מאז הטבח ב-7 באוקטובר היינו עדים להתגייסות אדירה של אזרחים שמילאו את הוואקום שהשאירה ממשלת ישראל. השאלה שרבים שאלו את עצמם מאז היא "לאן נעלמה המדינה?". לא מדובר רק בחוסר הנוכחות הצבאית. כל תחומי החיים לא תפקדו ברגע שבו אזרחי ישראל נזקקו להם יותר מכל. לא מדובר בכישלון נקודתי, אלא בהתמוטטות של קונספציה. זו שהניחה שהממשלה צריכה לקחת צעד, או אפילו עשרה צעדים, אחורה ולתת לשוק להסתדר בעצמו.

חוקרים מתחומים שונים מסכימים כולם - אנו עדים לשחיקה מתמשכת של המגזר הציבורי לאורך שנים. מחקר חדש של פורום ארלוזורוב מראה כיצד השירות הציבורי עבר תהליכי שינוי מקיפים שפגעו ביכולות המקצועיות שלו. זאת בין היתר עקב ייבוש תקציבי ושחיקת מספר העובדים, הרחבת מינויים אישיים ופוליטיזציה של המערכת. במקום לשפר את השירות לציבור, צמצמו ושחקו אותו.

"מדובר על הזנחה מתמשכת, שאף ממשלה בעשרים השנים האחרונות לא שינתה את כיוונה", אומר עמית בן-צור, מנכ"ל פורום ארלוזורוב, "תפקיד הממשלה הוא לא להביט מהצד כשאזרחים מתנדבים, תורמים ומקימים חמ"לים. תפקידה להוביל, להנהיג ולפתור את האתגרים הלאומיים. אבל הלכה למעשה המגזר הציבורי מיובש מזה שנים. מרחיק ממנו אנשים איכותיים בגלל פערי השכר אל מול המגזר הפרטי, הוא סובל מתת איוש תקנים שפוגע באיכות השירות לאזרח ומתרחק מהיותו גוף ציבורי אובייקטיבי וממלכתי, שעובדיו יכולים לעמוד בפני לחצי הדרג הפוליטי, ותוך כדי כך לספק שירותים ציבוריים בצורה מיטבית ולזכות באמון הציבור".

לא במפתיע, הבעיה המרכזית שחוצה שירותים ציבוריים שונים היא בעיית השכר. ככל שהשכר במגזר הציבורי נמוך יותר בהשוואה למגזר הפרטי, כך קשה יותר להבטיח כי כוח אדם איכותי יגיע ויישאר בשירות הציבורי. המחקר מצביע על כך ששחיקת השכר בישראל ייחודית וחריגה בהשוואה למדינות מתפתחות אחרות. בן צור מציין שלנתון הזה יש להוסיף את צמצום המשרות ביחס לגידול באוכלוסייה שיוצר עומס גובר והולך על כוח האדם הנוכחי ופוגע באיכות השירות.

תמונת המצב כפי שעולה מעבודתם של חוקרי פורום ארלוזורוב יוני בן בשט, עידו לן, שי וינבלום ודנה וקנין גנאל, מציירת תמונה מדאיגה - הפערים בין ישראל למדינות ה-OECD בכל הקשור ליכולת של המגזר הציבורי לתת מענה ראוי לציבור רק הולכים ומתרחבים.

עמית בן צור (צילום: יחסי ציבור)
עמית בן צור | צילום: יחסי ציבור

פערי שכר משמעותיים בין המגזר הפרטי לציבורי

מהמחקר עולה כי פערי השכר בין המגזר הציבורי לבין המגזר הפרטי הם הגדולים ביותר מכל מדינות הOECD-. החל מאמצע שנות ה-90 החל הגידול בפער, כאשר השכר של עובדי המגזר הציבורי נשחק משמעותית לעומת עמיתיהם במגזר הפרטי. פערי השכר בין המגזר הציבורי לפרטי נאמדים בכ-30% - הפערים הגבוהים ביותר מבין מדינות ה-OECD.

