תופעה חדשה בישראל: מחתימים כרטיס עבודה ונעלמים לשאר היום

שמעתם פעם על בארצות הברית המונח ״החתמת קפה״? זו כבר תופעה מדוברת ורחבה. מדובר בעובדים שמגיעים למשרד כדי להראות נוכחות, שותים קפה עם הקולגות, מסמנים וי על הדרישה להגיע למשרד, וחוזרים לעבוד מהבית. התופעה נולדה כתגובת נגד לניסיונות של חברות להחזיר את העובדים פיזית למשרד, לעיתים תוך שימוש באמצעי ניטור אגרסיביים. דו"ח של חברת Owl Labs משנת 2024, שנערך בקרב אלפי עובדים, חשף נתון מדהים: כ-44% מהעובדים ההיברידיים הודו שהם מבצעים ״החתמת קפה״.

״בחודש הראשון עוד הקפדתי על השעות, אבל מהחודש השני פשוט התחלתי לחתוך״, מספר איתמר (שם בדוי), עובד הייטק שבחר ״להחתים קפה״ כסוג של מחאה שקטה. ״לאט לאט צמצמתי את הנוכחות שלי במשרד. איך זה נראה בפועל? אני מגיע יחסית מאוחר למשרד, בדרך כלל שעה-שעתיים לפני הפסקת צהריים. במשרד רוב הזמן אני עובד אינטנסיבית, ובצהרים יש זמן להתמנגל ולדבר. אחרי כמה שעות במשרד אני הולך הביתה לעשות דברים אישיים שלי. הולך לפעילויות, יוצא מהבית, פוגש חברים, ולפעמים גם אפילו חוזר לעבוד באותו היום, רק בשעה שיותר נוחה לי, מהבית, ובצורה רגועה״.

עבורו, לא מדובר בעצלנות, אלא ביעילות. ״אני הרבה יותר יעיל מהבית״, הוא מסביר. ״אני מעדיף לבוא לעבוד ב-100% אנרגיה, מאשר לבוא למשרד ולבזבז תשע שעות על 'מזמוזים' וקשקושים. במשרד, ב-open space, קשה להתרכז. כל תזוזה מוציאה מריכוז, אנשים מדברים. בבית אני יכול לסיים את העבודה שלי בחמש-שש שעות מרוכזות״.

מבחינתו, משרה מלאה מהמשרד היא הרסנית. ״באופן כללי עבודה שהיא רק מהמשרד ובשעות קבועות זה פשוט שוחק ומתיש. זה די כובל את הימים שלך. בחוויה שלי זה ממש עשה לי רע על החיים, ממש הכניס אותי לדיכאון״, הוא משתף, ״היום יותר נהנה, ואיכות החיים שלי יותר טובה. הרבה פעמים אני יוצא מהמשרד עוד כשיש אור יום בחוץ ואני לא מרגיש שאני כלוא במשרד רק כדי להעביר את הזמן ולשחק שחמט במחשב או וואטאבר״.

עם הזמן, ״החתמת הקפה״ שלו התקבלה בחברה כמציאות לגיטימית. ״בהתחלה הרגשתי שאני מורד״, הוא מספר, ״לאט לאט הרגלתי אותם, גם את המנהלים וגם את הקולגות. המעסיק הבין שאני נותן תפוקה הרבה יותר טובה ככה. בסוף, הם החליטו לשמר אותי ואפילו קיבלתי העלאה. הבנו ששני הצדדים מרוויחים - אני מקבל גמישות ואיכות חיים, והם מקבלים עובד שמדלוור תוצאות ברמה גבוהה״. אבל לחוזה הבלתי כתוב הזה יש מחיר: ״זה בא גם עם סוג של מינוסים. הם מרגישים בנוח לפנות אליי גם בשעות יותר גמישות כי הראיתי שאני עובד בשעות שונות מהמקובל. זה לא מתאים לכל אחד, ואני גם עדיין בוחן אם זה מתאים לי״.

מחתימים נוכחות ובפועל לא נמצאים

חיים מולכו, מנכ"ל חברת ״עוקץ מערכות״ שמספקת פתרונות טכנולוגיים לניהול עובדים ושכר, מספק הצצה לנתונים מאחורי הקלעים של התופעה בישראל. החברה ערכה ביקורות ב-16 חברות המעסיקות יחד מעל 9,000 עובדים, והממצאים מעידים על היקף התופעה: ב-8% מדיווחי הנוכחות שנבדקו נמצאו ליקויים או חריגות. כמו כן, מתוך 536 עובדי שטח, שנדרשים להחתים הגעה באפליקציה לאחר הגעה לנקודת העבודה, 9.1% החתימו נוכחות לפחות פעם אחת למרות שלא נכחו פיזית.

