לוסיאנה קוזאק עזבה את אשקלון ועברה להתגורר בשדרות בתחילת חודש אוגוסט 2023. עד לשלב שבו פרצה המלחמה, היא לא הספיקה להחליף כתובת במשרד הפנים – ולכן היא מצאה את עצמה נופלת בין הכיסאות: מצד אחד מפונה לבית מלון כמו שאר תושבי שדרות, ומצד שני לא זכאית למענקים.
"בשל העומס בעבודה שלי כדיילת בנתב"ג, לא הספקתי להגיע למשרד הפנים להחליף כתובת. תכננתי לעשות את זה אחרי החגים, אבל אז פרצה המלחמה", אומרת לוסיאנה, אם חד הורית לחמישה ילדים (20, 17 ותאומות בנות 16, 13), ביניהם גם ילדה עם צרכים מיוחדים.
כתבות נוספות בכסף >>
- יותר מ-100 אלף רוכשי דירות חדשות לא יודעים מתי יקבלו אותן
- עליית מחירי הממתקים לקראת פורים: איפה הכי משתלם לקנות משלוח מנות?
- שערוריית ביטוחי החובה: חברות הביטוח יחזירו מיליונים
אחרי 12 שנות מגורים באשקלון, עברו לוסיאנה וילדיה לשדרות, כאשר בנותיה הבוגרות ממשיכות ללמוד במוסדות החינוך באשקלון. "עברתי לשדרות נטו בגלל העניין הכלכלי, השכירות בשדרות יותר זולה", היא אומרת, ומסבירה שהמעבר לא היה חלק: "מאחר שהבנות שלי לומדות בכיתות גבוהות, ואחת מהן במסגרת לילדים עם צרכים מיוחדים, זה היה מורכב להעביר אותן ללמוד בשדרות. לא רציתי שתהיה להן טלטלה קשה מדי, ממילא זה 10 דקות נסיעה ברכבת. אז העדפתי שיישארו ללמוד שם".
"ישבנו בממ"ד עם סכינים וחיכינו לנורא מכל"
בבוקר של שבעה באוקטובר לוסיאנה הייתה ביישוב ניצן אצל בן זוגה כשהחלו האזעקות, והיא התקשרה לנתב"ג והודיעה שהיא לא מגיעה לעבודה. במקביל, היא מיהרה להגיע לילדיה שהיו לבד בבית בשדרות: "אמרתי לילדים שאני בדרך, שייכנסו לממ"ד וינעלו את עצמם. הקטנה אמרה שהיא שומעת יריות. אמרתי להם לא לפתוח לאף אחד את הדלת, ושברגע שאגיע לכניסה, אתקשר שייפתחו לי".
את הדרך מורטת העצבים מניצן לבית בשדרות, עשתה לוסיאנה עם בן זוגה – עד שראתה מרחוק את המחבלים. "ברמזור של הכניסה לשדרות קלטנו טנדרים, והתחבאנו במשך שעה וחצי בתוך פח כתום בתחנת דלק, שם ראיתי את הרצח של הבן של חברה שלי - דולב סוויסה - בכניסה לשדרות. ברגע שראיתי את המחבלים ממשיכים לכיוון תחנת שדרות, נכנסנו לרכב וטסנו לכיוון הבית. הם פספסו אותנו בשנייה, אבל לא ראיתי ממטר. בראש שלי היו רק הילדים, וכל הדרך אני שומעת יריות".
הבריחה משדרות
לוסיאנה ובן זוגה הגיעו לביתה, נכנסו עם הילדים לממ"ד, אחזו בסכינים וחיכו לנורא מכל. "את המחבלים ראינו בהמשך מהמצלמות של השכנים. במרחק של שתי וילות מהבית שלי, יש עד היום סימנים של יריות בקירות. אצלנו הם דפקו בדלת ואמרו לנו בערבית לפתוח, אבל הם לא הצליחו להיכנס. השער בבית שלנו הוא לא חשמלי, ואפשר לפתוח אותו בקלות. אם הם היו מספיק חכמים, כנראה שהיו מצליחים להיכנס. הממ"ד שלי נסגר אבל לא ננעל, ואני מאמינה שבזכות תענית דיבור שלקחתי על עצמי ביום כיפור, היינו מוגנים".