פער השכר למועסק בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי – 2021  לעומת 1995 ו-2001 
נתונים: OECD.STAT, חשבונאות לאומית - תמורה לעבודה. עיבוד: פורום ארלוזורוב

שחיקת מספר העובדים

בחינת המצב במשרדי הממשלה מראה כי עד שנת 2013 היה קצב גידול המשרות במשרדי הממשלה גבוה יותר מקצב גידול האוכלוסייה. החל משנת 2014 המגמה התהפכה: קצב גידול המשרות הפך לנמוך יותר מקצב גידול האוכלוסייה, והחל להיווצר פער, שעומד על 660 משרות בממוצע בכל שנה. פער זה הלך והתרחב עד שהגיע בשנת 2021 לשיא של כ-1,700 משרות "חסרות", המהוות כ-5% מכלל המשרות הקיימות במשרדי הממשלה. משמעותו של פער זה לפי פורום ארלוזורוב, היא שמשרדי הממשלה מצטמצמים בהיקפם ויכולתם לספק שירותים איכותיים לציבור הולכת ונפגעת.

הולכים בעקבות כישלונות שכבר התרחשו בעולם

אנחנו אוהבים להשוות את מצבנו לעולם ולתהות מה מדינות אחרות עושות, אך נראה שבמקום ללמוד מטעויות של מדינות אחרות, מדינת ישראל מאמצת תפיסה ניהולית שכבר הובילה מדינות אחרות לכישלון. מאז שנות ה-80 מדינות שונות אימצו תפיסת ניהול ציבורי חדשה, לפיה יש לייבא למגזר הציבורי נורמות ניהוליות מתוך המגזר הפרטי, בהנחה שאלו ישפרו את יעילותו של השירות הציבורי. עם זאת, לפי המחקר של פורום ארלוזורוב נמצא שהיא מקדמת בעיקר חיסכון בעלות השירות הציבורי ולא מצליחה להגדיל את האפקטיביות של המגזר הציבורי או לשפר את איכות השירות לאזרח.

כך למשל בבריטניה נמצא שהתפיסה הגדילה את ההוצאה הציבורית ולא הביא לשיפור ביעילות ובאפקטיביות של השירות. לחילופין, בניו זילנד החל מ-1999, נמצאה שורת בעיות, ביניהן אובדן זיכרון ארגוני כתוצאה מעזיבת עובדים, שהשפיע על היכולת הביצועית ארוכת הטווח של הממשלה, השפעת יתר של אינטרסים פוליטיים על אנשי המקצוע והתמקדות צרה ביעילות ובביצועים כלכליים במקום באיכות ובאפקטיביות של השירות הציבורי. עתה מודאגים במכון ארלוזורוב, כי ישראל תמשיך ליישם את רוח זו תוך התעלמות מהוכחות לחוסר יעילותה באופן שיפגע עוד יותר במגזר הציבורי.

נקודת אור – כוח אדם צעיר בממשלה

נקודת אור מצאו במחקר בעובדה שבין 2015 ל-2020 רשמה ישראל את העלייה השלישית בגובהה ב-OECD בשיעור העובדים בני 34-18 בממשלה, מ-26% ל-33%, ולמעשה הפכה לאחת משלוש המדינות היחידות בארגון, שבהן קבוצת גילים זו מהווה יותר מ-30% מכוח העבודה בממשלה.

מסדרון בית חולים (צילום: משה שי, פלאש 90)
בית חולים | צילום: משה שי, פלאש 90

בריאות: התורים רק יתארכו

הגורמים לשחיקה: שחיקה תקציבית, הזנחה של תשתיות פיזיות ומניעת פתיחת בתי חולים בפריפריה, היעדר תכנון כוח אדם, הזנחת תחום בריאות הנפש.

השחיקה במספרים: בישראל יש 10 אחוזים פחות רופאים לכל 1,000 בני אדם לעומת הממוצע במדינות המפותחות. בעוד שממוצע ה-OECD עומד על 3.7, בישראל יש 3.3 רופאים לכל 1,000 תושבים בלבד.

 "השחיקה התקציבית של מערכת הבריאות הובילה בין היתר לאתגר שמדינת ישראל מתמודדת אתו במצבי חירום. לאורך שנים ארוכות לא היה תכנון וניהול של כוח אדם וזה הוביל לסיטואציה שנוצר מחסור אקוטי בחלק מהתחומים ונוצרו פערים בין הפריפריה למרכז", אומר ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה למדיניות בריאות, "המחסור בשגרה מתורגם לתורים ארוכים ובחירום מתורגם לאתגר ביכולת לתת מענה בתחומים מסוימים".

"התורים בבריאות הנפש היו דרמטיים עוד לפני המלחמה. מה שקופות החולים לא הצליחו לספק לפני אין שום סיכוי שהן יצליחו לספק עכשיו"

במלחמה הנוכחית אנחנו עדים בעיקר למשבר בתחום בריאות הנפש. "אלו אחד מהנושאים שהוזנחו לאורך השנים. היו תורים דרמטיים עוד לפני המלחמה לטיפול דרך קופות החולים ואין ספק שהיום הצרכים ריבעו וחימשו את עצמם. מה שקופות החולים לא הצליחו לספק לפני אין שום סיכוי שהן יצליחו לספק עכשיו", אומר ניב-יגודה.

"השגרה של מערכת הבריאות היא חירום. גם בשגרה התפוסה במחלוקות האשפוז ובתי החולים היא מהגבוהות במדינות ה-OECD. התורים מאוד ארוכים והעומסים מאוד גדולים. אין מספיק מיטות אשפוז בחדרים ואנשים שוכבים במסדרון", הוא מתאר, "כבר 15 שנה מדברים על פתיחת בית חולים בבאר שבע וזה לא קורה בגלל בירוקרטיה. אם היה עוד בית חולים אין ספק שאולי סורוקה היה יכול להתמודד בצורה טובה יותר עם גל של נפגעים. התשתית הפיזית ותשתיות כוח האדם לא מתאימות לצרכים של האוכלוסייה".

תלמידים צועדים לבתי הספר והגנים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
תלמידים צועדים לבתי הספר והגנים | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

חינוך ורווחה: מפריטים ובוכים

הגורמים לשחיקה: החלפת ידע מקצועי וראייה הוליסטית במדידה, תקצוב חסר, הפרטת שירותי הרווחה

השחיקה במספרים: היקף ההוצאה הממשלתית על חינוך ציבורי (ללא מוסדות ההשכלה הגבוהה) בישראל לשנת 2020 עמד על 8,865 דולר לתלמיד לשנה מול 10,949 במדינות ה-OECD.
52% מהעובדות הסוציאליות מציינות שכר נמוך כגורם המרכזי לשחיקה בעבודה.

בשירותי הרווחה התחוללו מספר תהליכים שהובילו לשחיקה ארוכת שנים. "אחד מהמהלכים המשמעותיים היה הפרטה. כך למשל במקום שהמדינה תנהל פנימיות, היא הפריטה את הפנימיות שלה וחברות התחרו על הזכות להפעיל אותן. המחשבה הייתה שהחברות הללו יהיו יעילות כי המדינה תיתן כסף והם יגזרו רווח", אומרת ד"ר נעמי פרידמן סוקולר, מהמחלקה לכלכה באוניברסיטת בר אילן. "זה כבר צריך להישמע מטריד. אם המדינה נותנת כסף – מאיפה יבוא הרווח? התשובה היא שמתוך מתן פחות שירותים. כביכול יש רגולציה אבל בפועל יש המון מכרזי הפסד שוסוף התוצאה היא שהשירותים נפגעים ואין דין ואין דיין כי זו חברה פרטית. מקסימום מאיימים עליה שיחליפו אותה במכרז הבא אבל גם רמת הפיקוח לא טובה".

"אם המדינה נותנת כסף – מאיפה יבוא הרווח? התשובה היא שמתוך מתן פחות שירותים"

גם בחינוך וגם ברווחה היא מסבירה, נוצר קושי בלכמת ולמדוד יעילות: "השירותים שהמדינה נותנת הם לא בהכרח מדידים והתוצאה היא שמודדים את מה שאפשר. בחינוך למשל מודדים ציונים והלכה למעשה זה יצר הזנחה של כל מה שלא נמדד, כמו איכות החינוך. כל מה שמעניין זה פרמטרים כמותיים ואין שאלה של איכות הטיפול".

