בית המשפט מרכז לוד החליט לאחרונה לאשר תביעה נגד טמבור פולימרים (חברה בת של טמבור) כתביעה ייצוגית. התביעה במקור הוערכה ב-375 מיליון שקלים, אך מאחר שלא התקבלה במלואה, היא תהיה כנראה נמוכה יותר.
על פי החלטת השופט אבי פורג "הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת לגבי מכירת שליכט אקרילי צבעוני שמסומן על האריזה כנושא תו תקן 1731 שעה שהמוצר לכאורה אינו עומד בדרישות התקן. הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה היא: "כל מי שרכש מהמשיבה שליכט אקרילי, שהוצג לגביו שהוא עומד בדרישת תקן 1731 (לרבות סעיף 2.3.1) והמוצר אינו עומד בדרישה זו, במהלך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור ועד למתן פסק הדין בתובענה". בשלב ראשון חייב השופט את טמבור בהשבת הוצאות למבקש התובענה בסך 10,000 שקלים.
הגשם שטף את השליכט
הבקשה להכרת התביעה כייצוגית הוגשה בשנת 2019 בידי קבלן השיפוצים שמואל בורשטיין על ידי בא כוחו עו"ד רונן בן צבי. הרקע לתביעה: במסגרת עבודות בבניין בהוד השרון בדצמבר 2018, רכש הקבלן מטמבור כ-30 פחים של שליכט צבעוני. הקבלן ציפה את הבניין בשליכט וחיכה לייבושו. "ואולם השליכט לא התייבש וגשם שירד לאחר מספר ימים המיס את השליכט ושטף אותו מהקירות. המרקם שלו הפך מלא חורים, גס, רצוף בועות אויר והתנפחויות," נטען בתביעה.
על פי כתב התביעה, נטען כי טמבור מטעה את לקוחותיה בכך שהיא מוכרת להם שליכט הנושא תו תקן יצור ישראלי 1731 שעה שהמוצר כלל אינו עומד בתנאי ודרישות התקן בסעיף 2.3.1 שעניינו רגישות למים של שכבת הציפוי הטרי.
הוא שלח פח לדוגמא לשירות הלקוחות של טמבור, ולאחר שבועיים במהלכם עמד הבניין עם פיגומים מסביבו, הודיעה לו טמבור כי השליכט תקין ומיוצר בהתאם לתו התקן.
בורנשטיין ציפה את הבניין מחדש בשליכט, והפעם ציפה אותו ביריעות פלסטיק. לאחר שבועיים בהם חיכה להתייבשות החומר, הסיר הקבלן את היריעות. ואולם, גשם שירד לאחר מכן שוב שטף את השליבט מקירות הבניין, גרם לחורים, בציפוי, לבועות אויר ו למרקם גס.
לאחר כל זאת, משלא נותרה בידיו ברירה, רכש שליכט מחברה אחרת וציפה מחדש את הבניין בכל המקומות מהם נשטף השליכט של טמבור.
מכון התקנים מצא שהשליכט אינו עומד בתקן הנדרש
בינואר 2019, הוא אף הביא לבדיקת מכון התקנים את השליכט שלדעתו היה פגום, לראות אם הוא אכן עומד בתקן הנדרש (1731). מכון התקנים מצא שהחומר שנמסר לבדיקה אינו עומד בתקן היצור הנדרש.
נדהם מתוצאת הבדיקה של מכון התקנים - פנה לטמבור בדרישה לפיצוי כספי בסך 60 אלף שקל, החזר על ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהשימוש בשליכט הפגום לכאורה מתוצרתה שכללו העמדת פיגומים, שכר פועלים שנאלצו בין היתר לגרד את הבניין מהשליכט של הנתבעת ולצפות מחדש בשליכט של חברה אחרת.
לאחר 3 חודשים קיבל תשובה בה דחתה טמבור את דרישתו, בין היתר משום שלטענתה היום בו התצבע הציפוי בשליכט לא היה מתאים, משום שירדו בו גשמים; השליכט נמרח על חומר מקשר שאינו מתוצרת טמבור, וכי המוצר נבדקה בידי מומחי החברה ונמצא כי אין בו פגם. לטענת הקבלן, טמבור התעלמה לחלוטין מתוצאות בדיקת מכון התקנים.
בורנשטיין לא התעצל, קנה חומר מקשר מתוצרת טמבור ושליכט חדש מייצור מרץ 2019 של החברה, ובדיקת מכון התקנים העלתה שוב ובאופן חד משמעי את אותם הממצאים לפיהם גם השליכט החדש "שנרכש ונבדק באביב בעת פריחת הכלניות והחרציות, ב התאם להוראות יצרן על משטח יבש, על חומר מקשר של המשיבה, אינו עומד בתקן היצור 1731," נכתב בכתב התביעה.
התובע ביקש פיצויי השבה לחברי הקבוצה (בעלי מקצוע בתחום הבנייה), בגין הטעיה צרכנית ופגיעה באוטונומיה, רשלנות, הפרת חובת תום הלב לפי חוק החוזים, תרמית וגזל ועשיית עושר ולא במשפט.
בעקבות בדיקה, מצא כי מכירות השליכט עומדות על 5% ממכירות טמבור שעמדו על ממוצע של כמיליארד שקל בכל שנה בשנים האחרונות. לכן העריך את סכום התביעה ב-50 מיליון שקל בשנה כפול 7 (350 מיליון שקל), בתוספת רכיב עונשי בסך של 5,000 שקל לכל אחד מחברי הקבוצה וסך הכל כ-25 מיליון שקל נוספים. על פי חישוב זה, גודל הקבוצה מוערך על ידו בכ-5,000 אנשי מקצוע ואחרים שהשתמשו בחומר לציפוי קירות חיצוניים.
על פיי החלטת ביה"מ המחוזי מרכז לוד: "בקשת האישור מתקבלת בחלקה לגבי הטענה שהמשיבה מכרה ללקוחותיה שליכט אקרילי צבעוני שמסומן על האריזה כנושא תו תקן 1731 שעה שהמוצר לכאורה אינו עומד בדרישות התקן ושנגרם להם נזק לא ממוני (פגיעה באוטונומיה, כעס ועוגמת נפש). עילת התביעה שהתקבלה היא רשלנות לפי פקודת הנזיקין ועילת נזק לא ממוני. עילת התביעה לפי חוק הגנת הצרכן נדחתה, כמו גם הדרישה לפיצוי על נזק ממוני, שצריך להיבדק אינדיבידואלית אצל כל מי שהשתמש במוצר.
עוד קובע השופט: "התובענה הייצוגית תהא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת וקיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב ובדרך הולמת. בהקשר זה, איני מקבל את טענת המשיבה, כי בנסיבות המקרה דנן התנהלותו של המבקש בכל הקשור עם הגשת בקשת האישור והתובענה לוקה בחוסר תום לב".