כמעט מחצית מהסטודנטים תלויים בכסף מההורים — וגם ככה לא גומרים את החודש
שנת הלימודים נפתחת בשבוע הבא, אבל עבור מאות אלפי סטודנטים המאבק הכלכלי כבר כאן. סקר שמקיף כ-12 אלף לומדים חושף גירעון חודשי קבוע של 671 שקל בממוצע, הלוואות של עשרות אלפי שקלים ופערים מגדריים עמוקים בציפיות השכר


שכר לימוד, שכירות, אוכל, נסיעות: ההוצאות של סטודנט ישראלי ממוצע עולות על הכנסותיו בכל חודש מחדש. סקר חדש של התאחדות הסטודנטים הארצית, שנערך בקרב כ-12 אלף לומדים לקראת פתיחת שנת הלימודים, מצייר תמונה עגומה: ההוצאה החודשית הממוצעת של סטודנט עומדת על 6,906 שקל, בעוד הכנסתו הממוצעת קפואה על 6,235 שקל. התוצאה היא גירעון קבוע של 671 שקל בחודש.
כדי לסגור את הפער, כמעט מחצית מהסטודנטים (49%) נשענים על סיוע כלכלי מההורים, שיעור שעלה בהשוואה לשנה שעברה. סכום התמיכה הממוצע מהבית עומד על 2,252 שקל בחודש. מי שאין לו משענת משפחתית פונה לבנקים: רבע מהסטודנטים נאלצו לקחת הלוואה במהלך התואר, בסכום ממוצע שזינק לסביבות 50 אלף שקל.
בהלוואות בולט פער מגדרי חד. גברים לוקחים בממוצע 56,259 שקל, לעומת 46,568 שקל בקרב נשים, הפרש של כמעט עשרת אלפים שקל. הפער המגדרי לא נעצר בהלוואות: בציפיות השכר לשנתיים שלאחר סיום התואר, גברים מצפים להרוויח 19,255 שקל בחודש, ואילו נשים מצפות ל-15,540 שקל בלבד, פער של 3,715 שקל שמשקף ציפייה מוטמעת לאי-שוויון עוד לפני הכניסה לשוק העבודה.
המציאות הכלכלית הזו גובה מחיר נפשי כבד. 70% מהסטודנטים מדווחים שמצבם הכלכלי גורם להם למתח או לחרדה רבים, ו-67% אינם מצליחים לחסוך כסף באופן מסודר מדי חודש. הפסימיות חודרת גם למבט אל העתיד: 38% מעריכים שלעולם לא יוכלו לרכוש דירה ורואים ביעד הזה בלתי מושג, אף ש-62% עדיין שומרים על תקווה.
ההוצאה הכבדה ביותר נותרה דיור ואחזקת דירה, בממוצע 3,155 שקל בחודש. האזור היקר ביותר הוא מחוז תל אביב, שם ההוצאה החודשית הממוצעת מזנקת ל-7,258 שקל, סכום שחורג לבדו מההכנסה הממוצעת של סטודנט בכל הארץ.
לצד החרדה הכלכלית קיימת גם דאגה מקצועית. 72% מהסטודנטים סבורים שבעידן הבינה המלאכותית מוסדות הלימוד אינם מכינים אותם כראוי לשוק העבודה המשתנה.
"בשלוש השנים האחרונות הדור הצעיר התייצב בכל מקום שבו המדינה הייתה זקוקה לו", אומרת יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית סיון קורן לקראת הבחירות. "אנחנו לא רוצים להיות הדור שמחזיק את המדינה ברגעי משבר, אבל לא מצליח לבנות בה את החיים שלו. לא מספיק להבטיח עתיד טוב יותר, צריך תוכנית לאומית לצעירים עם יעדים מדידים, פתרונות ליוקר המחיה, לתעסוקה ולחוסן הנפשי, וייצוג סביב שולחן קבלת ההחלטות. הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק".