"רואים את האנשים לפני המשימה": המנכ"לית שפתחה בביתה קייטנה לימי המלחמה

בעוד שהמלחמה עם איראן נכנסת ליומה ה-13 וכולנו משוועים למעט שגרה שפויה (ופרנסה רציפה), מתווה הלימודים בזום לא ממש מאפשר להורים לחזור לעבודה. אלא שלמרבה הצער, ברבים ממקומות העבודה נתקלו העובדים באטימות מצד המעסיקים, שגילו מעט סבלנות למצבם המורכב, והבהירו להם שהם מצפים מהם לתפוקה רגילה.

אבל בעוד שאותם עובדים נאבקים למצוא פתרונות, יש גם מנהלים שלא רק באים לקראת העובדים, אלא גם יוצאים מגדרם כדי לתמוך בהם ולעמוד לצידם. אחת מהם היא יפעה סימס, מנכ"לית ומייסדת שותפה בחברת iDeez, שבמקום להעניק לעובדיה הקלות, החליטה לתפוס שתי ציפורים במכה ופתחה בביתה קייטנה לילדיהם על חשבון החברה, ולצדה חלל עבודה משותף לעובדים, ובעיקר לעובדות.

סימס, אם יחידנית לשניים (11 ו-3), הקימה את iDeez, סוכנות למיתוג מעסיק, לפני ארבע וחצי שנים. "מאז ועד היום חווינו יחד את הקורונה, 7 באוקטובר, מלחמת איראן הראשונה ועכשיו גם זו", היא אומרת. "הלקוחות שלנו מגיעים מהארגונים המובילים במשק, ובמצב מלחמה הם זקוקים לנו הרבה יותר, כך שאנחנו נדרשים לעבודה מאומצת, והמחויבות שלנו ללקוחות מאוד גדולה. יחד עם זה, יש לנו לא מעט עובדות עם ילדים קטנים שבני הזוג שלהן גויסו. לכן, בכל מצב מורכב כזה אנחנו חושבים גם איך לראות את העובדים, איך לשמור על רציפות עסקית וגם לשמור על מורל גבוה של כולנו".

במלחמה הנוכחית, החשיבה היצירתית של סימס בנושא עלתה שלב. "כמה ימים אחרי תחילת המלחמה ראינו שכולם ממש על הקצה. שוב חצי מהבעלים גויסו והיה ממש קשה", היא מספרת. "ואז אחת העובדות שאלה אם אולי אפשר לבוא למשרד עם הילדים. היא ממש ביקשה להגיע למשרד. מאוד רציתי לעזור ולתמוך בעובדות, כי זה מאוד קשה להיות עם ילדים קטנים לבד. מכיוון שפחות מתאים להביא ילדים למשרד, פתאום עלתה לי הברקה, לעשות בבית שלי קייטנה. לשמחתי הבית שלי גדול ומאפשר, יש סלון ומרפסת גדולים וממ"ד, אז פניתי למטפלת מהגן הפרטי של הבת שלי, והצעתי לה לבוא. יום למחרת כבר יצאנו לדרך".

"להרגיש שגרה לכמה שעות"

סימס ביקשה לא רק לספק לעובדות בייביסיטר לכמה שעות, אלא לייצר עבור הילדים פעילות מסודרת של ממש: בבית שלה נוצרה קבוצה של 12-10 ילדים בגילים 6-2, שחולקו לשתי קבוצות גיל. הגננת יצרה עבורם סדר יום מפורט, עם מגוון פעילויות כמו הכנת פיצות ועוגיות, יצירת מניפות, ציור, משחקי קופסה, שירים וריקודים ועוד. "אנחנו, חמש-שש אימהות, עובדות בחדר העבודה, והפעילויות לילדים מתקיימות בסלון ובמרפסת עם הגננת ועוזרת גננת. כל יום מישהי מהאימהות אחראית להביא אוכל לכולם", היא מספרת, ומסבירה שהפעילות לא מיועדת לנשים בלבד, לגברים שעובדים בחברה פשוט אין ילדים, או שהילדים שלהם כבר בוגרים.

לדבריה, על אף המלחמה שבחוץ, והקשיים הפיזיים והמנטליים שמתלווים אליה, לגמרי מצליחים לעבוד. "אנחנו עובדות על מלא", היא אומרת. "העבודה עושה לנו טוב, היא מסבה לנו הרבה מאוד סיפוק, שחרור וכיף. כולם אצלנו בחברה ממש אוהבים את העבודה, ובכל סיטואציה רוצים לברוח אליה. ממש כיף לנו להיות ביחד, אנחנו חושבות, מדברות ומתייעצות על הרבה דברים, הביחד מאפשר לנו לגבות אחת את השנייה, מה שלא מתאפשר בסיטואציה אחרת. יש גם המון רגעים מצחיקים, משחררים. להגיד שזה מרגיש כרגיל? ממש לא, אבל זה הרבה יותר טוב מאשר להתנהל עם ילדים בבית לבד".

