mako
פרסומת

ממש רובין הוד: מנכ"ל לאומי מסביר למה הבנק חייב להרוויח כל כך הרבה כסף

הבוקר, מיד אחרי פרסום רווחי השיא של בנק לאומי, העלה המנכ"ל חנן פרידמן סרטון שבו הוא מנסה לענות על השאלה שמעסיקה את כולנו: "למה לאומי צריך להרוויח כל כך הרבה כסף?". ההסבר שלו — שרווחי העתק חוזרים אלינו דרך הפנסיה ומממנים את המשק — מחזיק גרעין של אמת, אבל מדלג על השאלה החשובה באמת: איך ייתכן שכולנו "בעלי הבית", ובכל זאת מרגישים שהבנק נותן לנו עסקה גרועה?

אפרת נומברג יונגר
פורסם:
חנן פרידמן
הקישור הועתק

אפשר כמעט לחשוב שהגענו לבנק כדי לתרום לקהילה. אנחנו משלמים ריבית גבוהה על ההלוואה, משאירים כסף בעובר ושב ומקבלים עליו פירורים, ובסוף מתברר שהכול בעצם בשבילנו. הבנק מרוויח, הפנסיה שלנו גדלה, המשק מקבל הלוואות - ומי שמתלונן כנראה פשוט לא הבין שהכסף עושה סיבוב וחוזר אליו.

זה המסר שמנסה להעביר מנכ"ל לאומי בסרטון שפרסם הבוקר ברשת X בעקבות פרסום הדוחות הרבעוניים. "אני מניח שחלק מכם שואלים את עצמכם 'למה לאומי צריך להרוויח כל כך הרבה כסף?'", פתח פרידמן את דבריו, ומיהר להרגיע: "חשוב לי להסביר משהו שלא כולם יודעים. חלק גדול מהרווחים האלה חוזרים אליכם, הציבור".

על הנייר, פרידמן צודק. אבל בין העובדות היבשות לבין המסר המרגיע יש פער גדול: העובדה שחלק מהישראלים נהנים מרווחי הבנק, ממש לא מוכיחה שהישראלים מקבלים ממנו עסקה הוגנת.

אותו "ציבור", כיסים שונים

כדי להבין איפה הבעיה, צריך להפריד בין שני כובעים שלפעמים חובש אותו אדם. כלקוח, האינטרס שלך פשוט: לשלם פחות ריבית על המינוס והמשכנתה, ולקבל יותר ריבית על הפיקדון. כבעל מניות דרך קרן הפנסיה, האינטרס שלך הפוך: שהבנק ירוויח כמה שיותר. לפעמים האינטרסים האלה נפגשים — למשל, כשבנק מתייעל וחוסך בהוצאות. אבל ברוב המקרים הם מתנגשים חזיתית, כי כל שקל שהבנק נותן לך כריבית על הפיקדון, הוא שקל שיורד מהרווח שלו.

העובדה שלכולנו יש פנסיה לא מבטלת את ההתנגשות הזאת, כי אין שום קשר בין כמה ששילמת לבנק לבין כמה שתקבל בחזרה. בואו ניקח דוגמה להמחשה בלבד, שאינה מייצגת את תנאי לאומי. נניח שלמשפחה יש פיקדון של 100 אלף שקל, והבנק נותן לה ריבית נמוכה באחוז אחד ממה שיכול היה לתת — המשמעות היא הפסד של 1,000 שקל בשנה. עכשיו נניח שלאותה משפחה יש חיסכון פנסיוני של 200 אלף שקל, שמתוכו רק אחוז קטן, נניח אחוז אחד ששווה 2,000 שקל, מושקע במניית הבנק. גם אם המניה תזנק ב-10% בזכות רווחי השיא, המשפחה תרוויח בפנסיה 200 שקל בלבד.

פרסומת

בשורה התחתונה, המשפחה הזו הרוויחה 200 שקל בכובע של בעלת המניות, והפסידה 1,000 שקל בכובע של הלקוחה. אי אפשר להכריז ש"כולנו הרווחנו" בלי לבדוק את שני הצדדים של המשוואה.

הפנסיה היא לא קופה שמחלקת שווה בשווה

בסרטון מסביר פרידמן את ההיגיון מאחורי דבריו: "לאומי הוא בנק שאין לו בעלי שליטה. המניות שלו מוחזקות בידי הציבור ישירות או דרך קרנות הפנסיה, קרנות ההשתלמות וקופות הגמל שבהן נמצאים החסכונות של כולנו ללא יוצא מן הכלל. זאת אומרת, כשהבנק מרוויח הוא מחלק דיבידנד ורווחים, וגם החסכונות של הציבור נהנים מזה – כלומר אתם".

פרסומת

העובדה עצמה נכונה לחלוטין: ללאומי באמת אין טייקון שמחזיק ברוב המניות. אבל מכאן ועד להשוואה לרובין הוד, המרחק עצום. חלוקת רווחים לבעלי מניות (דיבידנד) לא מתחשבת בשאלה מי מתקשה לגמור את החודש או מי שילם ריבית גבוהה על ההלוואה. היא מתחלקת אך ורק לפי גודל החיסכון שלכם. למי שיש פנסיה שמנה — יקבל יותר. למי שאין פנסיה או שהחיסכון שלו קטן — יקבל מעט מאוד, או כלום. כאן מסתתר התרגיל הרטורי במילה "ציבור": פעם אחת משתמשים בה כדי לתאר את הלקוחות שמשלמים לבנק, ופעם שנייה כדי לתאר את המשקיעים שנהנים מהרווח. יש חפיפה מסוימת בין הקבוצות, אבל הן ממש לא זהות.

לאן באמת הולכים מיליארד וחצי שקלים?

"ברבעון הזה החלטנו לחלק חצי מהרווח שלנו, כ-1.5 מיליארד שקל, לבעלי המניות של הבנק. ומי הם בעלי המניות של הבנק? במידה רבה זה אתם", אומר פרידמן. אבל בפועל, הכסף הזה מתחלק לשני אפיקים עיקריים. רוב הסכום, כ-1.2 מיליארד שקל, מיועד לדיבידנד במזומן שהבנק מעביר לבעלי המניות. מכיוון שהפנסיה שלנו היא בעלת מניות, הכסף נכנס לקופת הפנסיה. זה נהדר לעתיד, אבל זה לא נכנס לעובר ושב שלכם מחר בבוקר ולא מקל על תשלום המשכנתה החודש.

שאר הסכום, כ-300 מיליון שקל, מיועד למה שנקרא בשוק ההון "רכישה עצמית של מניות". הבנק לוקח מזומן וקונה מניות של עצמו בבורסה, במטרה להקטין את כמות המניות בשוק כדי שערך המניות שנותרו יעלה. שוב — מהלך עסקי לגיטימי לגמרי, אבל לא צ'ק שנשלח אליכם הביתה.

פרסומת

בנק חייב להרוויח. השאלה היא כמה

לפרידמן יש טיעון רציני אחד שאי אפשר לבטל: בנק חייב להיות יציב. כפי שהוא מדגיש בסרטון: "הרווחים וההון של הבנק מאפשרים לנו גם להמשיך לתת אשראי לעסקים, לעזור לחברות לצמוח ולהמשיך לממן פרויקטים חשובים למדינה ולכלכלה כמו תחבורה, תחנות כוח ותשתיות. ככה המדינה והכלכלה שלנו צומחת".

מבחינה כלכלית, כדי שבנק יוכל לתת הלוואות לעסקים ולמשקי בית, הוא צריך "כרית ביטחון" פיננסית שתספוג הפסדים אם לווים יפשטו רגל, ורווחים שנשארים בבנק מגדילים את הכרית הזו. אבל צריך לדייק: הבנק לא נותן הלוואות רק מתוך הרווחים שלו, אלא בעיקר מתוך הכסף שאנחנו מפקידים אצלו. עובדה — לאומי בחר לחלק כמחצית מהרווח לבעלי המניות, ולא להשאיר את כולו בקופת הבנק לטובת הלוואות למשק.

