מי העיר שמרוויחים בה הכי הרבה כסף?

ברבע שעה נסיעה על כביש החוף אפשר לעבור מישראל שמרוויחה כמו מדינת הייטק מערבית, לישראל שמתקשה לסגור את החודש. דוח השכר החדש של הביטוח הלאומי ממפה את המדינה לפי תלוש המשכורת, והתוצאה לא משתמעת לשתי פנים: יש ערים שבהן משכורת של 23 אלף שקל היא הנורמה, ויש ערים שבהן גם 9,000 שקל נחשבים הישג.

הדוח החדש של הביטוח הלאומי חושף מפת שכר חדה וברורה בישראל של 2025: ערי ההייטק במרכז טסות למעלה, ערי הפריפריה והחברה החרדית והערבית נשארות מאחור, והפערים רק מתרחבים.

אם מסתכלים על המספרים, התשובה לשאלה באיזו עיר מרוויחים הכי הרבה כסף כבר לא באמת מפתיעה. על פי דוח השכר המלא של הביטוח הלאומי למחצית הראשונה של 2025, הרצליה ניצבת בראש טבלת הערים הגדולות בישראל עם שכר חודשי ממוצע של 22,951 שקל לשכיר. מיד אחריה רעננה עם 22,565 שקל, מודיעין-מכבים-רעות עם 22,512 שקל ותל אביב עם 22,359 שקל. ארבע ערים, כולן במרכז הארץ או בסמוך לו, כולן נהנות מקרבה למוקדי תעסוקה עתירי שכר ובעיקר מענפי ההייטק, הפיננסים והטכנולוגיה המתקדמת.

הענפים שבהם השכר הגבוה ביותר הם אספקת חשמל, גז, קיטור ומיזוג אוויר עם שכר ממוצע של 31,922 שקל, ומידע ותקשורת עם כ-30,256 שקל. אלו בדיוק הענפים שמרוכזים סביב אזורי תעסוקה במרכז, בהרצליה פיתוח, ברמת החייל, במתחמי ההייטק של רעננה ומודיעין. מנגד, ענפי שירותי אירוח ואוכל, חינוך ורווחה מציגים שכר נמוך משמעותית, לעיתים פחות ממחצית מהממוצע במשק.

אבל הסיפור האמיתי מתחיל כשמעמיקים מעט מתחת לממוצע. השכר הממוצע במשק כולו עומד על 15,098 שקל, עלייה ריאלית של כ-5.4% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, נתון שמעיד לכאורה על שוק עבודה חזק ופעיל גם בצל מלחמה ממושכת וחוסר ודאות כלכלי. אלא שהשכר החציוני, זה שמספר מה באמת מרוויח רוב המשק, עומד על 10,586 שקל בלבד. פער של 43% בין הממוצע לחציוני, שממחיש עד כמה קומץ משכורות גבוהות מושך את הממוצע כלפי מעלה ומשאיר את רוב העובדים הרחק מאחור.

הפערים הללו מתורגמים היטב למפה גיאוגרפית. בזמן שבהרצליה, רעננה ובמודיעין השכר החציוני עצמו חוצה את רף ה-14 אלף ואף מגיע לשיא ארצי של 16,402 שקל במודיעין, יש ערים שבהן גם הממוצע נשאר חד-ספרתי. מודיעין עילית סוגרת את הרשימה עם שכר ממוצע של 8,161 שקל בלבד, אחריה רהט עם 9,548 שקל, בני ברק עם 9,563 שקל ונצרת עם 9,924 שקל. אלו פערים של כמעט פי שלושה בין עיר לעיר בתוך אותה מדינה, בתוך אותו שוק עבודה רשמי .

זו כבר לא רק שאלה של מקצוע או השכלה, אלא של קוד גיאוגרפי. מי שגר ליד צירי תעסוקה עתירי הון אנושי נהנה לא רק ממשכורת גבוהה יותר, אלא גם מאופק קידום רחב יותר. מי שנמצא מחוץ למעגל הזה, גם אם הוא עובד קשה לא פחות, נשאר מאחור. הנתונים של הביטוח הלאומי מראים שהפער הזה כבר מוטמע במבנה המשק.

כמה מרוויחה אישה וכמה מרוויח גבר?

והפערים לא נעצרים רק בין ערים. הדוח מצביע גם על פער מגדרי עמוק ועקבי: השכר הממוצע של גברים עומד על 18,441 שקלי, גבוה ב-54% משכרן הממוצע של נשים, שעומד על 11,940 שקל בלבד. גם בשכר החציוני הפער משמעותי, כ-40%. מדובר בפער שנשמר ואף מתרחב עם העלייה בגיל, עד גיל 60, ומשקף שילוב של ריכוז גברים בענפים עתירי שכר, תקרות זכוכית וקצב קידום שונה לאורך הקריירה.

גם מבנה המעסיקים תורם לפערים. כ-92% מהמעסיקים בישראל הם קטנים, עד 19 עובדים, אך הם מחזיקים רק כרבע מהמשרות. המעסיקים הגדולים, שמעסיקים מעל 100 עובדים, מהווים אחוזים בודדים ממספר החברות אך מחזיקים ביותר ממחצית מהמשרות במשק. שם, בדרך כלל, גם השכר גבוה יותר והיציבות התעסוקתית חזקה יותר. התוצאה היא שוק עבודה שבו מי שמצליח להיכנס לארגון גדול במרכז נהנה מיתרון כפול, ומי שנשאר בעסק קטן בפריפריה מתקשה להדביק את הקצב.

בביטוח הלאומי לא מנסים לייפות את התמונה. מ"מ מנכ"ל המוסד, צביקה כהן, אמר עם פרסום הדוח כי הנתונים "מצביעים על שוק עבודה פעיל וצומח, לצד הארת הפערים החברתיים העמוקים שמחייבים מדיניות כלכלית ארוכת טווח", והדגיש כי חיזוק השכר בענפי הרווחה, הבריאות והחינוך הוא לא רק שאלה חברתית אלא תנאי ליציבות כלכלית וחוסן לאומי.

בשורה התחתונה, מי שמחפש היום את התשובה לשאלה באיזו עיר מרוויחים הכי הרבה כסף, יקבל תשובה ברורה מאוד: במרכז, ליד ההייטק, ליד מוקדי הכוח הכלכליים.