אחת העובדות שמגיעה לביתה של סימס מדי יום עם ילדיה היא יאור מנור, מנהלת קריאייטיב בחברה ואם לשניים (4.5 ו-2), שבעלה הוקפץ למילואים כבר ביום הראשון של המלחמה. "ביומיים הראשונים לא הייתה לי אפשרות לעבוד בשום צורה", היא מספרת. "הייתי לבד בבית עם שני קטנים ואזעקות ברצף, והודעתי בעבודה שאני מושבתת לחלוטין. הם קיבלו את זה בהבנה מוחלטת ואמרו שניקח כמה זמן שאנחנו צריכים, העיקר שנשמור על הנפש שלנו ונדאג לא להעמיס על עצמנו מעבר ליכולתנו. נעזרתי במשפחה ובחברות, אבל העומס על המוח פשוט לא אפשר לי לשחרר ולעבוד כרגיל. כל פעם הייתי צריכה להפסיק באמצע לטובת ילד רעב, משועמם או ריב בין הילדים".

מנור וילדיה הצטרפו לקייטנה עם מעט חששות, אך הם התבדו מהר מאוד: "חששתי שזה לא ייתן לי את השקט שאני צריכה בשביל עבודה שמצריכה יצירתיות ומחשבה, אבל לאט לאט הילדים השתחררו, כמות הפעמים ששמעתי 'אמאאאא' פחתה משמעותית, ולמשך כמה שעות אנחנו מצליחים להרגיש כמו בשגרה", היא מספרת. "אנחנו פותרות בלייב אתגרים שהרבה יותר מסורבל לתקשר בכתב או טלפונית, ובעיקר עוזרות אחת לשנייה להרגיש נורמליות יותר, עם העומס, עם חוסר הסבלנות ועם הייאוש, שביחד הופך להרבה יותר נוח".

לדבריה, הקייטנה מספקת נורמליות חשובה גם לילדים: "היא מייצרת להם הזדמנות ליצור, לשחק וליהנות מדינמיקה חברתית שהייתה מאוד חסרה כשהיינו סגורים בבית", היא אומרת. "מצד שני, הקייטנה מאפשרת לנו לגייס את הסבלנות הנדרשת לילדים ולחזור ליהנות מהם, וגם להיות פנויות יותר לילדים אחרי הקייטנה, עומס המשימות יורד. נוצרה שגרה חדשה והרבה יותר נעימה שכולנו מרוויחים ממנה".

"לגרום לעובדים להרגיש שרואים אותם קודם כל כאנשים"

לצד היוזמה המבורכת של סימס, ב-iDeez מקפידים לבוא לקראת העובדים גם בימים שבהם הם לא מסוגלים לעבוד. "אנחנו מאפשרים חופש מלא ומאוד קשובים לעובדים שלנו, מוודאים שאף אחד לא מגיע לקצה ושיש מי שמגבה את מי שקשה לה ביום מסוים. אנחנו מדברים כמעט כל יום עם כל העובדים, בדגש על אלו שיש להן ילדים קטנים, ומדגישים שוב ושוב לא להגיע לקצה ושתמיד יש מי שיגבה", היא אומרת.

"אני נתקלת בהרבה עובדים שמספרים על חוסר התחשבות במקום העבודה ומתייעצים מה הזכויות שלהם מבחינה חוקית במקרה שנדרש מהם לעבוד כשאין מסגרות לילדים. אני כל כך שמחה שאין לי את הדאגה הזו", מצטרפת מנור. "אצלנו זאת לא שאלה בכלל, לא רק במלחמה, המנכלים שלנו הם הראשונים לעודד אותנו לדאוג לעצמנו. בסופו של דבר זאת מהות העשייה שלנו, מיתוג מעסיק זה לייצר חוויה בכל נקודה מגע, לגרום לעובדים להרגיש שרואים אותם קודם כל כאנשים עם צרכים אישיים, יכולות ורצונות, ורק אז כעובדים. זאת זכות ענקית לעבוד בחברה שמיישמת את מה שהיא מטיפה לו".

"יש הרבה ארגונים ומנהלים שמעבירים את הלחץ לעובדים ומצפים מהם לעבוד ולתת תפוקה. הגישה שלנו היא אחרת. אנחנו רואים את העובדים ותומכים בהם במקומות האלה, וזה חוזר אלינו, כי העובדים מחוברים יותר כשהלב שלהם במקום הנכון", אומרת סימס. לאותם מעסיקים יש לה מסר פשוט: "אנשים לפני המשימה, במיוחד במצב של מלחמה", היא אומרת. "המשוואה של מלחמה, עבודה וילדים ללא מסגרות בו זמנית היא מאוד מורכבת עבור כולם, ההורים, הילדים, המעסיקים והעובדים, כי פשוט אי אפשר הכל. מצד אחד יש עלינו כמעסיקים לחץ גדול לשמור על רציפות עסקית ולתת שירות ללקוחות כדי לשמור על הפרנסה שלנו ושל העובדים, אבל מצד שני אי אפשר לעבוד כאילו לא קורה שום דבר ברקע. המתכון הוא לראות את האנשים לפני שרואים את המשימה, לשים לב מה כל אחד צריך ולמצוא פתרונות יצירתיים".