מלחמת "זרע הסלמון": האם נעשתה הטעיה בטיפול האסתטיקה הכי חם בישראל?

אין אחד שלא שמע בשנה האחרונה על "טיפול זרע הסלמון". הטיפול שהפך מ"הזוי" למשהו שכל תעשיית היופי מדברת עליו נמצא כעת בקרב משפטי, ותביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב מציירת מאחורי הזוהר תמונה מטרידה: בלבול מכוון, לכאורה, בין "פרימיום" ל"חיקוי", ובעיקר טשטוש מידע מהותי מהצרכן.

לפי כתב התביעה, חברת אומגהמדיקס (מקבוצת אלפא מדיקס), היבואנית הבלעדית בישראל של REJURAN, הגישה תביעה נגד חברת פרומדיקס בטענה להטעיה צרכנית ותיאור כוזב. החברה ביקשה מבית המשפט להוציא צו מניעה קבוע שיאסור על פרומדיקס לפרסם את המוצר שלה, VITARAN, כמבוסס על סלמון או "DNA של סלמון", אם בפועל מקור החומר הפעיל הוא דג אחר: פורל.

הטענה המרכזית של אומגהמדיקס היא שפרומדיקס מוכרת מוצר שמופק מפורל, אך מציגה אותו בפרסומיה כ"מופק מזרעי דג הסלמון". כך, לפי הנטען, נהנית החברה מהמוניטין שנבנה סביב "טיפול זרע הסלמון", ובמיוחד סביב REJURAN, שאותו מגדירה התובעת כמוצר הפרימיום המקורי והיחיד המבוסס על DNA של "סלמון אוקיינוס פראי" מקוריאה.

כדי לחזק את טענותיה, התובעת מפנה למסמכי היצרן של VITARAN, חברת BR Pharm הקוריאנית, שלטענתה מציינים במפורש שהחומר הפעיל מופק מפורל. במקביל, כך נטען בכתב התביעה, בפרסומי פרומדיקס לציבור ולרופאים הוצג המוצר ככזה שמקורו בסלמון. הדבר כלל ניסוחים מפורשים באתר החברה ומסרים ברשתות החברתיות שמייחסים את המוצר ל"זרעי דג הסלמון", ואף שימוש בתכנים ויזואליים המזוהים עם סלמון.

למה זה חשוב לצרכן?

הקרב הזה אינו רק על מיתוג. הוא נוגע לליבה של עסקת צרכן בתחום רגיש במיוחד: טיפול שמוזרק לגוף ונרכש כמעט תמיד מתוך אמון. אומגהמדיקס טוענת שההבדל בין פורל לסלמון אינו סמנטי בלבד, אלא הבדל מהותי במקור החומר הפעיל.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה של פרופ' ברטה לבבי סיון, ראש המחלקה למדעי בעלי חיים באוניברסיטה העברית. לפי חוות הדעת, קיים "מרחק אבולוציוני" של כ־15.1 מיליון שנה בין שני המינים, ולכן אין אפשרות לטעון ש־DNA שהופק מפורל זהה ל־DNA שהופק מסלמון. בחוות הדעת אף מצוין ש"סלמון טראוט" אינו מונח טקסונומי מוכר ואינו מין קיים, ולכן אין להתייחס אליו כסלמון.

עבור הצרכן המשמעות ברורה: אם אדם בוחר טיפול כי הוא רוצה דווקא "סלמון", בין אם בגלל מה ששמע, מה שראה ברשת או בגלל המוניטין שנבנה סביב הקטגוריה, אז מקור החומר הפעיל הוא מידע מהותי להחלטה. ואם הוא מטושטש או מוצג באופן שגוי, הצרכן מאבד את האפשרות לקבל החלטה מושכלת. זה בדיוק אחד הצירים שהתביעה מדגישה: ההטעיה, לכאורה, לא נעצרת בשיח המקצועי מול רופאים, אלא מגיעה גם ישירות לקהל הרחב.

הפער הכלכלי

לפי כתב התביעה, VITARAN נמכר לרופאים במחיר הנמוך ב־40 עד 50 אחוז ממחיר REJURAN. מבחינת השוק, זה פער דרמטי. כשמוצר אחד זול משמעותית, קל להבין למה מרפאות עשויות להעדיף אותו. אבל אם במקביל הוא מוצג לציבור כ"זהה" או כ"אותו דבר", מתקבל מצב שבו הצרכן מאמין שהוא מקבל את "טיפול זרע הסלמון" כפי שהוא מכיר אותו, בעוד שבפועל מדובר במוצר המבוסס על מקור אחר. אומגהמדיקס טוענת שזהו לב ההטעיה הכלכלית: מוצר זול יותר שמרוויח תדמית פרימיום שנבנתה בהשקעות גדולות של המתחרה.