לוסיאנה החליטה שהיא לא נשארת בשדרות עד לרגע שבו יטהרו אותה ממחבלים, ובאותו לילה היא נמלטה עם ילדיה מהעיר. "ראיתי בפוסט בפייסבוק שאפשר לצאת מהעיר דרך היציאה הישנה. הבן שלי אמר שננסה, אז יצאנו עם סכינים ואלות מהבית, הורדנו את הראש, ונסענו. הילדים שלי ראו גופות כל הדרך עד ליציאה, זאת טראומה רצינית. עליתי על כיכרות ונפגע לי האוטו, ובסוף הגענו לבית בחולון שקיבלנו לשבוע".
תקציב של 8,000 שקל לשש נפשות
בהמשך להשתלשלות האירועים, לוסיאנה נאלצה למצוא מקום מגורים חלופי לילדיה, ועברה להתגורר זמנית באשקלון. "אחרי פניות רבות לעיריית שדרות, פינו אותי לאילת רק ב-15.11, כך שבתקופה הזאת נאלצתי לשכור דירה ממעט הכסף שהיה לי. כשהיינו באשקלון הילדים לא תפקדו, היינו מצמידים ספה לדלת וישנים כולם ביחד. כשעברנו למלון הרגשנו בטוחים יותר, ונשארנו שם עד סוף דצמבר. ברגע שבאשקלון חזרו ללמוד, מוסדות החינוך שאליהם רשומות הבנות שלי התחילו ללחוץ עליי בטלפון, שאני חייבת להחזיר אותן ללימודים – אחרת יהיו לי בעיות עם הקב"סית. לא רציתי שיהיו בעיות אז נאלצתי לחזור שוב לאשקלון, ובעל הדירה שלי בשדרות הספיק להשכיר את הבית למישהו אחר, הוא לא חיכה לי. הוא ממש התקשר ואמר לי, 'או שאת משלמת שכירות או שאני זורק את הכול'. אמרתי לו שאין לי כסף לשלם לו, ונאלצתי להתחיל את הכול מאפס".
לוסיאנה מספרת כי עד היום היא נמצאת בחל"ת, מטופלת אצל פסיכיאטר במקביל למרכז חוסן, ונקבעו לה 30% נכות נפשית. את משפחתה היא מפרנסת מדמי אבטלה, ומקצבת הנכות של בתה בעלת הצרכים המיוחדים. "יש לי תקציב של 8,000 שקל לשש נפשות. אני לא יודעת אם ומתי אוכל לחזור לעבודה – אני לא מסוגלת לשמוע את השפה הערבית. ריהטתי את הבית שלי מחפצים שנמסרו לי, ואנחנו עד עכשיו מחכים לטיפול רגשי. לא קיבלתי מענק אכלוס או כל מענק אחר. מצד אחד הייתי מפונה כמו שאר תושבי שדרות, אבל מצד שני אני לא זכאית למענקים. כל תושבי שדרות קיבלו כל חודש המון כסף על שהותם באילת, ורק אני לא".
לאחר פניה של לוסיאנה למשרד הפנים באילת, נאמר לה שאין אפשרות לפעול לטובתה בנושא, ללא אישור על העברת הילדים ללימודים בשדרות. "למרות שיש לי חוזה שכירות משדרות, ולמרות שאני רשומה בביטוח לאומי בשדרות ואפילו בפירוט אשראי שלי רואים ששילמתי ארנונה לעיריית שדרות – זה המצב. איך מחדל כזה קורה, שהמדינה לא מוכנה להכיר בנו כתושבי שדרות שנפגעו כמו כולם באותו הבוקר? משפט אחד בתעודת זהות, זה מה שהורס לי".