פעם היה פה צפוף, עכשיו צריך לחפש סיבה להיכנס. מה קרה לקניונים ששקעו

בשבוע שעבר הושק ברעש גדול מלון "קאסלנד" (Kassland) בלב מתחם D-City במישור אדומים. מדובר בריזורט עצום בגודלו שנבנה בהשקעה של 220 מיליון שקל וכולל פארק מים מקורה עם 18 מגלשות וספא מהגדולים במזרח התיכון. אבל מאחורי המספרים המפוצצים, מסתתר סיפור אחר. לא סתם עוד מלון, אלא ניסיון הצלה למתחם קניות שהיה אמור להיות סיפור הצלחה.

מתחם די-סיטי, בבעלות איש העסקים חנוך קס, נפתח בסוף 2021 בהשקעה של כחצי מיליארד שקלים. החלום היה להקים את "בירת העיצוב של ישראל", מתחם ענק שימשוך אליו קונים מכל רחבי הארץ. אלא שהחלום הזה לא הצליח להתרומם: המיקום הבעייתי, יחד עם שינוי אופי המתחם גם לאולם כנסים והניסיון לפנות לקהלים חדשים, גרמו לרשתות רבות לנטוש את המקום.

"זה סיפור מוזר", אומר תמיר בן שחר, יועץ אסטרטגי כלכלי ושיווקי לתכנון אורבני, נדל"ן ומסחר. "היזם חלם שאנשים שעוברים דירה ייסעו במיוחד למישור אדומים, יעשו שם את קניית הריהוט ואולי אפילו ילונו במלון, אבל הוא שכח שאנחנו, ובכן, במישור אדומים. צריך לעבור את ירושלים ולחצות מחסום כדי להגיע לשם, ולמה שמישהו ייסע מחיפה או מתל אביב כשיש לו את רחוב הלח"י בבני ברק שעמוס בחנויות לעיצוב הבית, את מתחם הנמל בתל אביב, או אלף חנויות ריהוט בנתניה ובראשון לציון? אין במתחם משהו שמצדיק נסיעה מיוחדת".

כדי לשרוד, די-סיטי המציא את עצמו מחדש. במקום שהקניון יהיה היעד המרכזי, הוא הפך לתפאורה של הריזורט החדש, והאטרקציה הפכה לעוגן המרכזי שנועד להחיות את המקום. הסיפור הזה הוא דוגמה לתופעה רחבה יותר – מתחמי מסחר שקמו עם חלומות ענק ומצאו את עצמם מתקשים לפעול בשוק רווי. בעוד שבמישור אדומים נמצא קרש הצלה בדמות המלון, קניונים רבים בארץ מצאו את עצמם מדשדשים עד לשקיעה איטית או סגירה מלאה. להבדיל ממקרה די-סיטי, לרוב מדובר במרכזי קניות קטנים ועירוניים, ולא במתחמי ענק.

הדיון על קניונים נשכחים מיד מעלה זיכרונות בדמות ריח קרפ עם סוכריות צבעוניות, מכונות שתופסות צעצועים ובית קולנוע קטן. כמעט לכל מי שגדל בישראל בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 היה קניון כזה במרחק רבע שעה נסיעה, לא בהכרח הכי גדול, יפה ומטופח, אבל כזה שהספיק כדי להעביר בו את אחר הצהריים. חלק מהקניונים שפרחו כאן נהרסו ואחרים עדיין פועלים, אבל בקושי. לא תמצאו בהם סניפים של רשתות מובילות כמו סופר-פארם, פוקס, זארה, H&M או קסטרו (וגם אם כן, אולי רק רשת אחת או שתיים, ולא יותר מהרשימה הנ"ל). במקום חנויות בגדים, קולנוע, באולינג ואטרקציות לילדים, נותרו בהם בעיקר משרדים, קופות חולים, סניפי חלוקת דואר וכמה שלטים דהויים של חנויות להשכרה.

"העולם הזה השתנה לגמרי. פעם דיברו על מיקום, מיקום ומיקום, אבל זה כבר מזמן לא רק תלוי בזה", מסביר בן שחר. בישראל קיים עודף שטחי מסחר בלא מעט ערים, וכדי לשרוד בג'ונגל הזה, הקניונים הגדולים בלעו עוד ועוד מותגים, הפאוור סנטרים שהתמקמו בשולי הערים הפכו למתחמי לייפסטייל נוצצים, האוכל הפך לעוגן מרכזי והקניונים העירוניים נותרו בלי הצעת ערך אמיתית. "קניון זה לא בניין משרדים שמשכירים לגוגל לעשר שנים ויש שקט", מדגיש בן שחר, "מרכז מסחרי צריך לנהל כל הזמן, לשנות, לשווק, להתאים את תמהיל החנויות. אחרת, הוא פשוט מאבד רלוונטיות".