גם התקציבים נשחקו. "משרד האוצר ראה כאסטרטגיה צמצום תקציבי. הוא נתן להם פחות, ומבחינתו שהמשרדים יסתדרו. הכוונה היא להשאיר את המערכת כל הזמן צמאה, אבל זה יצר מערכת שחוקה. אלו מקצועות שאי אפשר להפריט לא במקרה, כי הם לא כלכליים במהותם", אומרת ד"ר סוקולר, "כל התקציבים מנוהלים באופן ריכוזי על ידי האוצר ומאז 2003 חשב של משרד האוצר הוא זה שמחליט על הוצאות כספים. לא האנשים שמתמחים ברווחה או בחינוך, אלא כלכלן. הרבה פעמים הכוונות טובות, אין פה אנשים מרושעים, אבל יש תפיסת עולם ששמה את היעילות לפני הכל".

שוטרים עוצרים מפגין (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
שוטרים עוצרים מפגין | צילום: יונתן סינדל פלאש 90

משטרה: השוטרים נוטשים

הגורמים לשחיקה: קושי בגיוס שוטרים, מחסור בכוח אדם, פוליטיזציה

השחקים במספרים: 2,000 שוטרים התפטרו במהלך 2022. מספר השוטרים לנפש במדינת ישראל הוא בשליש התחתון של מדינות ה-OECD

 בשנים האחרונות אנו רואים משברי כוח אדם במשטרה שכוללים עזיבות של שוטרים וקושי בגיוס. "בשנה האחרונה לא רק ששוטרים בדרג השטח עזבו אלא גם בעיקר בדרגים הגבוהים. כל שדרת הפיקוד מתחילה להתמוטט", אומר ד"ר אילנה שפייזמן, מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, "בשב"ס המצב חמור מאוד. לא מצליחים לגייס שוטרים ולכן יש חיילים שמגיעים לבתי סוהר ביטחוניים. ניסו להפסיק את זה ולא הצליחו כי אין כוח אדם שיחליף".

"המשטרה חצי מהזמן מתעסקת בטרור. היא קטנה, ענייה, רוב המשאבים שלה הולכים לכוח אדם, והיא טכנולוגית נמצאת הרחק מאחור"

לא פשוט למצוא אנשים חדורי מוטיבציה שייקחו על עצמם עבודה תובענית בשכר נמוך. "מדובר על גוף שבמשך שנים מתקשה לגייס לשורותיו שוטרים איכותיים ואנחנו רואים את התוצאות בדמות אלימות של שוטרים. זה קשור גם לאנשים שמגיעים למשטרה וגם לעומס יתר כשאין מספיק כוח אדם", היא אומרת. אפילו מפכ"ל לא מצליחים למנות: "לא מונה מפכ"ל במשך הרבה שנים בתקופת נתניהו, שהחזיק ממלא מקום. זה מראה על פירוק השירות הציבורי – הרעיון של למנות ממלא מקום ולא איש קבוע. ממלא מקום יודע שאפשר לפטר אותו ולכן יזהר בדברים שהוא אומר. ברגע שאין מפכ"ל כל הקידומים במשטרה נעצרו. זה יצר תסכול וגרם להרבה אנשים לעזוב. בנוסף ראינו ביקורת רבה על הניסיון של בן גביר להפוך את המשטרה לפוליטית. זה גם גרם לעזיבות גדולות".

"המשטרה היא גוף מוחלש במדינת ישראל נקודה, לאורך שנים. מאז תחילת משפטי נתניהו היא גוף מותקף. מספר השוטרים לנפש במדינת ישראל הוא בשליש התחתון של מדינות ה-OECD למרות שלמשטרה בישראל יש משימות שאין באף מדינה אחרת. חצי מהזמן היא מתעסקת בטרור. המשטרה קטנה, ענייה, רוב המשאבים שלה הולכים לכוח אדם, והיא טכנולוגית נמצאת הרחק מאחור", מוסיף עופר שלח, חוקר בכיר במכון למחקרי בטחון לאומי וחבר ועדת חוץ ובטחון לשעבר.