בתביעה מציינת אומגהמדיקס כי השקיעה סכומי עתק בבניית המותג והקטגוריה בישראל, כולל פרסום ושיווק בהיקף של כשני מיליון שקלים, לצד קמפיינים נוספים כמו שילוט חוצות. לטענתה, ההשקעה הזו היא שיצרה ביקוש רחב והפכה את "זרע הסלמון" לתופעה, ולכן הצגת מוצר מבוסס פורל כסלמון מאפשרת לפרומדיקס "לרכב" על ההשקעה הזו בלי לשלם את המחיר האמיתי של בניית אמון ומותג.

כתב התביעה מתאר כיצד REJURAN משווק בעולם למעלה מעשור, וכי הוזרקו מעל 15 מיליון מזרקים ברחבי העולם, נתון שמוצג כבסיס למיצוב שלו כאחד הטיפולים הרגנרטיביים המוכרים בתחום. בנוסף נטען כי יעילות ובטיחות הטיפול במוצר REJURAN מגובות במאות מחקרים קליניים ופרסומים מדעיים לאורך 15 השנים האחרונות. במקביל מודגש כי מדובר במוצרים רפואיים המאושרים על ידי משרד הבריאות לשימוש בידי רופאים בלבד.

אבל דווקא כאן עולה נקודת הצרכן: בעולם שבו הטיפול הפך לשם נרדף ולסלנג, קל מאוד לגלוש מ"אני רוצה טיפול מסוג מסוים" ל"תני לי את הטיפול שכולם קוראים לו סלמון", מבלי להבין שיש בשוק כמה מוצרים עם מקורות שונים, שנראים ונשמעים דומים בפרסומים. לפי התביעה, זה מאפשר מצב שבו הצרכן חושב שהוא קונה מוצר אחד, אך בפועל מקבל אחר, וזאת בלי שההבדל יובהר לו בצורה שקופה.

התביעה כוללת דרישות אופרטיביות: צו מניעה קבוע שיאסור על פרומדיקס להשתמש במילה "סלמון" בכל תיאור או פרסום של VITARAN, או כל מוצר אחר שאינו מופק מסלמון אוקיינוס. עוד מבוקשת הוראה לפרומדיקס לפנות למפיצים ולרופאים ולהודיע בכתב שמוצריה אינם מבוססי סלמון אלא פורל, ולהבהיר זאת למטופלים. כמו כן מבוקש צו למתן חשבונות, כדי להבין את היקף המכירות והסכומים שהתקבלו, לפי הנטען, ממכירה תחת מצגי "סלמון" מתחילת 2025.

ומה הצרכן יכול לעשות כבר עכשיו

בהנחה שמדובר בטיפולים שמבוצעים במרפאות ובהזרקה על ידי רופאים בלבד, יש כמה שאלות פשוטות שהן, בפועל, הביטוח הצרכני הכי בסיסי:

1. מה שם המוצר המדויק שמוזרק, ומה כתוב על האריזה והמסמכים המצורפים לו לגבי מקור החומר הפעיל.
2. האם מדובר במוצר שמוגדר כסלמון או פורל, והאם ההגדרה הזו מופיעה באופן מפורש ולא ככינוי שיווקי.
3. אם מבטיחים "טיפול זרע הסלמון", לבקש שיסבירו האם הכוונה לקטגוריה שיווקית או למקור חומר גלם מסוים.
4. להבין האם מחיר הטיפול הוא הגיוני יחסית לתמחור המוצר, והאם הפער הזה מוסבר.

אין כאן המלצה רפואית, אלא דרישה צרכנית בסיסית: שקיפות. כי כשהשוק מתפוצץ מטרנדים, הצרכן כמעט תמיד משלם קודם כל במידע חסר.

מחברת פרומדיקס נמסר בתגובה: "טענות התובעת משוללות כל יסוד, וכתב התביעה רצוף סילופים. יודגש כי מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי מתחרה ישיר בעל אינטרסים עסקיים ברורים הלוקה בקנאה מסחרית נוכח העובדה כי אנו משווקים את המוצר בישראל עוד לפניו.

החומר הפעיל אשר מוזרק במסגרת טיפולים אסתטיים, הקרוי 'פולינוקלאוטידים', ניתן להפקה ממספר מקורות שונים. אדרבא, זרעי דג הפורל נחשבים דווקא כיעילים יותר לצורכי טיפולים אסתטיים מאשר זרעי דג הסלמון, ואלפי רופאים עושים שימוש תדיר ומוצלח במוצר ביודעם זאת.

המוצר שאנו מייבאים מקוריאה נמכר במאות אלפי יחידות ברחבי העולם כמוצר פרימיום איכותי והטענה שלפיה מחירו בישראל נמוך ממחיר מוצרי התובעת שקרית ומטעה.

למיטבי הלכת: דג הפורל אכן משתייך למשפחת הסלמוניים, ולא בכדי מצוין באתר האינטרנט של המוצר המשווק לרופאים מומחים ומובילים בתחומם המונח “salmon trout”. מכאן כי אין כל יסוד לטענות בדבר הטעיה, בוודאי כאשר קהל היעד לשיווק המוצר מורכב מרופאים הנחשבים לצרכנים מקצועיים, מיומנים ובעלי ידע."