חזרנו לכמה מהקניונים שחלמו בעבר להיות סיפור הצלחה, בדקנו מה קרה להם, ומה נשאר מהם היום.

לא הצליח להתחרות בביג פאשן: קניון לב אשדוד

קניון לב אשדוד שנפתח בשנת 1993 ברובע ה' בעיר היה במשך שנים אחד המרכזים המסחריים הבולטים באשדוד. שטחו כ-13 אלף מ"ר, ושכנו בו כ-100 חנויות ובהן המשביר לצרכן, קפולסקי, מקדונלד'ס, קרביץ וסטימצקי. בקיצור, כל מה שקניון עירוני של שנות ה-90 היה מתגאה בו. בשנים האחרונות הוא ניסה להמציא את עצמו מחדש כקניון עודפים, אבל זה כנראה כבר היה מאוחר מדי. ב-2023 הוא נסגר סופית, וב-2024 נהרס לטובת פרויקט חדש של מגורים, מסחר ותעסוקה.

"יואו, קניון לב אשדוד", נזכרת סופי (34) שהתגוררה בילדותה בעיר, "איזה דבר, איזה זיכרונות. כמה חיכיתי שאמא שלי תיקח אותי לשם כל פעם. כל פעם שהיו לה סידורים הייתי נדחפת, זה היה ה-מקום להסתובב בו". רחלי (23) זוכרת אותו בעיקר מתקופת הדעיכה. "בשנים האחרונות שלו הוא פעל כקניון עודפים, אז כל חנות שרצתה למכור את הזבל שנשאר לה פתחה שם חנות". אמא שלה זוכרת תקופה אחרת לגמרי מתחילת דרכו של הקניון, עם מוצאי שבתות שבהן "הוא היה מפוצץ עד שאנשים לא יכלו לזוז מרוב עומס. זה היה מטורף. לאט-לאט נפתחו עוד קניונים בעיר, והוא הלך ודעך".

לב אשדוד הוא דוגמה קלאסית לקניון מהדור הישן שאיבד את ההצדקה לקיומו לאחר פתיחת מרכזי קניות ענקיים בעיר. "אחרי שהוקם ביג פאשן אשדוד, לב אשדוד נשאר תקוע בתור קניון מהדור הישן", אומר בן שחר. לדבריו, בעלי הנכס הבינו שבמקום לנסות להחיות אותו, עדיף למחוק אותו מהמפה ולשנות כיוון. "הם החליטו לבנות סטריפ מסחרי פתוח של 8–9 אלף מ"ר ומעליו מגדלי מגורים, וככה הם השביחו את הנדל"ן שלהם. לא תמיד החלטה כזאת זה כישלון, זה פשוט קניון שהפך לפג תוקף, אז נדרשות התאמות".

כמו מבוך: קניון אביה, באר שבע

קניון אביה הוא קניון שכונתי ותיק בלב שכונה ו' בבאר שבע, קטן בהרבה מהמרכזים המסחריים הגדולים שנפתחו בעיר אחריו. היום הוא מתפקד בעיקר כמרכז של סידורים, סופר וחנויות קטנות, אבל עבור לא מעט באר שבעים, הוא היה פעם מקום בילוי של ממש. "זה אחד הקניונים הוותיקים של העיר, מקום נוסטלגי עבור לא מעט אנשים", אומר טל (29), שעדיין מתגורר בעיר. "היינו הולכים לשם לאכול פיצה פצץ או לקולנוע, היה שם גם מתחם החלקה על הקרח באיזושהי תקופה. האמת, היה מאוד כיף ללכת לשם".

כמו הרבה קניונים קטנים מהדור שלו, קניון אביה לא הצליח לעמוד בתחרות סביבו. באר שבע התמלאה מרכזים גדולים וחזקים יותר, מעזריאלי נגב, דרך ביג ועד עופר גרנד קניון, ובשלב מסוים קניון שכונתי קטן כבר לא היה יכול להציע מספיק סיבות להגיע אליו. מי שמגיע היום לקניון אביה לא יפגוש את המקום השמח שמתאר טל. רותם (30) מתארת אותו כאחד מהמקומות "הנטושים והמלחיצים" בבאר שבע. "נכון לעכשיו, הדבר העיקרי שיש בקניון אביה זה קבלת חבילות", היא אומרת, "וגם זה קצת בווייב מבוכים מגעיל כזה. את חונה ורק מצד אחד זה פתוח, וצריך לרדת לקומה מינוס אחת כדי לאסוף את החבילה. הוא נמצא בשכונה פחות טובה בבאר שבע, וגם האווירה שם בהתאם".

