הסיוע האמריקאי שווה העלאת מע"מ באחוז וחצי, אבל הכסף הוא לא החלק המסובך

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הפתיע אתמול (שלישי) את ירושלים כשהודיע כי ארה"ב תפסיק להעביר לישראל את הסיוע השנתי, בהיקף של כארבעה מיליארד דולר, כבר בסוף השנה הנוכחית. בריאיון טלפוני לתוכנית הבוקר של רשת פוקס ניוז אמר טראמפ כי ישראל הפכה למדינה מצליחה שאינה זקוקה עוד לסיוע, הבהיר שישראל תוכל להמשיך לרכוש נשק אמריקאי אך לא באמצעות מענקים מתקציב הממשל, וציין כי מדובר בהסכמה שהושגה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני כמה חודשים.

אלא שבין הצהרת הנשיא לבין הפסקה בפועל של הסיוע פעורים כמה פערים משמעותיים. לדברי הכלכלן פרופ' צבי אקשטיין, דיקן מייסד וראש מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן, לפי שער הדולר הנוכחי מדובר בסכום של יותר מ-12 מיליארד שקל בשנה, שווה ערך להעלאת המע"מ בכאחוז וחצי. אבל הכסף, הוא מזהיר, הוא דווקא החלק הפשוט.

אחת השאלות המרכזיות שמעוררת ההצהרה היא הפער בין לוחות הזמנים. בינואר 2026 אמר נתניהו בריאיון לשבועון הבריטי "אקונומיסט" כי הוא מעוניין לצמצם בהדרגה את הסיוע הצבאי האמריקאי עד לביטולו בתוך עשר שנים. הוא הסביר שישראל התחזקה מבחינה כלכלית וביטחונית, והציג חזון של מעבר ממערכת יחסים המבוססת על סיוע כספי לשותפות ביטחונית וטכנולוגית. נתניהו חזר על הכיוון הזה גם בהמשך השנה. לכן יש להעריך שגם הוא הופתע מההודעה על הפסקת הסיוע כבר בסוף 2026.

מה הסיוע כולל בפועל

הסיוע האמריקאי מבוסס על מזכר הבנות שנחתם ב-2016, בתקופת ממשל ברק אובמה, ונכנס לתוקף בשנת התקציב האמריקאית 2019. המזכר קובע מסגרת של 38 מיליארד דולר לעשר שנים, כלומר 3.8 מיליארד דולר בשנה: 3.3 מיליארד למימון רכש ביטחוני במסגרת תוכנית הסיוע הצבאי האמריקאית FMF, וחצי מיליארד דולר נוספים לשיתוף פעולה בפיתוח ובייצור מערכות הגנה מפני טילים, ובהן כיפת ברזל, קלע דוד וחץ.

אבל יש לשים לב להבחנה חשובה: מזכר ההבנות הוא מסמך מדיני, לא חוק תקציב. הסכומים בפועל תלויים בהקצבות שהקונגרס מאשר מדי שנה. לכן יש הבדל בין הצהרת נשיא על הפסקת סיוע בעתיד לבין ביטול כספים שכבר אושרו והוקצו.

גם לוח הזמנים של טראמפ מעורר שאלות. שנת התקציב האמריקאית 2027 כבר החלה ב-1 באוקטובר 2026, ולפי מסמכי הקונגרס, התקצוב פועל כעת במסגרת זמנית הממשיכה את הפעילות בקצב המבוסס על רמות 2026, עד 11 בדצמבר. זאת אומרת ש-11 בדצמבר הוא צומת תקציבי קרוב ורלוונטי, אבל לא ברור מה המנגנון שמאחורי דבריו של טראמפ על "סוף השנה", שכן הוא לא פירט אותו.

חשוב להדגיש: מרבית הסיוע אינה כסף שמועבר לישראל לשימוש חופשי. הכספים מיועדים לרכישת ציוד ושירותים ביטחוניים מארה"ב בלבד. חלק גדול מהסכום שמקצה הממשל האמריקאי לישראל משמש בפועל לתשלום לחברות ביטחוניות אמריקאיות.

3.8 מיליארד דולר בשנה, ולפעמים הרבה יותר

הסכום השנתי הקבוע של 3.8 מיליארד דולר הוא מסגרת הבסיס, לא תקרת הסיוע. בשנות מלחמת חרבות ברזל נוספו לו הקצבות חירום משמעותיות. בחבילת החירום שאישר הקונגרס באפריל 2024, למשל, נכללו 3.5 מיליארד דולר נוספים למימון רכש ביטחוני ועוד 5.2 מיליארד דולר להגנה מפני טילים, ומתוכם 1.2 מיליארד יועדו למערכת הלייזר "מגן אור". מדובר בתוספת של 8.7 מיליארד דולר מעבר למסגרת השנתית, תוספת חירום שאינה חוזרת מדי שנה.

