כלכלנים מדברים מלחמה: בזמן שהכלכלה היא ללא ספק נדבך משמעותי במאמץ המלחמתי, כלכלנים עדיין מתקשים לאמוד את גודל הנזק שאירע - וסוברים שיש צורך להבין כיצד הכול התחיל. "לאחר המחדל הצבאי-מודיעיני הקולוסאלי הזה, נדרשת הממשלה הכושלת ביותר בתולדות ישראל לא רק למהלכים צבאיים הרי גורל, אלא גם למהלכים כלכליים, מהירים וחשובים", טוען הכלכלן הבכיר פרופ' ערן ישיב, מביה"ס לכלכלה ע"ש איתן ברגלס באוניברסיטת תל אביב.
לדעתו, שר האוצר הנוכחי אינו מסוגל לבצע זאת. "יש להחליפו מידית", טוען פרופ' ישיב, "ורצוי בידי מינוי מקצועי". לדבריו, השר החדש יכול וצריך להיעזר בנגיד אמיר ירון, שתפקידו הנוסף הוא יועץ כלכלי לממשלה. "על הממשלה בהזדמנות זו להאריך באופן מלא ופורמלי את מינויו. קבינט החירום שהוקם אתמול צריך להבין שניהול הכלכלה הוא חלק מהותי במאמץ המלחמתי".
על פי פרופ' ישיב, משרד האוצר צריך לפעול בשני מסלולים במקביל, כשבכל אחד מהם מדובר במיליארדי שקלים. "ראשית, יש לבצע העברות כספים מידיות לבתי החולים, למערכי החירום האזרחיים, לתקצוב תחבורה ייעודית לפינוי ולהעברה, לקליטת תושבים של אזורי לחימה בדיור זמני, למערכי תמיכה סוציאליים בנפגעי הלחימה ולתמיכה כספית באזרחים שתעסוקתם נפגעה - כולל עצמאים. התמיכה הזו צריכה להיות מהירה וגדולה, כפי שנהגו בעת משבר הקורונה במדינות רבות, כולל – באיחור ובאיטיות – בישראל".
שנית, מסביר פרופ' ישיב כי מאחר והגירעון התקציבי נמצא במגמת עלייה, יש לעצור בו-זמנית את הקצאות הכספים הקואליציוניות, ובכללן את העברות הכספים החדשות לחרדים. לדבריו, מדובר בכספים הנכללים במסגרת התקציב שכבר אושר. לבסוף, מסביר הפרופ' כי "יש להקים למען מטרות אלו צוות ייעודי במשרד האוצר, אשר יוכל להיעזר במומחים כמו ראשי אגף התקציבים בעבר הקרוב".
"דרושה ראייה מקצועית שאינה פוליטית או סקטוריאלית"
הכלכלן הבכיר פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרן למדיניות כלכלית בביה"ס טיומקין לכלכלה באוניברסיטת רייכמן, טוען כי בעקבות המלחמה נדרשים צעדים חיוניים לשמירה על האיתנות הכלכלית והחברתית של המדינה. "בסיסם של צעדים אלו היא ראייה מקצועית שאינה פוליטית או סקטוריאלית, אשר יכולה לתרום ללכידות כלכלית וחברתית. כל סטייה מהם, תרחיב לאין שיעור את הפגיעה החברתית והכלכלית בארץ, וכן תיפגע באמון במשק מצד אזרחי המדינה והעולם, וגם מצד המשקיעים - לרבות חברות דירוג האשראי".
לדבריו, "המלחמה הנוכחית דורשת שינוי תקציבי והעמדת תקציב חירום לצרכי מימון הוצאות המלחמה. החלק הגדול צריך ללכת לתקציבי הצבא, אשר אחראי על מלאי ציוד צבאי ואישי לחיילים בחובה ובמילואים. לצד זאת, צריך שתקציבים יופנו לפיצויים מיידיים למשפחות הנפגעים, וכן לטובת קיום מידי. נדרשים גם תקציבים מיוחדים לרשויות המקומיות, לרשויות הרווחה וכן הלאה. את התקציבים והפיצויים, לרבות פיצויי הרכוש, יש לספק באופן מידי וללא המתנה לחשבונות רשות המיסים ולפיצויי רכוש, וללא בירוקרטיה. יש להקים לאלתר יחידות טיפול בנפגעים מכל הסוגים, ועבור כל הפונים - כולל תיירים. צרכים אלו ימומנו בתקציב חירום, וידרשו תקציב גדול אשר ילך ויגדל ככל שהמלחמה תמשך".
בנוסף, פרופ' אקשטיין מסביר כי כרגע זורמים כספים פרטיים אדירים מצד התורמים, ואין זה סביר שאלו יחליפו את המימון של מדינת ישראל להוצאות הללו. "ממשלת ישראל צריכה לקחת על עצמה את הטיפול בכל צרכי הצבא וצרכי האזרחים אשר משרתים ונפגעו או אשר יפגעו ממלחמה קשה זו. המדינה צריכה להכריז על הטיפול בהעברה מהירה של פיצויים ותקציבים כמשימה מיידית של הממשלה, ולטפל בנושא ללא לאות, באופן מקצועי ואפקטיבי".
הסטת תקציבים במקום העלאת מיסים והגדלת הגרעון
עוד ממליץ פרופ' אקשטיין כי את ההוצאות התקציביות הגדולות יש לממן מהתוספות התקציביות ומהכספים הקואליציוניים, על סך כ-14 מיליארד שקל (תקציב 2023 ו-2024), שאותם קיבלו מפלגות הקואליציה מאז הוקמה הקואליציה הנוכחית. כמו כן, לדבריו יש לפחות מיליארד שקל שעברו למשרדים ממשלתיים – אשר אינם תומכים בחוזק הכלכלי של המדינה, אלא מהווים תמיכות סקטוריאליות לא סבירות. לדבריו, "העיקרון הכלכלי שלפיו אנו ממליצים על הסטת התקציבים, הוא שהוצאות אלו ניתנו במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, ולכן אינן משמשות כהוצאות תומכות צמיחה או למען שיפור פריון העבודה במשק. להיפך, סעיפים קואליציוניים אלו פוגעים בתמריצים לעבודה".
לכן, על פי פרופ' אקשטיין, אין לממן הוצאות אלה באמצעות העלאת מיסים או בידי הגדלת הגרעון בשלב זה. "אלו הן חלופות שיעמיקו את הפגיעה הכלכלית הצפויה למשק. עם זאת, תגובה מהירה ואפקטיבית להעברת הכספים הנדרשים, לצד המשך פעילותו הכלכלית של המשק - ישדרו גם לאויבים שלנו שהמשק הישראלי מסוגל להתמודד עם הכשל הנוראי שקרה. ובפרט, שאנחנו לא לפני נקודת מפנה בכלכלה. מסר כזה יחליש את המוטיבציה של האויבים שלנו לפתוח במערכה גם בצפון הארץ".
פרופ' אקשטיין גם סבור, כי אחריותו של ראש הממשלה היא לוודא ששר האוצר המכהן יוכל לתמוך בשינויים הכלכליים הנדרשים בעת הזו, ואם יעלה צורך – ניתן להחליפו. לסיכום, הוא אומר כי עדיין קיים קושי לתת אומדן כלכלי לגבי היקף הפגיעה הצפויה לכלכלה. לדבריו, "הקושי נובע מאי-הוודאות הגדולה לגבי התפתחות המלחמה, וגם מכך שטרם הוגדרו מטרות ויעדי המלחמה. עם זאת, העקרונות שפורטו לעיל יביאו לפגיעה הכלכלית הקטנה ביותר, לאור המלחמה הקשה שבה אנו נמצאים. מהלכים אלו חייבים להיעשות באופן פומבי ומיידי, תוך שימוש ביכולות חישוביות של רשות המיסים והביטוח הלאומי. על פי חישובים ממלחמות עבר, ההיקפים הנדרשים אינם עולים על 15-16 מיליארד שקלים – סכומים שאושרו לאחרונה לצרכים סקטוריאליים, אשר חשיבותם למשק היא בעיקרה שלילית".
"עלויות המלחמה בהערכה גסה: לפחות 27 מיליארד שקל"
מודי שפריר, אסטרטג ראשי בבנק הפועלים, טוען כי עלויות המלחמה והעלייה הצפויה בגירעון, יעמדו בהערכה גסה על לפחות 1.5% מהתוצר במדינה, כלומר לפחות 27 מיליארד שקל. המשמעות של כך היא גידול בגירעון של לפחות 1.5% מהתוצר בשנה הקרובה. לצורך ההשוואה, מבצע "צוק איתן" הוערך ב- 0.6% מהתוצר הכולל.