צילמו בו ריאליטי: קניון הדרים, נתניה

קניון הדרים בנתניה הוקם בשנת 1991 באזור התעשייה הישן של העיר ובשנים האחרונות נעשה ניסיון להמציא אותו מחדש כמתחם עודפים. היום פועלות בו מספר חנויות כמו פוקס, גלי, תמנון, רנואר ולי קופר, אבל גם המיתוג החדש לא מצליח לטשטש את העובדה שמדובר בקניון שהלך לאיבוד בין מרכזי המסחר של נתניה.

עבור מי שגדל באזור, הדרים הוא בעיקר פינה חמה של נוסטלגיה בעיר. "יש לי מלא זיכרונות ילדות משם", אומר תומר (38), "הוא תמיד היה מצ'וקמק וחמוד. היה לו מעין לובי מוארך, ולפעמים היו בו הופעות. אני בעיקר זוכר שזה היה רחוק מכל מקום, רחוק מנתניה עצמה, רחוק מכביש 4 או מכביש החוף, באזור תעשייה מיושן". אגב, עובדה משעשעת היא שבימי תהילתו, צולם בו פרק של הריאליטי הנוסטלגי "הדוגמניות".

בן שחר מצביע גם הוא על אותן בעיות. לדבריו, הדרים יושב באזור התעשייה הצפוני של נתניה, ובעיר שיש בה שני קניונים ולא מעט פאוור-סנטרים, הוא פשוט הלך לאיבוד. "הוא מנסה להפוך להיות אאוטלט, אבל לא נראה לי שהוא יצליח", הוא צופה.

לא המריא: אמריקן סיטי, רחובות

קניון אמריקן סיטי ברחובות הוקם ב-2003 בצד המערבי של העיר והתחיל כהבטחה גדולה. מיטל (35), ילידת רחובות, זוכרת את יום פתיחתו היטב. "אני זוכרת שהייתה השקה מטורפת, הם ניסו להתחרות בקניון הוותיק של רחובות", היא נזכרת. "באנו לשם והיה יריד גדול, אבל בסוף זה פשוט לא המריא". היום, היא מספרת, זה בעיקר מקום ששותים בו קפה, אולי עושים סידורים, אבל לא הרבה מעבר לכך. רוני (27) אפילו לא זכרה שאמריקן סיטי היה אמור להיות קניון. "זכרתי רק שהיו שם כמה אולמות אירועים וסופר", היא צוחקת.

בן שחר מסביר ששקיעתו של אמריקן סיטי היא לא רק סיפור של תחרות עם קניון חזק יותר, אלא גם של מבנה בעלות בעייתי. לדבריו, היזמים עשו שם מהלך שכמעט אסור לעשות בעולם של מרכזים מסחריים – מכרו את החנויות לבעלים פרטיים במקום להשאיר את המקום בבעלות אחת עם חברת ניהול שמחזיקה בקונספט, בתמהיל ובאינטרס להגדיל תנועה ופדיונות. "ברגע שאין בעלים אחד עם אינטרס להצליח, המקום מתקשה מאוד לעבוד", הוא מסביר. בשנים האחרונות נרכש המתחם על ידי קבוצת חצי חינם, שעל פי פרסומים, מנסה לקדם בו פרויקט נדל"ני חדש של מסחר, משרדים ומגורים.

פער בין הבטחות למציאות: קניון ארנה, הרצליה

קניון ארנה הרצליה נפתח בשנת 2003 כאחת ההבטחות הגדולות של עולם הקניונים בישראל. עם מיקום על המרינה והשקעה עצומה, על הנייר היה שם הכל: ים, מסעדות, מותגים ואטרקציות לילדים. בפועל, כמעט מהרגע הראשון היה פער בין ההבטחות לבין המציאות. המקום עבר כמה בעלויות ואיתן כמה ניסיונות מיתוג ושיפוץ, והיום כבר לא מדובר בקניון במובן הקלאסי, אלא במתחם שאמור להפוך בעתיד למתחם תעסוקה, כנסים, אירועים, הסעדה ופנאי.

