2.3 טון פחמן ב-12 דקות: המחיר שמשלם כדור הארץ על המלחמות

מבצע "שאגת הארי" לא מתרחש בחלל ריק. הוא השתלב במציאות גלובלית עמוסת סכסוכים ועימותים כמעט בכל פינה בעולם: מלחמת רוסיה-אוקראינה, מלחמת האזרחים בסודן, עימותים בין הודו לפקיסטן, התנגשות צבאית בין קמבודיה לתאילנד בדרום-מזרח אסיה, הסכסוך בין אזרבייג'ן לארמניה, והמלחמה הרב-זירתית של ישראל נגד חמאס, חיזבאללה והחות'ים. מחקר עדכני מציג תמונה מדאיגה: בשנה שעברה נרשמו לא פחות מ-61 סכסוכים מזוינים פעילים בכ-36 מדינות.

אלא שמעבר לאובדן החיים ולתחושת חוסר היציבות, למלחמות יש מחיר נוסף שנוטים להתעלם ממנו. דו"ח חדש של מזכ"ל האו"ם בשם "The Security We Need" חושף את הנזק הסביבתי והאקלימי של מירוץ החימוש העולמי, ומראה כיצד הזינוק בהוצאות הביטחון פוגע ביכולת לעמוד ביעדי הפיתוח בר-הקיימא של האו"ם.

המספרים מדברים בעד עצמם. לפי הדו"ח, ההוצאה הצבאית העולמית הגיעה בשנה שעברה לשיא של כ-2.7 טריליון דולר, ועד 2035 היא צפויה לזנק ל-4.4 טריליון דולר. הדו"ח מדגיש כי הוצאות אלה אינן בהכרח מביאות ליותר יציבות או שלום. להפך, הן מסיטות משאבים חיוניים מתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה וההתמודדות עם משבר האקלים. סוגיות סביבתיות רבות נדחקות לשולי סדר העדיפויות, דווקא ברגע שבו נדרשות השקעות חסרות תקדים.

הדו"ח גם מציין כי מערכת הביטחון העולמית אחראית לפליטה של 3.3 עד שבעה אחוזים מסך פליטות גזי החממה בעולם. הצבאות הגדולים, ובראשם ארצות הברית, סין ורוסיה, מייצרים היקף פליטות גבוה מזה של מדינות בינוניות רבות. דוגמה אחת ממחישה את ממדי הזיהום: שימוש במטוס קרב F-35 פולט כ-2.3 טון פחמן דו-חמצני ב-12 דקות בלבד, כמות השוואתית לפליטות של מכונית בנזין ממוצעת במשך שנה שלמה.

"העולם עוסק פחות בפעולות אסטרטגיות נגד משבר האקלים"

גלית כהן, מנהלת קרן האקלים בישראל (JCT) ולשעבר מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, מזהה מגמה מטרידה. "אנחנו רואים ירידה בהשקעות ב'טוב הגלובלי'", היא אומרת. "כלומר ירידה בהשקעה ביוזמות בין-לאומיות להפחתת פליטות מזהמים, לעומת השקעה ב'טוב המקומי' של מדינות".

כהן מציינת דווקא דוגמה חיובית שצמחה מתוך מלחמה: הפלישה הרוסית לאוקראינה הובילה את גרמניה ומדינות אירופיות נוספות להשקיע בהיקפים נרחבים באנרגיה מתחדשת. "זה הבהיר למדינות אירופה כי הן לא יכולות להמשיך להיות תלויות בגז הרוסי", היא מסבירה.

ומה קורה כאן? ישראל היא מקרה ייחודי בזירה הגלובלית. שיקולי ביטחון ניצבים במרכז סדר העדיפויות התקציבי כבר מאז הקמת המדינה. על פי נתונים מ-2024, ישראל מדורגת במקום ה-12 בעולם בהיקף ההוצאה הביטחונית ביחס לתוצר. "אין ויכוח סביב הצורך בהשקעה בביטחון", אומרת כהן. "אנחנו מתמודדים עם איומים קיומיים ממשיים. השנתיים האחרונות המחישו זאת היטב".

אלא שכהן מדגישה נקודה מכרעת: ביטחון לאומי אינו מצטמצם להתעצמות צבאית בלבד. "במהלך המלחמה ראינו עד כמה החוסן האזרחי קריטי", היא אומרת. "בלי חוסן אזרחי לא ניתן לנהל מערכה מתמשכת, ולכן ההיערכות למשבר האקלים היא חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי".

כהן מגדירה את החוסן האזרחי דרך שלושה מרכיבים: ביטחון מים, ביטחון מזון וביטחון אנרגטי. היא מצביעה על נקודת תורפה מרכזית: כ-80 אחוז מייצור האנרגיה בישראל מבוסס על גז טבעי, שמגיע דרך שני צינורות בלבד משלוש אסדות. במהלך המלחמה היו האסדות יעד לאיומים ולירי טילים, ובשלב מסוים אף הושבתו.

"מה היה קורה למשק האנרגיה אם ההשבתה הייתה נמשכת זמן רב יותר?" שואלת כהן. "ככל שישראל תפתח יותר מקורות לייצור אנרגיה מתחדשת, כך יגדל הביטחון האנרגטי שלנו, גם בתקופות של מלחמה. מדינה שרוצה להבטיח את קיומה לאורך זמן חייבת לחשוב לטווח הארוך, לא רק במונחים של המחר בבוקר".

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה