במוסדות המדינה. כל אלה שינו את האופן שבו ישראלים מבינים פוליטיקה, ובעיקר את השאלות שהם מצפים מנבחרי הציבור שלהם לענות עליהן.

השבוע חצה מצפן הבחירות, מיזם משותף של מכון תכלית ומאקו, את רף חצי מיליון המשתמשים. המצפן מאפשר לכל אזרח להשוות בין עמדותיו בסוגיות מדיניות מרכזיות לבין עמדות המפלגות. הוא אינו מבקש לומר לאנשים למי להצביע, אלא לאפשר להם להבין טוב יותר על מה הם מצביעים.

חצי מיליון משתמשים אינם מדגם מייצג של החברה הישראלית, ואין להסיק מהם כיצד יצביע הציבור. זו גם לא הייתה המטרה שלנו מלכתחילה. אבל היקף השימוש בכלי שמבוסס על שאלות מדיניות, ולא על סיסמאות או זהות מפלגתית, מעורר מחשבה, וגם מצביע על הזדמנות: להפוך את העניין בפוליטיקה למעורבות אזרחית, ואת המעורבות הזאת לאחריות לעתידה של המדינה.

מאז 2023 נחשף הציבור הישראלי לשאלות שבעבר נחשבו לנחלתם של מומחים. חוקי יסוד, סמכויות הרשויות ומינוי שופטים הפכו לחלק מהשיחה היום-יומית. אחרי 7 באוקטובר נוספו שאלות על תפיסת הביטחון, אחריות שלטונית ותפקוד מוסדות המדינה. למדנו, לעתים בדרך הכואבת, שהחלטות על תקציבים, מינויים וסדרי עדיפויות אינן עניין מקצועי ומרוחק. הן משפיעות ישירות על חיינו.

הבחירה הדמוקרטית נשענת באופן טבעי גם על ערכים, זהות ואמון במנהיגות. אבל לצדם נדרשות תשובות לשאלות מדיניות: כיצד מתמודדים עם אתגרי הביטחון? איך מחזקים את הכלכלה? ומה מציעות המפלגות בסוגיות המשפט והגיוס? אין עליהן תשובה אחת מוסכמת, ודווקא משום כך חשוב שהחלופות יהיו ברורות. כשמי שמבקשים את קולנו בקלפי ואת אמוננו נדרשים להציג מה יעשו ולא רק מי הם לא יהיו, הם מציגים בפנינו שטר ושובר בצידו. במערכת הבחירות הבאה נוכל לשאול אותם: האם קיימתם? האם היעדים שהצבתם לשיפור חיינו התממשו במציאות? כך נוצרת אחריות בדמוקרטיה.

כשיצאנו לדרך עם המצפן, ביקשנו להחזיר את המדיניות למרכז מערכת הבחירות. מאחוריו עומד בסיס נתונים של 60 סקרים, 2,600 שאלות וכמעט 46 אלף משיבים. והיה, חצי שנה לאחר מכן, חצי מיליון ישראלים בחרו לבחון את עמדותיהם בסוגיות מהותיות. ואולי במובן מסוים אפילו הצלחנו יותר מדי.

תסתכלו על המשברים והסערות של מערכת הבחירות הנוכחית. לצד מאבקי הגושים והזהויות המוכרים, אירועי השבוע האחרון התנהלו דווקא סביב נושאי מדיניות: החל מראש ממשלה שמתראיין בפודקאסט כלכלי ונדרש להשיב כיצד הוא רואה את עתיד המשק בעידן של בידוד בין-לאומי גובר, ועד ראש מפלגה שביססה את הקמפיין שלה על מתינות בסוגיות משפטיות, ומוצאת את עצמה נדחקת ציבורית לאמץ עמדת מדיניות חדה שמאותתת לציבור בבירור על כוונותיה. בשני המקרים קיבל הציבור תשובות על מהות, בנושאים שלעתים בקמפיין יש נטייה להצניע. אם הן טובות יותר או פחות, זה כבר עניין לבוחר. הוויכוחים על מדיניות כבר אינם מתקיימים רק בשולי הקמפיין. הם הופכים בעצמם לאירועים שמעצבים את מערכת הבחירות.

ובכל זאת, כדאי לשאול: כמה מהמפלגות הציגו בחודשים האחרונים תמונה ברורה של ההישגים שלהן, של המדיניות שהצליחו לקדם ושל האתגרים שעוד נותרו לפניהן? כמה הסבירו לא רק מה צריך לשנות, אלא איך? סיסמאות ומאבקים פוליטיים הם חלק מבחירות, אבל הם אינם תחליף לתוכניות עבודה ולהישגים של ממשלה. הציבור לא מצביע רק כדי שמפלגה תנצח, אלא בתקווה שתוכל לשפר את המציאות.

ויש שאלה נוספת, הפעם אלינו. הסתכלו ימינה ושמאלה, שאלו את חבריכם: למה אתם מצביעים כמו שאתם מצביעים? מתוך הזדהות, חשש מהחלופה, נאמנות למחנה או אמונה במדיניות שתשפר את המציאות? כל אלה שיקולים לגיטימיים. אבל ראוי לשאול גם איזו מציאות אנחנו מבקשים לתקן, ומי מסוגל לעשות זאת.

אחרי השנים שעברנו, קל להבין את העייפות, התסכול וחוסר האמון. אבל אסור לתת להם להפוך לאדישות. חצי מיליון המשתמשים במצפן משאירים מקום לאופטימיות: הציבור מוכן לעסוק בשאלות מורכבות. כעת הגיע הזמן שגם המערכת הפוליטית תעמוד ברף הזה.

ומילת הפחדה אחרונה: צאו להצביע. בין שאתם בוחרים מתוך תפיסת עולם ובין שמתוך חשש או תקווה, הימנעות מהצבעה אינה מבטלת את ההכרעה. אם לא תשתתפו בה, הפחדים, התקוות וסדרי העדיפויות של אחרים יכריעו גם עבורכם. האחריות לעתידה של ישראל מתחילה בקלפי, ונמשכת בדרישה למדיניות ברורה ולהנהגה שמסוגלת לממש אותה.

הכותב הוא ראש תכלית, המכון למדיניות ישראלית