עבור ילדי תחילת שנות ה-2000 ארנה היה קודם כל המקום של "הטורנדו", מסלול משחקים תחרותי עם סירות, מים ואפקטים שהפך לאחת האטרקציות הכי זכורות של התקופה. "וואו, זה ליטרלי הילדות שלי", נזכרת אופיר (30) מתל אביב. "זה היה הדבר הכי גאוני בעולם, עם רכבת הרים חשוכה ששטה על המים ורוח שמדמה טורנדו. הייתי מתחננת לאמא שתיקח אותי לשם".

תמיר בן שחר, שהיה מעורב בעבר בעבודה על המקום, מסביר שהבעיה נעוצה בתכנון כולו. "זה קניון בהרצליה על חוף הים, לכאורה מיקום נחשק, אבל תכננו אותו כך שהוא מנותק מהעיר. הוא הפנה את הגב לעיר, בתי הקפה היו אולי לכיוון המרינה, אבל מנותקים ממה שקורה בתוך הקניון".

הפסיד לקניון הזהב: קניון ערי החוף, ראשון לציון

בניגוד לקניונים שהצליחו ואז דעכו, במקרה של קניון ערי החוף נדמה שהקשיים היו שם מההתחלה. הקניון הוקם בתקופה שבה אזור מערב ראשון לציון התמלא במרכזים מסחריים, ומהר מאוד ערי החוף מצא את עצמו מול מתחרה אחד חזק במיוחד: קניון הזהב שהיה גדול יותר, נגיש יותר ועם חניה גדולה יותר. "קניון הזהב הרג את כל המרכזים הקטנטנים שהיו סביבו", מסביר בן שחר.

שושנה (70), שהוריה קנו חנות בערי החוף לפני יותר משני עשורים, מכירה את המצב מקרוב. "הוא נבנה עם הרבה רצון שזה יקרה", היא אומרת, "היזם מכר את החנויות לבעלים פרטיים, ומאז המקום לא נוהל כמו שצריך, לא עשו עם זה כלום. פתחו שם קצת חנויות הלבשה לא מוכרות ומכון כושר, אבל בזה זה נגמר. משפצים אותו כל הזמן, אבל הוא לא מפותח ואנשים נשארו עם חנויות שקשה להשכיר".

הכביש העוקף חיסל אותו סופית: חוצות אלונים, קריית טבעון

קניון חוצות אלונים, שממוקם בצומת אלונים שבעמק יזרעאל, זכה להצלחה בעיקר בזכות המיקום שלו. כל מי שנסע צפונה עבר שם, וגם תושבי טבעון, יקנעם ורמת ישי השתמשו בו כמרכז מסחרי קרוב ונוח. "מה אלונים תמיד היה? תחנת ביניים", מספר עילאי (31), במקור מטבעון. "המקדונלד'ס והג'ימבורי העצום היו נקודת החוזקה שם, והמון הורים וילדים היו מגיעים לשם".

אלא שעם השנים, גם התפקיד כתחנת עצירה נשחק. סביב האזור נפתחו עוד ועוד מרכזים, והכביש שפעם הזרים תנועה טבעית לחוצות אלונים, כבר לא עבד באותו אופן. "בשלב מסוים בנו כביש עוקף ומהיר שחיסל אותו סופית".

בן שחר מסביר שחוצות אלונים הוא דוגמה למרכז מסחרי שאיבד את הסיבה המקורית שבגללה הצליח. "זה היה מרכז מסחרי קטן שכולם עברו דרכו", הוא אומר, "היום כדי להיכנס צריך לעשות סיבוב שלם. עכשיו מנסים לשקם אותו, לפעמים זו הנשמה, אבל לפעמים זה מצליח אם משנים קונספט. לצערי, ברוב הפעמים אפשר לשים שלט פג תוקף".

זה שנפגע מטיל: קניון חוצות, אשקלון

קניון חוצות אשקלון שממוקם בכניסה הדרומית לעיר הוא עוד קניון קטן מהדור הישן. כ-6,000 מ"ר גודלו, מה שפעם עוד הצליח להחזיק קולנוע, מקדונלד'ס, באולינג ומסעדות. היום, לפי מי שמכירים אותו מקרוב, קשה בכלל לקרוא לו מרכז בילוי. אולי זה בגלל האירוע שאירע בו ב-2008, כשהוא נפגע מפגיעת רקטה במהלך מבצע "עופרת יצוקה", מה שגרם לפציעתם של 15 בני אדם.