כביש החוף (צילום: פלאש 90)
כביש החוף | צילום: פלאש 90

תחבורה: במקום אנשי מקצוע, ג'ובים למקורבים

הגורמים לשחיקה: פוליטיזציה במינויים, חוסר יציבות, היעדר שיתופי פעולה בין משרדיים ועזיבת אנשי מקצוע

השחיקה במספרים: 29% מהחלטות הממשלה במשרד לא יושמו כלל

תופעת הפוליטיזציה ומינוי המקורבים במשרדי הממשלה הגיעה כמעט לשיאה במשרד התחבורה. "זה משרד שחולש על תקציב מיליארדים ומצב התחבורה מאוד בעייתי. מירי רגב מינתה משנה למנכ"ל שהכישורים שלו זה ארגון הליכודיאדה. לא היה לו ניסיון בניהול מערכות ותקציבים גדולים, ונציבות שירות המדינה הודיעה שאינו יכול להתמנות לתפקיד. מירי רגב מינתה אותו לתפקיד המשנה למנכ"ל במשך חצי שנה, ואחר כך הביאה אותו שוב לוועדת המינויים בטענה שעברה חצי שנה והוא צבר ניסיון. הוא בסוף התמנה למנכ"ל. אנחנו מקבלים משרד תחבורה עם הגורם המרכזי ביותר בניהול בלי שום ניסיון בתחום", מתארת ד״ר שפייזמן.

"תכנון תחבורה דורש שנים. מי יישאר כשכל שנה מתחלפת האג'נדה? השנים האחרונות היו שנים ריקות"

המרכז להעצמת האזרח בחן את יישום החלטות הממשלה במשרד התחבורה לאורך השנים וגילו נתונים מדהימים: כ-30 אחוזים מההחלטות יושמו באופן חלקי, ו-29 אחוזים לא יושמו כלל. "תכנון תחבורה דורש זמן, שנים רבות של תכנון וביצוע", אומר עידו פיק, מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח, "אחד התהליכים המשמעותיים שראינו הוא חוסר יציבות פוליטית. במשך חמש שנים משרד התחבורה משתנה. איך נראה איש מקצוע כשכל שנה מתחלפת האג׳נדה? האם אדם שבא לשליחות שכזו יישאר? האם הוא יודע שהפרויקט שהוא יתכנן אכן יקרה בסוף? השנים האחרונות היו שנים ריקות".

בשנים האחרונות רואים אנשי מקצוע רבים שעוזבים את המשרד לדבריו. "זה תרחיש מסוכן כי משרד התחבורה דורש תכנון לטווח ארוך ואנשי מקצוע. אנחנו מדברים על עשרות מיליארדים", אומר פיק ומוסיף, "בעיה מרכזית נוספת היא שיתוף פעולה בין משרדי. כל החלטה מפורקת לעשרות משרדים והתיאום אקוטי. זה חסם משמעותי כיום במשרד התחבורה ולפעמים הם בכלל לא מקימים צוותים לתיאום. אין מי שינהל".

 

הפגנה אנטי ישראלית גלזגו סקוטלנד (צילום: ANDY BUCHANAN, getty images)
הפגנה אנטי ישראלית גלזגו סקוטלנד | צילום: ANDY BUCHANAN, getty images

יחסי חוץ והסברה: מרוב פירוק של המשרדים לא נשאר כלום

הגורמים לשחיקה: פיצולי משרדים, העברת תקציבים תכופה ואי ניהול אסטרטגיה אחידה

במלחמה הנוכחית גילינו עד כמה תחום ההסברה ויחסי החוץ הופקרו, כשמשפיעניות ובלוגרים הם אלו שלקחו את המושכות לידיים. "החמאס לפני חודש היה כנופיית טרור מטונפת ולא חשובה מעזה והיום החמאס נתפס כלוחמי חופש שבאים לשחרר את כל העם הפלסטינאי מידי הכובש הישראלי. מדובר בכישלון קולוסאלי", אומר פרסומאי העבר והיזם הדר גולדמן, "שרת ההסברה באמצע הרימה ידיים כי ראתה שהיא נכשלת והעבירה את התקציב ל׳תקומה׳ ואחר כך למשרד החוץ. באמצע הקרבות תקציב עובר ממקום למקום. אין גוף אחד שמנהל אסטרטגיה אחת".

