כמעט עשור לאחר האסון: מתכנן חניון הברזל יקבל מאסר על תנאי בלבד
המהנדס חנוך צחר בן ה-91, שתכנן את החניון ברמת החייל שקרס בספטמבר 2016 והרג שישה פועלים, נידון היום לשישה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 25 אלף שקלים ופיצוי כולל של 1.2 מיליון שקלים למשפחות. הפרקליטות מסרה כי אלמלא מצבו הרפואי הייתה דורשת לפחות שש שנות מאסר
המהנדס חנוך צחר, שהורשע באחריות לאסון קריסת חניון הברזל ברמת החייל, לא ירצה מאסר בפועל. בית משפט השלום בתל אביב גזר עליו היום (ב') שישה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 25 אלף שקלים, וחיוב בתשלום פיצוי כולל של 1.2 מיליון שקלים, 200 אלף שקלים לכל אחת משש משפחות הפועלים שנהרגו באסון. שותפות המהנדסים שצחר היה אחד מבעליה, מילר שנבל צחר ושות', חויבה אף היא בקנס של 25 אלף שקלים.
צחר, בן 91, הורשע במאי 2025 בשש עבירות של גרימת מוות ברשלנות ובגרימת חבלה ברשלנות. ב-5 בספטמבר 2016 התמוטטה תקרת החניון התת-קרקעי, שאמור היה להיפתח לציבור זמן קצר לאחר מכן. שישה פועלים נהרגו במקום: אולג מישאלוב, אולג יעקובוב, רוסלן איסקוב, איעד מערוף, דואבשה מוחמד ודניס דיאנצו. עוד 23 פועלים נחבלו.
עמדת הפרקליטות, שיוצגה בידי עורכי הדין אסף שביט, אור גוטמן ואריאל גטניו, הייתה חריגה. בטיעונים לעונש הסביר התובע כי "אלמלא נסיבות חריגות במיוחד שמקורן בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו לבית המשפט, הייתה המאשימה למתחם עונש מתחיל משש שנות מאסר". לדבריו, חומרת הרשלנות, מספר הקורבנות ומרכזיות תפקידו של צחר בתכנון, כל אלה הצדיקו לכאורה ענישה כבדה במיוחד.
חוות דעת של מומחה פסיכו-גריאטריה מטעם הפרקליטות, שבדק את צחר באופן פיזי, הגיעה למסקנות דומות לאלו של המומחה מטעם ההגנה: צחר לא יוכל לעמוד בתנאי מאסר בפועל. בעקבות זאת בחרה הפרקליטות לסטות מעמדתה העקרונית ולעתור לענישה שאינה כוללת מאסר בפועל, אלא ענישה כלכלית ומאסר על תנאי בלבד.
לפני הדיון פנתה הפרקליטות לבאי כוח המשפחות השכולות. חמש מתוך שש המשפחות לא התנגדו לעמדת הפרקליטות. עורך הדין גדי שילדן, המייצג את אלמנתו ויתומיו של רוסלן איסקוב, הביע התנגדות נחרצת. במסמך שהגיש לבית המשפט כתב כי צחר "מתחמק זו השנה העשירית מאחריותו", וכי "הגיעה העת להפסיק את המניפולציות שלו". לדבריו, שירות בתי הסוהר מסוגל לטפל בצחר בכלא ללא קשר למצבו הבריאותי, ויש להעביר מסר שיעמוד נגד אסונות הבנייה הבאים.
השופט: "מאסר בפועל לתקופה בינונית בהחלט סביר שהיה בגבול המתחם התחתון"
השופט אור ממון, סגן נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, קיבל את עמדת הפרקליטות. בגזר הדין כתב כי "בין הצדדים אין חולק באשר למצבו הרפואי של הנאשם. מצב זה לא מבוסס על התרשמות גרידא, אלא על חוות דעת שהוגשו בהסכמת הצדדים". השופט הדגיש שהפרקליטות שיקללה את מצבו "מבלי ש'קיבלה' דבר עבור עמדתה המקלה, שהרי לא מדובר בהסדר טיעון, אלא בעמדה עונשית עקרונית".
עם זאת ציין השופט שמדובר ברשלנות ברף חומרה גבוה, ושאלמלא גילו ומצבו של צחר, "ענישה בדמות מאסר בפועל לתקופה בינונית בהחלט סביר שהייתה בגבול המתחם התחתון בנסיבות דנן".
מהכרעת הדין שניתנה במאי עלה כי התקרה התמוטטה בשל "כשל חדירה" באזור עמוד אחד במבנה. צחר לא רק שלא תכנן את התקרה לפי כוחות התכן הנדרשים בתקן, הוא גם לא ביצע במהלך התכנון בדיקות חישובי חדירה, בדיקות שהיה אפשר לבצע בקלות יחסית. בפועל, התסבולת של התקרה לחדירה הייתה נמוכה ביותר מפי שניים מהנדרש בתקן. מרגע סיום התכנון, על פי קביעת בית המשפט, המבנה ענה להגדרה של "מבנה מסוכן".
בסיום גזר הדין הוסיף השופט ממון הערה חריגה, המופנית ישירות למחוקק. "בעולם המודרני קשה להעלות על הדעת תחום נוסף שבו חייהם של רבים כל כך תלויים במעשיו או במחדליו של אדם אחד בלבד. תחום תכנון המבנים הוא בדיוק תחום כזה", כתב.
השופט הסביר כי לפי הדין הקיים, תוכניות בנייה נחתמות בידי מהנדס בעל כשירות, ועל בסיסן ניתן היתר בנייה, אך אין בנמצא גוף סטטוטורי שבודק את התוכניות, מוודא את תקינותן או מאתר רשלנות. "מוקם בניין העשוי לאכלס בכל רגע נתון אלפי בני אדם, להכיל עשרות ואף מאות מקומות חניה, ובמקרים אחרים אף לשאת מעליו תשתיות תחבורה, ובהן רכבת קלה היכולה להסיע מאות נוסעים, כפי שתוכנן בעניינו של חניון הברזל", כתב.
ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט בדימוס ורדי זיילר ז"ל, שהוקמה בשנת 2001 לאחר אסון ורסאי, הציעה המלצות שהיו עשויות למנוע את אסון חניון הברזל אילו יושמו, ציין השופט. "ההליך הפלילי בוחן את הדברים בדיעבד, לאחר שהאסון כבר התרחש. נדמה כי יפה שעה אחת קודם: ראוי שהמחוקק ייתן דעתו לסכנה של ממש זו, ויפעל למניעת האסון הבא עוד בטרם יתרחש".