"זה קניון קטן עם מספר חנויות מצומצם", אומרת מיכל (41) שעובדת סמוך למקום. "תמיד ריק שם, אין אנשים, החנויות ריקות ונשארו בו בעיקר מרפאות. לא הייתי קוראת לזה קניון בכלל".

בן שחר מסביר שחוצות אשקלון הוא דוגמה לקניון עירוני קטן שנשאר מחוץ למוקדי הפיתוח החדשים של העיר. "זה קניון מהדור הישן שנמצא על ציר עירוני ראשי, אבל מרוחק ממרכז העיר ובהכרח גם מכל הפיתוח שמבוצע באשקלון, ובעיקר בצפונה, בשכונת עיר היין". לדבריו, גם כאן הכיוון כבר אינו שיקום של הקניון במתכונתו הישנה, אלא ניצול מחדש של הקרקע: הבעלים, חברת "אספן", מתכננת להרוס אותו ולהקים במקומו מתחם בעירוב שימושים, שיכלול גם מגורים.

עדיף לנסוע לראש פינה וכרמיאל: שערי העיר, צפת

"שערי העיר" בצפת הוא מרכז מסחרי קטן שממוקם ברחוב הגדוד השלישי בעיר. היום זה קניון מהסוג שנכנסים אליו רק כי צריך משהו ולא כדי להעביר את אחר הצהריים. לדברי בן שחר, הוא נמצא על הציר המרכזי בעיר אבל שטחו כ-2,800 מ"ר בלבד, ולכן הוא לא באמת יכול להפוך לעוגן מסחרי משמעותי. כך בצפת, שבה אין מרכז מסחרי גדול אחד שמרכז סביבו את התנועה, מי שמחפש היצע חנויות רחב יותר נדרש לנסוע לראש פינה או לכרמיאל. שערי העיר פשוט לא מספיק גדול או מושך כדי להפוך ליעד בפני עצמו.

דניאל (28) הגיע לשם לא פעם במסגרת מילואים בצפון. "יצא לי לבקר לא מעט בשערי העיר ותמיד היו חמודים אליי שם כחייל". יצא לו לערוך במקום קניות של מוצרי מזון, חוויה שהוא מתאר כמורכבת. "היו פעמים שפשוט לא היו ביצים, מלאי הבשר נמוך ובחניון תמיד יש בלגן".

חלמו על שוק מקורה: שוקניון אגריפס, ירושלים

שוקניון אגריפס בירושלים הוא אולי הדוגמה הכי טובה למה שקורה כשמרכז מסחרי לא מצליח להחליט מה הוא רוצה להיות. מצד אחד, הוא יושב באחד האזורים הכי חיים בעיר, צמוד לשוק מחנה יהודה. מצד שני, דווקא הקרבה הזאת הפכה את הסיפור שלו למסובך יותר: ליד שוק אמיתי, פעיל, צבעוני ורועש, קשה מאוד לבנות מרכז מסחרי שיצליח להתחרות בו. למה שמישהו ייכנס אליו, כשמחנה יהודה האמיתי נמצא ממש מעבר לכביש? במשך השנים המקום סחב תדמית של בניין מוזנח וחצי נטוש, ובשנת 2017 אף עבר ניסיון מיתוג מחדש תחת השם "אגריפס 88" כדי להרחיק אותו מהדימוי הבעייתי ולהכניס אליו מסחר ומשרדים.

נוגה (48), שגדלה בירושלים, בכלל לא רואה בו קניון. "היו ציפיות גבוהות כשהקימו אותו, חלמו על מעין שוק מקורה, אבל זה אף פעם לא הצליח". בן שחר רואה בשוקניון בעיה בסיסית יותר של היעדר קונספט ברור: "כשמישהו מקים מרכז מסחרי, הוא צריך להבין מה הצעת הערך המרכזית שלו", הוא מסביר, "במקרה הזה, ליד הקניון ישנו השוק, ואי אפשר באמת להתחרות בו".

בסוף לא כל הקניונים האלה הם סיפור של כישלון, וחלקם פשוט נבנו בעולם מסחרי שהשתנה. בעידן של קניוני ענק מצד אחד ופאוור סנטרים פתוחים ונגישים מהצד השני, דווקא הקניונים העירוניים נשארו ללא הצדקה אמיתית לקיומם. הם כבר לא מספיק גדולים כדי להיות יעד בפני עצמם, ולא תמיד מצליחים לענות על הצורך של הקהל. ולמרות הכל, יש בהם משהו שעדיין קשה לוותר עליו, טעימה מתקופה נשכחת ובעיקר המון נוסטלגיה וזיכרונות.