"היה לנו את משרד החוץ. ואז קם משרד לנושאים אסטרטגיים. ואז קמו משרד התפוצות ומשרד ההסברה. הידע נמצא במשרד החוץ אבל הוא לא אחראי על כלום"

תחום ההסברה לדברי ד״ר שפייזמן עובר מיד ליד כבר שנים: "פיצולי משרדים בישראל לא נעשים לצרכי מדיניות אלא לצרכים פוליטיים כבר שנים. הדוגמה של משרד החוץ היא הקיצונית ביותר. היה לנו את משרד החוץ, קם לנו משרד לנושאים אסטרטגיים שלקח נתחים ממשרד החוץ, קם משרד התפוצות שמטפל ביחסי התפוצות ולאחרונה קם משרד ההסברה. נוצר מצב שכולם אחראים על הסברה או יחסי תפוצות אבל אף אחד לא אחראי כי הידע המקצועי במשרד החוץ, אבל משרד החוץ לא אחראי יותר".

לשכת אבטלה (צילום: Yossi Zamir/Flash90)
לשכת אבטלה | צילום: Yossi Zamir/Flash90

תעסוקה ועבודה: העובדים עוברים ממשרד למשרד

תהליך דומה למה שעבר על תחום ההסברה היה אפשר לראות בעשור האחרון גם בזרוע העבודה שעברה בין משרד העבודה והרווחה, לכלכלה, לתמ"ת וחוזר חלילה: "זה משנה את כל האוריינטציה של קהלי היעד, ושוב יש פרויקטים שלא מתקדמים כי מטלטלים את העובדים ממקום למקום, משר לשר לפי גחמות פוליטיות", אומר ד״ר שפייזמן.

הפגנה נגד המהפכה המשפטית (צילום: רויטרס)
הפגנה נגד המהפכה המשפטית | צילום: רויטרס

משפטים: "הטובים לא רוצים ללכת לשירות המדינה"

הגורמים לשחיקה: עיכובים במינויים, תקנים חסרים ומתקפות נגד עובדי ציבור על רקע המהפכה המשפטית

השחיקה במספרים: מערכת המשפט מחכה למינוי של 54 שופטים ורשמים. בשנה הבא יתווספו עוד 59 תקנים נוספים שיידרשו מינויים.

עם ההכרזה על המהפכה המשפטית השנה כולנו התוודענו למתקפה חסרת תקדים נגד עובדי משרד המשפטים, ובראשם היועצת המשפטית לממשלה. עדויות מעלות כי ההשתלחות בעובדים הללו הובילו לאווירה קשה מאוד במסדרונות היחידות הציבוריות וירידה במוטיבציה של עובדים להשתלב בתפקידים שם. כל זאת התרחש לצד עיכובים במינויי שופטים שיצרו תקנים חסרים רבים ועיכובים בהליכים משפטיים.

"העובדים נמצאים בתחושה שהם הפכו להיות הדמון שכולם חובטים בו. הרצון שהם פשוט יחתמו על דברים ולא יהיו משמעותיים גרם להם להרהר"

"כרגע לא רואים עזיבת עובדים אבל הבעיה היא שמשרד המשפטים על הכוונת וזה גורם לאנשים לשקול האם הם בכלל רוצים להיכנס לשם", מתארת ד"ר אילנה שפייזמן, כך למשל לדבריה בשנה האחרונה עקב המהפכה המשפטית נרשמה ירידה דרמטית בבוגרי האוניברסיטה העברית במשפטים שביקשו להתמחות במגזר הציבורי. "במשרד המשפטים היה נהוג שהטובים ביותר היו מגיעים לשירות המדינה, אבל בשנה האחרונה לאור ההתקפה על מערכת המשפט זה השתנה. התוצאה היא בין היתר שגם העובדים נמצאים בתחושה שהם הפכו להיות הדמון שכולם חובטים בו. הרצון שהם פשוט יחתמו על דברים ולא יהיו משמעותיים גרם להם להרהר. היום אנשים כבר לא רוצים לעבוד במקומות האלה למרות שאין ספק ששם העניין הגדול ביותר והשליחות".