ניסיון העבר מלמד גם כי פגיעת המלחמה בתוצר צפויה להתבטא בעיקר בנתוני הצריכה ובנתוני התיירות, אך הגיוס הגדול מאוד של כוחות המילואים הפעם, וההערכה כי המלחמה תערך שבועות רבים, צפויים להוביל לפגיעה ממשית יותר בכלכלת ישראל בהשוואה לסבבי לחימה קודמים. באוצר ציינו אתמול, כי "לאירוע צפויות להיות השפעות משמעותיות על המשק, והערכתן נעשית בזהירות ובמקצועיות, תוך שימת-לב לאי-הוודאות הגבוהה השוררת ביחס להתפתחות האירועים ומאפייניהם".
עם זאת, ניסיון העבר מלמד כי כלכלת ישראל מתאוששות במהירות יחסית מפגיעה בתוצר הנובעת מעימותים צבאיים.
"נראה פחות עליות מחירים והעלאות בריבית"
ההערכה הקיימת היא שהפיחות בשקל, גם לאחר תוכנית ההתערבות של בנק ישראל, מגבירה את הסבירות להעלאת ריבית קרובה ב-23 באוקטובר. יחד עם זאת, הפגיעה בכלכלה המקומית עשויה להוביל בהמשך להתמתנות האינפלציה. בנוסף, מטעמי סולידריות, נראה כי חברות ותאגידים גדולים יתקשו להעלות מחירים בתקופת המלחמה וגם לאחריה - כך שבהחלט ייתכן כי המלחמה תוביל בהמשך להורדת ריבית בנק ישראל, מוקדמת מהצפוי.
אינפלציה ופגיעה בתשתיות חיוניות
התחזקות הדולר, לצד הסבירות הרבה כי האוצר יאלץ לבטל (החל מחודש נובמבר) את סבסוד מס הבלו (בעלות של למעלה מחצי מיליארד שקל בחודש) - צפויים להוביל לעליית האינפלציה בטווח הקצר. לצד זאת, עימות מתמשך ורחב אשר ישפיע על הפעילות בכל הארץ, ואולי אף ישתק אותה - יביא לירידת היצע הסחורות המגיעות מהנמלים, ולפגיעה בתעשייה המקומית. בנוסף, פגיעה אפשרית בתשתיות חיוניות כמו גז טבעי, עלולה להוביל גם כן לעליית מחירי החשמל, במיוחד לאור ההיחלשות החדה של השקל.
בין הגורמים הנוספים שמביאים להאטה, מציין שפריר את הירידה החדה בתיירות הנכנסת, אשר התאוששה באופן איטי למדי במבצע "צוק איתן". "התיירות שבה לאותה הרמה שהייתה לפני הלחימה, רק לאחר יותר משנה", הוא אומר. גם באשר למחירי השכירות, מסביר שפריר כי הסולידריות של המשכירים עשויה למתן את קצב עליית המחירים בתקופת המלחמה ולאחריה.
לבסוף, הורדת מכסים צפויה גם כן, על מנת לאפשר ייבוא נרחב יחסית של מוצרי מזון בסיסיים, ללא פגיעה נוספת באזרחים. השפעה נוספת עשויה להירשם בצורת קיצוצים תקציביים במשרדים חברתיים, בשל עלייה בגירעון כתוצאה מגידול חד בהוצאות הביטחון.
יתרות המט"ח גבוהות
בנק ישראל הודיע אתמול (ד') על "תוכנית למכירת מט"ח בהיקף של עד 30 מיליארדי דולרים", על מנת לחזק את השקל הישראלי. בהודעה נמסר, כי "הבנק יפעל בתקופה הקרובה בשוק ככל שיידרש, על-מנת למתן את התנודות בשער השקל, ולספק את הנזילות הנדרשת להמשך הפעילות הסדירה של השווקים".
שפריר מציין כי נכון לסוף חודש ספטמבר, היקף יתרות המט"ח עמד על רמה גבוהה מאוד – קרוב ל-200 מיליארד דולר, כלומר 38.1% תוצר. לדבריו, לישראל יש עודף מבני במאזן התשלומים, ולכן גם אם השקל ימשיך להיחלש בטווח הקצר, לא קיים כעת חשש ממשי ממתקפה ספקולטיבית על בנק ישראל.
באשר לשאלה האם בנק ישראל יכריז על תוכנית לרכישת אג"חים כמו במשבר הקורונה, משיב שפריר כי "נראה שבטווח הקצר בנק ישראל ישתדל להימנע מכך, כי בניגוד לתקופת הקורונה, האינפלציה בעת הנוכחית גבוהה - ובנק ישראל נמצא בתהליך של ריסון מוניטארי".