השימוש של טראמפ במספר העגול "ארבעה מיליארד" אינו מכריע את השאלה אם הוא מתייחס למסגרת הבסיסית בלבד, לרכיב מימון הרכש, או גם לתוספות ולתוכניות נפרדות.

מה זה אומר בשקלים

לדברי פרופ' אקשטיין, לפי שער הדולר הנוכחי מדובר בסכום של יותר מ-12 מיליארד שקל בשנה. "במונחים של הצרכן הישראלי, המשמעות היא העלאת מע"מ של כנקודת אחוז וחצי. זה סדר הגודל של ההכנסות שיידרשו כדי לפצות על אובדן הסיוע. אפשר כמובן להעלות מסים אחרים, אבל מבחינת רוב הצרכנים הישראלים, המשמעות היא העלאת מסים משמעותית", הוא אומר.

האם זו רק דוגמה להיקף הסכום, או הערכה של מה שהממשלה תעשה בפועל? "זה מה שהיא תצטרך לעשות", אומר אקשטיין. "שר האוצר הבא, או אפילו שר האוצר הנוכחי, יצטרך להתמודד עם זה. גם בעקבות המלחמה העלו את המע"מ בנקודת אחוז אחת, ואם הסיוע ייפסק, יהיה צורך בהעלאה נוספת של כאחוז וחצי כדי לשמור על היציבות הכלכלית, משום שהגירעון יגדל בכ-12 מיליארד שקל. זו המשמעות הכספית העקרונית. אם לא יעלו את המע"מ, יעלו מסים אחרים".

אבל אקשטיין מבהיר שהיבט הכסף הוא דווקא הפשוט. "להסכם הסיוע יש משמעויות חשובות נוספות מעבר להיבט הכלכלי", הוא אומר. "חלק מההסכם כולל שיתופי פעולה טכנולוגיים, ייצור משותף של מערכות חץ וכיפת ברזל, וכן מערכות ואמצעי לחימה מיוחדים שאנחנו מקבלים במסגרת ההסכמים. כלומר, מעבר להיבט הכספי, יש להסכם גם היבט של גישה למוצרים ולטכנולוגיות מסוימות, ולסוגי נשק שאנחנו יכולים לרכוש. אלה לא מוצרים שאפשר פשוט ללכת ולקנות בשוק".

ההבחנה הזאת נוגעת גם להכרזת טראמפ עצמה. הנשיא דיבר על הפסקת הסיוע, אך אמר שישראל תוכל להמשיך לרכוש נשק. ואכן, הפסקת מענקים אינה כשלעצמה איסור על ישראל לקנות נשק בארה"ב מכספה. אלא שגם רכישה במימון ישראלי אינה חופשית ממגבלות: העסקאות ממשיכות להיות כפופות לאישורים אמריקאיים ולכללים הנוגעים להעברת נשק וטכנולוגיה, ובעסקאות שעוברות ספים מסוימים נדרש גם דיווח מראש לקונגרס. כלומר, אפשרות המימון ואפשרות הגישה למערכת מסוימת הן שתי שאלות נפרדות.

"הסכם אסטרטגי שהוא הרבה מעבר לכסף"

גם בתוך מערך הסיוע יש להבחין בין מסגרות שונות. חצי מיליארד הדולרים השנתיים להגנה מפני טילים הם חלק ממזכר ההבנות, אך לצדו פועלות תוכניות נוספות שאינן כלולות בו: שיתוף פעולה נגד מנהרות וכלי טיס בלתי מאוישים ובתחום טכנולוגיות מתפתחות. לפי שירות המחקר של הקונגרס, לתוכניות שמחוץ למזכר הוקצו בשנת התקציב 2026 כ-202 מיליון דולר.

מכאן שהכרזה כללית על הפסקת הסיוע אינה מספיקה כדי לקבוע מה יקרה לכל אחד מערוצי שיתוף הפעולה. צריך לבחון בנפרד את מימון המענקים, מימון ההגנה מפני טילים, תוכניות המחקר והפיתוח ואישורי העסקאות.

"כבר היום משרד הביטחון והצבא מנסים לקיים מגעים עם הממשל האמריקאי על הסכם הסיוע לשנת 2028 ואילך", אומר אקשטיין. "בדרך כלל משאים ומתנים כאלה נמשכים בין שנתיים לשלוש, והם כוללים נושאים רבים מאוד. הכסף הוא לא בהכרח החלק המסובך. את הדיון על הכסף אפשר לסיים בעשר דקות. השאלות המורכבות באמת הן אילו מוצרים אפשר לרכוש, אילו מערכות יהיו זמינות לישראל ומה יהיו תנאי שיתוף הפעולה. זהו הסכם אסטרטגי של מדינת ישראל".

ולגבי ההכרזה עצמה? "אני מעריך שבסבירות גבוהה זה לא יקרה מיד", אומר אקשטיין, "משום שאני לא מייחס אמינות להצהרות של טראמפ. לא צריך להיבהל".