משרד האוצר (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
משרד האוצר | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

כלכלה ואוצר: התנגשות עם הדרג המקצועי

עם עסקים שקורסים, משפחות מפונות ללא דיור ומשבר כלכלי שנוצר כתוצאה מהמלחמה – ביקורת רבה הועברה על התנהלות משרד האוצר. מאות כלכלנים פנו לשר האוצר בדרישה לבטל את הכספים הקואליציוניים ולפתוח את תקציב המדינה לשנת 2023 ו-2024, אך הנושא עוד לא קודם. "הסיפור המרכזי הוא השחתת הנורמות. זה תהליך שנמשך שנים. רק לפני כמה ימים שר האוצר אומר שאגף התקציבים מעניין את הפופיק שלו. הגענו למצב שבמלחמה שר אוצר וראש ועדת הכספים שודדים את הקופה כמה שיותר מהר", אומר פרופ׳ דני בן דוד, נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי חברתי וכלכלן בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב.

למרות הכל, ההילה סביב "נערי האוצר", אותם צעירים מצטיינים שמשתלבים במסדרונות האוצר, עדיין נשמרת. "בניגוד למשרדי ממשלה אחרים במשרד האוצר איכות השירות הציבורי הייתה ונשארה גבוהה", אומר פרופ׳ בנימין בנטל, ראש תחום כלכלה במרכז טאוב ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה. אך כבר שנים שרואים את שרי הממשלה משתלחים בדרג המקצועי. "ישנה התנגשות בין הדרג המקצועי ששוקל שיקולים מקצועיים לטובת הקצאה יעילה לציבור, לבין החלטות מוטות פוליטיות שמתקבלות ברמת הצמרת והשר בדרך כלל", אומר פרופ׳ בנטל.

זה לא דבר שקרה אתמול – בנטל מצביע על דוגמאות עוד מתקופת יאיר לפיד כשר אוצר, שהקפיא את שיעור המע"מ לאפס בהחלטה שזכתה לביקורת חריפה מצד הדרג המקצועי. דוגמה נוספת היא כיצד בזמן הקורונה הוחלט על מענק פסח על אף התנגדות חריפה באוצר. "ברור שיש מידה מסוימת של תסכול, אבל הם חדורי מטרה. כאשר ראש אגף תקציבים יוצא לעיתונות עם תכנית לפתיחת תקציב המדינה ושר האוצר מתנגד לכך תוך כדי מסיבת עיתונאים, זה כמובן מראה שיש שם סדקים. אולי בזמן אחר היינו רואים התפטרויות, אבל עדיין יש הכרה בכך שאנחנו בזמן שאי אפשר לעזוב את המשמרת".

בניין משרד הביטחון בתל אביב (צילום: Spiroview Inc, שאטרסטוק)
משרד הביטחון הקרייה | צילום: Spiroview Inc, שאטרסטוק

ביטחון: בלי מדיניות

הבעיה: חוסר פיקוח, ועוצמת הצבא אל מול דרג מיניסטריאלי חלש

בכל מה שקשור לצה"ל, לשב"כ ולמוסד - אנחנו רואים תהליך אחר של עליית גופי הבטחון אל מול משרד ממשלתי שהולך ונחלש. "העוצמה של הצבא כגוף ציבורי אל מול הדרג המיניסטריאלי היא חסרת תקדים. הוא חזק יותר ממשרד הבטחון פי כמה וכמה, ומשרד הבטחון כמעט לא קיים בלי הצבא", אומר שלח, "התכנית הרב שנתית נקבעת לפי מה שהצבא רואה לנגד עיניו ולא על ידי מדיניות שר או של ממשלה. הסיטואציה הזו לא טובה כי כי יש שיקולים יותר רחבים, וצריכה להיות ראיית עולם אזרחית לכך". בשב"כ ובמוסד הדבר מתעצם עוד יותר לדבריו: "הם תחת מרותו הישירה של ראש הממשלה ואין עליהם שר ממונה. הם גופים שמתנהלים כמעט לבד. אין שום פיקוח של דרג מיניסטריאלי וזו בעיה בפני עצמה".