המדינה מקצצת בפיתוח - והמשפחות הערביות עוזבות

לקראת הבחירות, כאשר שאלת היחסים בין יהודים לערבים שבה למרכז השיח הציבורי, שוק הדיור מציג תמונת מצב שונה: יותר ויותר משפחות ערביות אינן רואות עוד בגבולות היישוב שבו נולדו את גבולות שוק הדיור שלהן. המעבר לערים בעלות רוב יהודי אינו תופעה חדשה, אך ממדיה מתרחבים משמעותית בצל מדיניות התכנון.

לפי שנתון החברה הערבית, כ-8.3 אחוזים מהאזרחים הערבים בישראל מתגוררים כיום בערים המעורבות, בעוד שכ-41 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית כולה מתגוררים ביישובים עירוניים לסוגיהם. המעבר לערים המעורבות מקבל דחיפה משמעותית ממצוקת הקרקעות ביישובי המקור. תחקיר "שומרים", שפורסם לאחרונה, חושף שינוי במדיניות התכנון כלפי יישובים ערביים ודרוזיים, שבמסגרתו צומצמו בשנה האחרונה מאות דונמים משטחי פיתוח שכבר קודמו במשך שנים במוסדות התכנון.

על פי התחקיר, בחודש פברואר החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לגרוע 140 דונם מתוכנית הפיתוח של סכנין ו-480 דונם מתוכנית עראבה. בנוסף הומלץ לגרוע כ-150 דונם מתוכנית עילבון, ובכיסרא-סמיע הוקפאה תוכנית שהייתה אמורה להוסיף כ-850 דונם ליישוב.

במרכז התחקיר עומד סעיף 8ג' בהחלטת ממשלה 2586, שעסקה במקור בפיתוח היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. הסעיף קובע כי בתכנון יש להתחשב בתחזיות גידול אוכלוסייה עד שנת 2065. לפי התחקיר, הסעיף, שקודם בין היתר על ידי שרת ההתיישבות אורית סטרוק, הפך בפועל לעיקרון תכנוני המיושם גם ביחס ליישובים ערביים שאינם דרוזיים או צ'רקסיים.

במנהל התכנון דוחים את הטענה למדיניות מגזרית ומבהירים כי ההחלטות מתקבלות משיקולים מקצועיים בלבד, ובהם תחזיות אוכלוסייה, יעילות השימוש בקרקע ושמירה על שטחים פתוחים. ממשרד ההתיישבות נמסר בתגובה כי במשך שנים קודמו בחברה הערבית תוכניות בהיקפים שאינם תואמים את צורכי האוכלוסייה, וכי המטרה היא לקבוע כללים אחידים לכלל היישובים. מנגד, נציגי הרשויות הערביות מזהירים כי צמצום עתודות הקרקע יחריף את מצוקת הדיור וימנע מהיישובים להתפתח בעשורים הקרובים.

כמעט שליש מהתושבים בעכו ובלוד

התוצאה הישירה של הקטנת עתודות הקרקע היא הגברת הביקוש לערים הסמוכות. נוף הגליל היא דוגמה בולטת למגמה. העיר, שהוקמה בשנות החמישים כנצרת עילית, הפכה לעיר מעורבת בעקבות מעבר של משפחות מנצרת ומהיישובים הסמוכים. כיום, שיעור האוכלוסייה הערבית בעיר מגיע כבר לכ-29 אחוזים.

גם בערים אחרות נרשמת נוכחות משמעותית: בלוד שיעור התושבים הערבים עומד על כ-31 אחוזים, בעכו כ-32 אחוזים, ברמלה כ-24 אחוזים, במעלות-תרשיחא כ-22 אחוזים, ובחיפה כ-12 אחוזים. בתל אביב - יפו הנתון העירוני נמוך יותר ועומד על 4.5 אחוזים, אף שביפו עצמה הנוכחות משמעותית בהרבה.

עבור משפחה שמחפשת דירה, השיקולים הם בדרך כלל פרקטיים: היצע דירות, נגישות לתחבורה ציבורית, מוסדות חינוך וקרבה למקומות עבודה. עורך הדין ומהנדס הבניין נאיף אבו סוויס, מייסד גזית הנדסה, מסביר את הפער בין המציאות בשטח לבין הדרך שבה היא מוצגת בציבור.

"כשמשפחה ערבית מנצרת קונה דירה בנוף הגליל, או משפחה מאחד הכפרים בצפון בוחרת לעבור לחיפה, זה לא מהלך לאומני", מסביר אבו סוויס. "אנשים לא קונים דירה כדי לכבוש עיר ולא לוקחים משכנתה בשם אידיאולוגיה. הם רוצים בדיוק את מה שמשפחה יהודית רוצה: דירה טובה במחיר שהיא מסוגלת לשלם, בית ספר טוב לילדים, כבישים, תחבורה, מסחר ומקום עבודה קרוב".

באשר לנוף הגליל, מוסיף אבו סוויס: "לפני כמה עשורים כמעט לא חיו בה ערבים והיום מדובר בחלק משמעותי מאוד מאוכלוסיית העיר. זה לא קרה בעקבות החלטה פוליטית אחת. זה קרה משום שאנשים הסתכלו סביבם, ראו עיר סמוכה עם היצע מגורים ושירותים ובחרו לגור בה".

"החיים עצמם מורידים הרבה מאוד חומות"

כאשר קרוב לשליש מתושבי ערים כמו עכו, לוד ונוף הגליל הם ערבים, תכנון שכונות, בתי ספר ומרחבים ציבוריים דורש היערכות מותאמת. אבו סוויס סבור כי דווקא במפגש היום-יומי טמון פוטנציאל אמיתי: "דו-קיום אמיתי לא מתחיל בכנס ולא מסתיים בסיסמה. הוא מתחיל כשהשכן שלך יהודי ואתה ערבי, או להפך, ואתם נפגשים בבוקר בחניה, הילדים משחקים באותו פארק ושניכם מתלוננים על הארנונה ועל המשכנתה. החיים עצמם מורידים הרבה מאוד חומות".

עם זאת, מגורים באותה עיר אינם מבטיחים שוויון. מחקרים מצביעים על פערים מתמשכים בייצוג הפוליטי ובחינוך. מבחינת אבו סוויס, על המדינה להתערב כדי לנהל את התהליך: "אם אנחנו כבר רואים משפחות שעוברות בין יישובים ומחפשות את המקום הטוב ביותר עבורן, המדינה צריכה להבין שהמפה הישנה משתנה. צריך לתכנן שכונות שמתאימות לכולם".

"אני לא רואה במשפחה ערבית שקונה דירה בעיר בעלת רוב יהודי איום", הוא מסכם. "אני רואה אזרח ישראלי שמקבל החלטה כלכלית. ואם אנחנו רוצים באמת לדבר על דו-קיום, אולי צריך להפסיק לחפש אותו רק בפוליטיקה ולהתחיל להסתכל על מה שקורה בשטח".