מולכו מסביר כי יש הבדל בין פערי דיווח שמכונים "החתמת קפה" לבין דיווחים כוזבים של עובדי שטח: בהחתמת קפה מדובר לרוב בהפרת נוהל המחייב נוכחות במשרד, אך העובדים ממשיכים לעבוד מהבית, לעיתים גם מעבר לשעות הפורמליות, כך שהעבודה עצמה מתבצעת. לעומת זאת, כשעובדי שטח מחתימים נוכחות מהבית במקום מהאתר מדובר בהונאה של ממש, שכן החוק מחייב תשלום רק על שעות עבודה שבוצעו בפועל.

איך זה אפשרי בעצם?

"העובד מגיע בבוקר למשרד ומחתים נוכחות פיזית בשעון, פעולה שמסמנת את תחילת יום העבודה במערכת. בסיום היום העובד מחתים יציאה דרך אפליקציית הנוכחות שבטלפון הנייד, כך שבמערכת נרשמות שתי החתמות תקינות, כניסה מהמשרד ויציאה מהאפליקציה. המערכת אינה מזהה שהעובד לא נכח במשרד במשך רוב היום, אלא אם קיימת והופעלה מערכת בקרה מבוססת מיקום או ניתוח חריגות נוכחות. לא פעם, בשל שיקולים של הגנת הפרטיות, המערכת לא מופעלת", הוא מסביר.

המנהלים אשמים

נופר גולן, יועצת ארגונית ומומחית לפיתוח קריירה, טוענת ששורש הבעיה טמון בניהול. ״כשהעובדים מגיעים רק כדי להחתים כרטיס ולשתות קפה, זה לא רק סימן לחוסר מחויבות אלא תוצאה חמורה בהרבה של תרבות ארגונית המבוססת על חוסר אמון, משני הכיוונים: של הארגון בעובדים, ושל העובדים בארגון״, היא אומרת. ״לפני ששואלים למה העובדים לא מגיעים, צריך לשאול למה הארגון כל כך רוצה שהם יגיעו. אם המניע הוא תחושת שליטה, זו תגובה שמפספסת את המהות. נכון יותר למדוד את ההשפעה של עובדים על תוצאות, מאשר את מידת הנוכחות שלהם. שעות משרד לא מייצרות מחויבות, השפעה מייצרת מחויבות, ואת הערך של המשרד לא משיגים באמצעות פיקוח או 'העברת כרטיס׳״.

לדברי גולן, הפתרון לא נמצא בהקשחת הנהלים או בניטור אגרסיבי יותר, אלא ביצירת ערך אמיתי להגעה. ״עובדים לא מגיעים כי 'חייבים', אלא כי יש ערך מוסף שהם לא יכולים לקבל מהבית״, היא מסבירה, ״כשהעובד מבין כיצד התפקיד שלו תורם לתוצאה הרחבה ורואה את ההישג המשותף, נוצר רצון טבעי להיות חלק מהעשייה. בנוסף, הארגון צריך לייצר שגרות ותנאים שמעודדים אינטראקציה, ומאפשרים לאנשים להרגיש בנוח לשוחח ולהתחבר. החיבורים האלה הם הבסיס להצלחה עסקית. צריך להבין שהעובדים של היום מחפשים התפתחות מתמדת. המשרד צריך להוות פלטפורמה ללמידה הדדית ולהפרייה רעיונית. אם העובדת מגיעה רק כדי לשבת לבד מול מחשב, היא תעדיף להישאר בבית. כמו כן, יש לייצר ימים קבועים שבהם כולם מגיעים כדי לאפשר סיעור מוחות אמיתי. המשרד צריך להיות מעוצב למשימות משותפות - למשל, שולחנות עגולים, חללי עבודה משותפים, קירות עם לוחות מחיקים שמאפשרים חשיבה יחד, דבר שקשה לשחזר מרחוק״.

״המודל הנכון הוא היברידיות חכמה״, מסכמת גולן, ״ימי המשרד צריכים להיות מוקדשים לתכנון, יצירה וקבלת החלטות משותפות, בעוד הימים בבית ייועדו למשימות של עבודה עצמית ועמוקה. כשיש ערך אמיתי וחיבור למשימה, הפיקוח הטכני הופך למיותר. פשוט רואים תוצאות״.

איתמר משוכנע גם כן שהמעסיקים חייבים להתעורר למציאות החדשה בשוק העבודה: ״מעסיקים צריכים בסוף להילחם על עובדים טובים, ואני חושב שאם זה עובד שהוא טוב או אפילו סביר ומעלה שווה לתת את הגמישות ולהרוויח אותו כעובד שאוהב אותך ונאמן לך. אין One Size Fits All״.