השאלה שפרידמן לא עונה עליה היא שאלת המינון: כמה רווח באמת נחוץ כדי לשמור על יציבות הבנק, ומאיזו נקודה מדובר פשוט במקסום רווחים על חשבון הלקוחות? אותו דבר נכון גם לגבי מימון תשתיות ועסקים: זה חיוני למדינה, אבל הבנק לא עושה זאת בהתנדבות. הוא נותן הלוואה ומקבל אותה בחזרה עם ריבית יפה. השאלה היא לא אם הבנק תורם לכלכלה, אלא אם הוא גובה על זה מחיר תחרותי והוגן.

פרסומת

רגע, מאיפה בכלל הגיע רווח השיא?

בנק מרוויח בעיקר מהפער שבין הריבית שהוא גובה מאיתנו על הלוואות, לבין הריבית שהוא משלם לנו על הפיקדונות. דוח ממשלתי שפורסם לאחרונה הראה שבשנתיים האחרונות הבנקים העלו מהר מאוד את הריבית על ההלוואות, אבל "שכחו" להעלות באותו קצב את הריבית על הפיקדונות והעו"ש.

ובכל זאת, למען ההגינות המקצועית, חשוב לדייק גם בנתונים של הרבעון האחרון בלאומי. הבנק דיווח על רווח נקי של כמעט 3 מיליארד שקל - עלייה של כ-10.6% - אבל הרווח שלו מפעילות שוטפת (לפני מס) דווקא ירד.הזינוק בשורה התחתונה נבע בעיקר מירידה בהוצאות המס של הבנק ומרווחים של חברות-בת. כלומר, אי אפשר להאשים את הזינוק הספציפי של הרבעון הזה רק בריביות שנגבו מהלקוחות.

אז איך בכל זאת נשבר שיא רווחים? הבנק פיצה על כך בשלוש דרכים מרכזיות. הראשונה היא הגדלה מסיבית של כמות ההלוואות שהוא מחלק: תיק האשראי של לאומי זינק בתוך שנה ב-18.3% והגיע ל-586.1 מיליארד שקלים. עיקר הזינוק נרשם בהלוואות לעסקים גדולים וקטנים, בעוד תחום המשכנתאות צמח בקצב מתון יותר של כ-6.6% על רקע ההאטה בשוק הנדל"ן.

פרסומת

הדרך השנייה היא עלייה חדה בהכנסות שאינן מריבית, ובראשן העמלות שאנו משלמים. ההכנסות מעמלות קפצו ברבעון ב-17.3% והגיעו ל-1.15 מיליארד שקלים, בעיקר בזכות התרחבות הפעילות העסקית וגידול במסחר של לקוחות בניירות ערך. הדרך השלישית היא קיצוץ בהוצאות: לאומי המשיך להטמיע כלי בינה מלאכותית (AI) ולצמצם הוצאות תפעול ושכר, מה שהציב את יחס היעילות שלו על 26% בלבד - הנתון הטוב בישראל ואחד הנמוכים בעולם (ככל שהמספר נמוך יותר, הבנק יעיל יותר).

השאלה שנותרה פתוחה

חנן פרידמן לא צריך להתנצל על כך שהוא מנהל עסק למטרות רווח. באתר המשקיעים של לאומי כתוב שחור על גבי לבן שמטרת הבנק היא למקסם רווחים, וזה לגיטימי לגמרי. אבל כשיוצאים בקמפיין שמסביר לציבור שהרווח העצום הזה הוא בעצם "בשבילנו", אי אפשר להסתפק בלהראות איך הכסף זורם לקרנות הפנסיה. כדי לשכנע אותנו, מנכ"ל לאומי צריך להראות מה קיבלנו כצרכנים: האם הריבית על הפיקדונות שלנו עלתה? האם תנאי ההלוואות השתפרו?

בנק יכול להיות יציב, רווחי ומועיל למדינה, ובמקביל לתת ללקוחות שלו תנאים טובים יותר. הכסף שנכנס לפנסיה שלנו הוא תשואה שמגיעה לנו כמשקיעים - הוא לא תירוץ לגבות מאיתנו יותר מדי כלקוחות.